בתשובה לalucard, 05/02/23 2:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתרחשת הפיכה נגך עיניך ואתה מודאג מהשיח בחוגי השמאל? מלחמת האזרחים היא תרחיש גרוע ומזעזע, אבל אני לא יודע אם הוא גרוע יותר מהתרחיש בו הכלבים נובחים והשיירה עוברת. נגמרה השותפות האזרחית עם הביביסטים, החרדים והחרדל"ים. אני מתקשה להאמין שהעניין לא חתום ונעול. נראה שתהליך הגירושים התחיל, והוא לא הולך להיות סטרילי. התרחיש הטוב ביותר הוא איזושהי פדרציה בה דב וידידיה יוכלו להתבשל להם בדיקטטורה הפופוליסטית לה הם כמהים בלי להרוס את החיים שלי ומשפחתי ומבלי לקבל שקל מהמיסים שאנחנו משלמים. אבל זה ככל הנראה לא יקרה, וגם אם כן אז זה לא יקרה בלי נשק (ובוודאי שלא בלי דיבורים על נשק). ועל כל פנים גם האופציה הזו היא גרועה מאד. אופציה שניה היא מלחמת אזרחים מלאה. אופציה שלישית היא כניעה, שמשמעותה היא שאנחנו, ילדינו ונכדינו נחיה במדינה שתהפוך לנחשלת ומוקצית, כחילונים ליברליים באיראן אחרי המהפכה האיסלמית. זה יקח כעשור או שניים, אבל זה מה שיקרה. אתה משוכנע שזה גרוע פחות ממלחמת אזרחים? אפשרות רביעית, היא הגירה. אבל זו ברירה אישית, לא לאומית, והיא לא אופציה ריאלית עבור רבים וטובים. להצביע על אחת האופציות ולטעון שהיא מזעזעת זו חוכמה קטנה מאד. כולן מזעזעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה רוצה ממני. זה שכל האופציות גרועות אומר שאני צריך להפסיק לדאוג מאחת מהן? אני מסכים שזה אכן נראה שכל האפשרויות מזעזעות. תגובה 739601 אל תזלזל ביכולת שלי להכיל המון דאגות, חרדה, חוסר ביטחון ופסימיות לגבי מגוון רחב של נושאים ותסריטים אפשריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ״לא חוכמה גדולה״, אכן יכול להיות שזאת לא חוכמה גדולה. פסימיות היא אכן אסטרטגית Win-Win של שמחת עניים. או שאפשר להגיד I told you so או שמתבדים וחיים בעולם טוב יותר מהצפוי (אבל בד״כ זה נגמר ב - I told you so). מצד שני, בזמן שהרוב צהל, שמח והיה מלא באופטימיות לגבי צפונות העתיד, אני חושב שהפסימיות האופיינית שלי הצליחה לתאר מראש די במדויק את תסריט חזרתו של ביבי ומה המשמעות כבדת המשקל של קאמבק שכזה: תגובה 739596 . לא מדובר בעוד סתם סיבוב בחירות אלא באירוע שיכנס לספר ההיסטוריה של מדינת ישראל עם כותרת דרמטית באחד הפרקים האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתבטאויות על שימוש בנשק בקרב הישראלים החילוניים הן מצערות ביותר ממובן אחד. כתבת בצדק שהירידה מהארץ היא פיתרון ליחידים ולא למגזר. גם האיומים הריקים לאחוז בנשק הם ביטוי של יאוש ואכזבה מיכולתו של המגזר להפעיל כוח פוליטי וציבורי. טרור אישי, מתאפיין בכך שהוא פעולה אישית שאינה מצריכה תמיכה וארגון ציבורי ובד''כ היא מבטאת את חולשתו וחוסר התוחלת של הציבור ממנו היא באה. יש לנו בציבוריות הישראלית דוגמה נהדרת של הציבור החרדי שללא שימוש בטרור ובאלימות אישית, השיג הישגים פוליטיים כל כך מרחיקי לכת שהם מעמידים את המדינה על עברי פי פחת. במקום לדבר על נשק וטרור אישי יש לדבר על חולשת ההנהגה הפוליטית של המגזר ועל תחושת הבלבול וחוסר הכיוון שהם משרים. בהזדמנות זו, ברצוני להביע הזדהות ואהדה למפגינים במוצאי השבתות. בלא הנהגה ותכנית פוליטית ההפגנות לא יועילו הרבה. אבל אני חרד לשלומם של המפגינים וקורא למארגני ההפגנות לדאוג לאבטחה ולא לסמוך על התרנגולת כרותת הראש שאין טעם לנקוב בשמה.זכרו, אברושמי יושב ליד שולחן השבת שלו ויורשיו כבר משחרים להזדמנות. ונשמרתם לנפשותיכם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |