בתשובה לalucard, 09/02/23 15:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כיוון שאתה אתאיסט ולא יהודי חילוני (כפי שטעיתי לחשוב), אכן דעותינו בנושא זה שונות מהותית. אם נוכל לקבל את הכרזת העצמאות בתור בסיס משותף עליך לקבל שהמדינה הזו אינה מדינת היהודים, אלא המדינה היהודית. מדינה שאין בה הפרדת הדת מהמדינה, אלא להיפך- שהרבנות הראשית היא אורגן של המדינה, שבין היתר קובע לך, בהיותך יהודי, עם מי מותר לך להתחתן. מדורת השבט היא במוצהר ובכתובים מבוססת תאולוגיה. המדינה היהודית היא מדינה שהתאולוגיה היא כן בבסיס שלה, דה פקטו ודה יורה. אתה לא חייב להשתתף, אבל אתה "חייב" לכבד. גם אני מזהה רגרסיה שלא מוצאת חן בעיני, אני לא שותף לה, ולא קורא להשתתף בה כפי שנדמה לך. אבל נקודת המוצא שלי היא שהכמעט חפיפה ההיסטורית והתרבותית בין העם היהודי לדת היהודית היא יסודית, והמדינה שהוקמה כאן (בעיקר על ידי חילונים!) יסודה בשיקוף של המצב הזה. >> הציונות היתה שלב של בגרות נפשית של העם היהודי - צמיחה ושיפור עצמי לעומת מה שהיינו קודם. אתה ודאי מתכוון לתנועת ההשכלה. זו שהצמיחה כעבור מספר דורות את היהודים זוכי פרס נובל בעשרותיהם. ואז הגיעה השואה והראתה לעם היהודי בדיוק מה חושבים הנאצים ועוזריהם על הצמיחה והשיפור העצמי האלה. עד הנאציזם הציונים היו תנועה רדיקלית ומעניינת, אבל היהודים היגרו לארה"ב. מ 1904 עד 1914 היגרו כ 1.2 מיליון יהודים ממזרח אירופה לארה"ב (מתוך 10.5 מיליון יהודים בעולם כולו!), ובאותו זמן רק 30-35 אלף עלו ארצה. גם הדחיפה שנתנה הצהרת בלפור לעליה לארץ היתה קטנה מספרית- בעליה השלישית (1918-1923) אומדן העולים הוא כ 35 אלף, ובעליה הרביעית (1924-1931) כ 80 אלף. המספרים התחילו לגדול עם עליית הנאציזם, ובעליה החמישית (1932-1939) הגיעו לארץ כ 200-250 אלף איש. גם זה לא מעט בזכות שינוי מדיניות ההגירה של ארה"ב ב 1924 שנועדה לצמצם את ההגירה אליה. מדינת ישראל קמה על חורבות השואה. אחד הטיהורים האתניים הגדולים בהיסטוריה, וללא ספק המפורסם ביותר. הלקח של היהודים החילונים הציונים היה שלא יעזור לך צמיחה ושיפור עצמי אם מה שמעניין את אלו שטובחים בך הוא רק אם סבא שלך היה יהודי. שניים-שלשה דורות עברו, והלקח הזה נראה שהודחק. סיכומו של דבר- אני לא מעוניין בשטעטל, אני לא מעוניין בנישוק קמעות והשתטחות על קברי צדיקים, אבל 1. לשיר את ההמנון ולשלם מסים יכול להיות הדבק המספיק במדינות אחרות, לא כאן. כאן גם המיתולוגיה ממשה רבנו ועד טרומפלדור היא הדבק. 2. החוב המוסרי שלי למקימי המדינה (בהם גם הדודים שלי) הוא להמשיך לקיים אותה באותה רוח של הכרזת העצמאות. אני חושב שהדרך להלחם בהמונים שמושכים אותה לכוון השטעטל היא לחבר בין כל אלה שהמכנה המשותף שלהם הוא זכויות הפרט וכבוד למסורת ולדת. מסורתיים וחילונים. אלה מכבדים יותר ואלה פחות, זה המפריד. מעניין אותי המשותף. כאתאיסט, אם אתה לא מכבד בכלל, אתה לא שייך לקבוצה שאני מעוניין שתתגבש ככוח נגד להדתה של המדינה. קבוצה שכן שולחת את הילדים שלה למוסדות החינוך הממלכתיים, אבל שואפת לחזק בחזרה את ה"דמוקרטית" בצימוד המפורסם. לחזק, אבל לא לבטל את ה"יהודית". אני חושב שזו הדרך היחידה לערער את הברית של הדור האחרון בין המסורתיים לדתיים. ברית שהדמוגרפיה תעניק לה רוב הולך וגדל בעתיד. רק ברית בין החילונים והמסורתיים יכולה לייצר רוב להשבת האיזון. בברית הזו אלה ואלה לא יכולים לדרוך על יבלותיהם של האחרים. לכן לאתאיסטים אין מקום בברית הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"עליך לקבל שהמדינה הזו אינה מדינת היהודים, אלא המדינה היהודית" - בסיאנס שערכתי עם החותמים על מגילת העצמאות התברר ש- 90% מהם התכוונו ל"מדינת הלאום היהודי", לא למדינה שנולדה לאם יהודיה או שהתגיירה כהלכה. "בחייך" אמר בן-גוריון "אתה לא יודע שאנחנו חילונים?" הפרשנות לפיה הכוונה היא ל"מדינה יהודית" במובן ההלכתי של הביטוי מוציאה לא רק את הערפד המהופך שלנו אלא גם רבים אחרים, כולל כמובן עבדך הנאמן, מהשתייכות אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עניתי על זה בעבר- מדינה יהודית במובן שהמדינה עצמה, על מוסדותיה, שומרת שבת וכיו'ב. בן גוריון החילוני הוא זה שיצר את הסטטוס קוו (ישראל) [ויקיפדיה] הקדוש (אני ממליץ על הערך), כולל המונופול של בתי הדין הרבניים על דיני אישות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |