|
אני מניח שהויתור קשור בכך שהסיכוי לשכנע את דב במשהו ששפטל מתנגד לו משול לסיכוי שהביצים יקלפו את עצמן ויקפצו למחבת. לצערי, אני מעריך שיש כאן משהו יותר מזה, שהצד שלנו מסרב להפנים. אין ספק שממשלת ארבע הפינות (חרדי, דתל"י, מזרחי ואריסטוקרטי)זוממת לפגוע בזכויות המיעוטים הערבי והלהט"בי. אלא שהראשים המדברים של האופוזיציה בד"כ אינם מן המגזרים הללו. לעת עתה אין איום על זכויות היסוד של הישראלים החילוניים. הבעייה היא אחרת. המגזר הישראלי-חילוני סבור, ככל הנראה בצדק, שהוא נושא על כתפיו את העול המשקי והשירותי של מדינת ישראל. בעוד המגזרים האחרים מתיחסים אליה כאל בית תמחוי שנועד להזין מאוויים שמעולם לא הוכרו ע"י המדינה. הממשל הנוכחי, תחת מה שקרוי, "ימין על מלא" שואף להרחיק את המגזר ונציגיו משולחן השלטון (יריב לוין פחות או יותר גילה שמטרתו העיקרית היא להחליף את השופטים הסמולנים והיועמ"שים המשבשים). המגזר שלנו נקרא לקבל על עצמו את מעמד "חמורו של משיח" שעליו ירכבו המגזרים השולטים אל מטרותיהם שלהם. מובן שאין שום מהלך בעולם שיגרום למגזר שלנו לקבל את הרפורמה השלטונית הזאת. הכלי שבו בחר שלטון הימין לביצוע הרפורמה פוגע לא בדמוקרטיה, אלא במשהו בסיסי יותר ממנה. הם החליטו למעשה לבטל את שלטון החוק ולהפוך את החוק רק לעוד אמצעי של ביטוי רצון הרוב. מדובר בעריצות הרוב פאר-אקסלנס. (לצערנו, יש להודות שגם לגנץ יש חלק במזימה הזו, כאשר נתן יד לחקיקת יסוד מרחיקת לכת רק כדי לשרת את הצרכים של הקואליציה עם נתניהו.) המגזר שלנו נדרש להפוך חוטבי עצים, שואבי מים ויותר מכך שופכי דם בנינו על מזבחות של מגזרים אחרים. מובן מאליו שנעשה כל דבר שביכולתנו כדי למנוע זאת. האיזון של ההכרח הזה הוא ההבנה שאי אפשר לכונן דמוקרטיה על חודי כידונים. דמוקרטיה היא צורת השלטון של מעמד הביניים. היא אינה מתפקדת היטב במשטרי עולם שלישי ובחברות של אפנדים ופרולטריון דתי מזה רעב. החטא הקדמון של הדמוקרטיה הישראלית היה שהיא סבסדה וממנה גידול של שכבות פרזיטיות בחסות הדת והלאום. כעת מוגש החשבון בפעם שנייה למי ששלמו את החשבון גם אז. לסגירת המעגל, אומר שהדרישה להישאר במעגל השלטון אין פירושה בהכרח שנציגנו הפוליטיים יהיו תמיד בקואליציה, אלא ששלטון חוק אמיתי (ולא בצורת מסכה של עריצות הרוב כפי שהיא מוגשת לנו) יגן על זכויות היסוד שלנו גם כמיעוט. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo
|
|