בתשובה לalucard, 09/02/23 15:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ושוב אני טוען שאתה מגזים בריאקציה. אני לא בא בטענות אליך ורק אתה מתעקש לראות במילים קוסמופוליט או אתיאיסט גינוי. אני רק אומר, שתחושתי האישית שונה מאד. גם באפילת הימים האלו, אני מתעקש לשמור בליבי פינה חמה לשטייטל. אני מציע לך לא להאמין לכל מה שהחרדתיים מוכרים לך על השטייטל. דרי השטייטל לא היו חרדים והיו ביניהם גם כאלו שלא היו כל כך דתיים. טוביה החולב ושבעת בנותיו מתאר משפחה עממית שומרת מצוות, אבל טביה הוא יהודי פשוט ולא אברך. הוא משבש ומסרס את כל הציטוטים מן התורה והתלמוד. הוא ידידו של הכומר הפרבוסלבי אלכסיי ומקבל לביתו את חתנו פרצ'יק הסוציאליסט. בתו האהובה חווה הולכת שבי אחר התרבות הרוסית. כאשר חווה היפה נישאת לאחד מצעירי הכפר הגויים, טביה ממלא אחר מצוות דתו וקורע עליה קריעה, אבל ליבו נשבר בקרבו ואשתו גולדה מתה מגעגועים לבת האהובה. בסופו של דבר, אפילו בפרשת חווה, הלאום גובר על הדת. כאשר טביה ומשפחתו עוברים פוגרום ומחליטים לעלות לא"י, חווה נוטשת את משפחת בעלה וטביה מקבל אותה חזרה לחיק העם היהודי. ומה בכלל אני מתפייט על השטייטל? במאה ה-20, רוב היהודים כלל לא גרו בשטייטל אלא בערים גדולות כמו ורשה, לבוב, וילנה, אודסה, ברלין, פראג ווינה, שם היהודים היו מיעוט. ברובם היו עוד פחות דתיים משלום עליכם ומיצחק בשביס-זינגר. באליטה הגבוהה ההתבוללות כבר הרחיקה לכת כמתואר אצל פרנץ קפקא ודוד פוגל. אותם יהודים היו אבותינו ואני לא מוצא שום סיבה להתבייש בהם או לשכוח את מורשתם. אני לא מתעקש לחיות בעבר, אלא את חיי ההווה, אבל סבור שלמרות שאיני עץ, יש לי שורשים. והייתי רוצה שצאצאי יהיו גאים בי כפי שאני גאה באבותי. בניגוד למה שתאר אריק, זה לא מקרב אותי אפילו במ"מ לסמוטריץ, רוטמן ונתניהו. ופה אני אומר זאת לאריק: המסורת שלי, כלל אינה דומה למסורת של סמוטריץ ואבי מעוז ובטח לא לזאת של איתמר בן גביר וגברת אטבריאן. אבותי היו יהודים ולא קוזאקים. אני חוזר ומזכיר את דברי עומר: הסכסוך אינו על הדת או הלאום היהודי. כולנו יהודים (לפחות מי שאינו ערבי).זה לא מצליח כרגע לקרב בינינו. למעשה, כדי לקדם את הלאום הישראלי החדש, היינו מוכנים להקריב הרבה מן המסורת שלנו. כנראה שגם זה היה לחינם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתעקש לראות במילים קוסמופוליט או אתיאיסט גינוי. להד״ם. קרא שוב את הדברים ש*אתה* כותב. אין לי שום דבר ושום בעיה עם מישהו שמכנה אותו אתאיסט (הרי זה מה שאני עשיתי בעצמי בתגובה למעלה ומבחינתי מדובר בעובדה). אני ציינתי שאני אתאיסט. מזה אתה גזרת ביטויים כמו ״קוסמופוליט גמור״ (והבעיה בצימוד הזה היא לא ה-״קוסמופוליט״ כמו שהוא הצימוד הכמעט אוטומטי הזה ל-״גמור״. גמור?! למה גמור?) או ״אתיאיסט להכעיס״ (להכעיס? למה זה אמור להכעיס מישהו או למה שארצה להכעיס ולמה שאחליט לאמץ נקודת השקפה לגבי מושג האמת רק כדי להרגיז מישהו אחר? מה אני עובד אצלכם?). על *זה* עניתי (על הבחירה הכמעט רפלקסיבית/לא רצונית בצמדי המילים הללו שאני חושב שלדעתי אני מבין ותארתי במדויק מאיזה מקום הוא הגיע לתרבותנו). לגבי הסנטימנט לשטעטל - שמור פינה חמה בלב. מישהו הפריע לך? רק אמרתי שלא על זה בונים מדינה. ״אותם יהודים היו אבותינו ואני לא מוצא שום סיבה להתבייש בהם או לשכוח את מורשתם״ להתבייש? לא. מעולם לא אמרתי זאת. לשכוח את מורשתם? מה פתאום? להבין שאי אפשר לנהל מדינה מודרנית עם מליוני אזרחים שונים ומשונים ע״י שימוש באותו החומר ממנו עשוי הדבק של השטעטל (כמו ילדים שלומדים בחיידר לצטט פסוקים מספרי קודש)? בהחלט כן. את זה כן אמרתי. לדעתי את הדבק צריך ואפשר למצוא במקום אחר. את הדברים האחרים שאתה מתוכח איתם, לא אמרתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |