בתשובה לשוקי שמאל, 02/02/23 11:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
״מעמד הביניים הדמוקרטי אינו אוחז בנשק ויוצא להבעיר את הרחובות בשל מחלוקות על פרוצדורות שלטוניות ומשפטיות״ אני מדמיין את זה או שיש איזה ניכוח של שיפוטיות מצידך על כך שאנשים לא מביאים את זה למקומות של אחיזה בנשק? כאילו הציבור מאכזב אותך בעניין זה. מעמד בינוני של רכרוכיים שכאלה... כל פעם כשאני שומע את דיבורי הסנטימנט החמסניקי הזה נעלם מגופי עוד אטום ציוני (מהספורים שעוד נשארו בי). (עם הסנטימנט שההפגנות והמחאה בעיתוי הנוכחי זה Counter productive אני לגמרי מסכים איתך ולא רק שהבטחתי לעצמי לא להשתתף בהפגנות עד הודעה חדשה - שכנעתי גם קרובי משפחה שרצו ללכת להפגין שלא לעשות זאת) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לדעתך אין זה עיתוי נכון להפגין? במאמר מוסגר אני חושב שהפגנה היא סוג של תגובה רגשית ולא בהכרח רציונאלית. אז נימוקים טקטיים של "הבה נפגין רק אחרי קריאה שלישית" לא ישכנעו הרבה אנשים. אבל אני כמובן שונה, אני רגוע ומפוקס כמו נזיר בודהיסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי רק הרגע הם ניצחו בחירות והם בסה״כ מבצעים את מה שהיה ברור שהם יממשו אם הם ינצחו את הבחירות הללו. נגד מה אתם מפגינים? נגד תוצאת הבחירות? אין לי בעיה עם אנשים שרוצים להביע את רגשותיהם ולמחות. רק שהפול גז בניוטרל מפספס משהו - עוד לא ראיתם כלום. אם אתם חושבים שזה יתחיל ויגמר ברפורמה של לוין וש*זה* הדבר הכי גרוע שהולך להתרחש פה בחודשים והשנים הקרובות, אני לא חושב שהבנתם את גודל האירוע שהתרחש פה בבחירות האחרונות ולאיפה מדינת ישראל הולכת. אם הפגנות המונים ומחאה זה רעש שיגרתי ובלתי פוסק ברחובות תל אביב של קהל שמפגין עבור עצמו כל שבוע (בבית חרושת של המחאה הם רק דופקים שעון), הכלי הזה הופך מכלי לחץ פוליטי (המלווה בכותרות וסיקור) לסתם פעילות טקסית של כת שתהפוך לסתם רעש רקע שכולם רגילים אליו (ואף אחד לא ידווח עליו לא בתקשורת הישראלית ולא בעולם). האמת, יש מצב שאנחנו כבר אחרי תהליך השחיקה הזה וזה מצב ההפגנות הללו כבר עכשיו. רעש שהפך להיות רעש לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מזדהה עם הלך המחשבה בפיסקה הראשונה. אם השלטון "בסך הכל מבצעים את מה שברור שיעשו" אז הציבור "בסך הכל מפגין על מה שכואב לו". גם זה שמחירי הדיור עלו זה לא חדש, ובכל זאת הציבור יצא להפגין. לגבי רעש לבן, רק ימים יגידו. באותה מידה אפשר להגיד שכל אותם גופים שמנסים לבלום או למתן את ה D9 (סליחה רפורמה) - נשיא המדינה, כלכלנים, משפטנים בחו"ל וכו - היו מפסיקים לטרוח אם לא היתה רוח גבית של המפגינים. והשופרות יגידו: הפגנתם קצת והלכתם הביתה כרגיל. סימן שזה לא באמת כואב לכם. סתם עשיתם קצת רוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'אני רגוע ומפוקס כמו נזיר בודהיסטי' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני מרשה לעצמי להזכיר לך לצפות בראיון של יריב לוין עם גדי טאוב. חובה בסיסית לכל אזרח. לגבי ה"אכזבה" שלי מכך שהרכרוכיים אינם אוחזים בנשק, אתה טועה לחלוטין. א. ראשית, הרי אנו מסכימים שתסריט ה"רכרוכיים" והנשק הוא דימיוני. אלו לא הקליינטים. (ע"ע אשתו של הבובו והאקדח). ב. אם ברצונך לעסוק בתסריט דימיוני, אומר במפורש: אם הישראלים החילוניים יאחזו בנשק ויסרבו לוותר על מקומם ליד שולחן השלטון, יהיה זה קץ הדמוקרטיה. קוראים לזה עריצות או אוליגרכיה. ג. לכן טרחתי והצעתי איסטרטגיה משברית שאינה אלימה ואינה בלתי חוקית בעצמה. צריך להעמיד את יריבינו הפוליטיים בפני הבחירה המפורשת בין שיתוף המגזר המרכזי בציבור הישראלי בשלטון במובן הרחב לבין עריצות הרוב עירומה וגלוייה. זהו שיקוף של המצב כפי שהוא: הבחירה כרגע אינה בידינו. הבחירה היחידה שנותרה לנו היא בבחירת מעשינו. ד. לגבי ההפגנות: הזכות להפגין גם היא דמוקרטיה. הבעיה היא שבמקרה זה ההפגנות מדגישות עובדה שממילא ידועה לכולם: יש הרבה אנשים שמתנגדים לשלטון הנכחי. ה. טענו כנגדי שההפגנות יכולות להפחיד את ביבי, בובו וכן הלאה. וכאן באה החובה לצפות בראיון עם יריב לוין. המנוע המניע את הפוטש המשטרי הוא נזיד של שחיתות אישית, תאוות פריבילגיות ואוטיזם עמוק של אנשים שהשיטה הדמוקרטית-ליברלית חא הכירה ב"ערכם". הם עלו על מסלול שיהיה קשה מאד לרדת ממנו. ו. שימו לב: בפרונט החלפת השופטים הסמולנים והדחת היועמ"שים המשבשים. מאחורי הקלעים מינוי רוה"מ וסגנו המושחתים, וקצבאות ופטור משירות לאומי לבני הישיבות. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מסכים לגבי הרוב המוחלט של האנשים, אבל אני כן מצליח להריח ניחוחות באוויר של זרם אידיאולוגי שמאלני חמסניקי קיצוני שעלול להתאגד ולחשוב שהגיע הזמן ״לעשות מעשה״. לימין הקיצוני הישראלי אין מונופול על טמטום. זאת תכונה אנושית אוניברסלית וב״זמנים מעניינים״ יש סיכוי סביר שהיצורים האלה ירימו את ראשם. ב. יאפ. אנחנו מסכימים. אני אומר אפילו באופן יותר חד, בוטה וברור: אם הברירה שלי תהיה השתתפות במלחמת אזרחים בישראל או לוותר על הרעיון הציוני ולהגר, הברירה עבורי היא יותר מטריביאלית. אם זה יהיה המצב, הרעיון של הקמת המדינה הזאת היה טעות שלא שווה להלחם עבורו. יש לי ארץ אחרת. לגבי שאר הסעיפים, אין לי מה להוסיף. אנחנו מסכימים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |