בתשובה לkozmo, 30/01/23 17:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, מתנצל על ההודעה הארוכה. הטענות של זליכה נשמעות פשוטות באופן מטעה, וכדי להסביר אותן צריך לפרוק כמה דברים. ניסיתי לקצר ככל האפשר, אבל ת'כלס אפשר לכתוב עמודים שלמים על כל נקודה בדבריו. לדעתי זליכה מציג את המצב באופן צר מדי. בגדול, דירוג אשראי של מדינה הוא מדד ליכולת של המדינה לפרוע את ההתחייבויות שלה. המדד העיקרי לצורך כך הוא יחס חוב-תוצר. הרפורמה לכשעצמה לא נוגעת לתוצר או לחוב הממשלתי. אז איפה הבעיה? במערכת בלי איזונים ובלמים, תפקידים בכירים מאוישים לא ע"י אנשי מקצוע, אלא ע"י מלחכי פנכה ופעילים פוליטיים. ראה הניסיון של אקוניס ורגב למנות מנכ"לים פוליטיים וחסרי ניסיון מקצועי למשרדם. משרד תחבורה שפועל באופן גרוע גורם לאנשים לבזבז זמן בפקקים, ויוצר חסם להשתתפות בכח העבודה. משרד מדע שפועל גרוע הופך את ישראל לפחות מושכת למשקיעים זרים (מרכזי מו"פ של חברות בינלאומיות ומכירת חברות סטרטאפ הם חלק משמעותי מהתוצר). במערכת בלי איזונים ובלמים, הממשלה משתמשת בתקציב שלה בתור אתנן פוליטי, לדוגמא מימון מערכת חינוך שלא נותנת ללומדים בה כלים להשתלב בכח העבודה, במקום להשקיע בפרוייקטים שמעודדים צמיחה. במערכת בלי איזונים ובלמים, פוליטיקאים יכולים להעביר חוק פופוליסטי שעלול להוציא את המערכת הפיננסית מאיזון, לדוגמא חוק לפיו העלאת הריבית לא תחול על המשכנתאות של רוכשי דירות ראשונות. אז הפוליטיקאים יכולים להצהיר עד מחר שהעם אמר את דברו ו-2.5 מיליון מצביעים בחרו בהם. אבל לחברות דירוג האשראי, וגם למציאות, לא אכפת מ-2.5 מיליון מצביעים. אכפת להם ממוסדות שיכולים לתפקד באופן נאות וסביבה עסקית טובה. או כמו שאמר מקסים ריבניקוב, האנליסט הראשי האחראי על הדירוג של ישראל בחברת הדירוג הבינלאומית S&P. שהוא, ואחזור על זה רק כדי שלא יהיה מקום לאי הבנות, האנליסט הראשי האחראי על הדירוג של ישראל בחברת הדירוג הבינלאומית S&P1: "חשוב להבהיר כי איננו מעניקים דירוגים על בסיס מפלגה או פוליטיקאי מסוים במשרד כזה או אחר. מבחינתנו, לא המפלגה או האישיות הפוליטית חשובות, אלא התפקוד הכולל של המערכת המוסדית במדינה. ומה שראינו, לפחות עד לאחרונה, הוא שהמערכת הפוליטית הישראלית למרות התנודתיות התאפיינה בקיומה של מערכת של איזונים ובלמים שבאה לידי ביטוי במדיניות שוישמה על ידי כל הממשלות האחרונות. הכלכלה הישראלית הפגינה איתנות למרות כל סבבי הבחירות והמדיניות הפיסקאלית (תקציבית) היתה אחראית [...] אם בניגוד למצב הקודם, המערכת המוסדית בישראל תיכנס למסלול עקבי של היחלשות, לרבות פגיעה במערכת האיזונים והבלמים, והכוח הפוליטי יתרכז יותר מדי בידי אדם אחד או קבוצה אחת, הדיון הציבורי גם ינזק. הדברים יובילו לכך שהמדיניות הפיסקאלית תהיה פחות אחראית - לא בשנה אחת בלבד, אלא שכל מה שאני מתאר הופך למאפיין בקביעת מדיניות. כל הדברים האלה עלולים להפוך לסיכון אמיתי לדירוג. אנחנו עוקבים מקרוב אחרי ההתפתחויות סביב בית המשפט העליון וההשלכות הפוטנציאליות של השינויים האלו. זו לא בשורה טובה לאותה מערכת מוסדית שחוקים מסוימים משתנים בצורה כזו כדי שיתאימו לאנשים ספציפיים בתפקיד". לגבי שאר דבריו של זליכה: 3. קצת תמוהה לשמוע דבר כזה מפיו. תפקידה של המערכת המשפטית אינו לאכוף ולהגביל את הבנקים. זה תפקידה של הממשלה, רשות התחרות והפיקוח על הבנקים. המערכת המשפטית יכולה, נניח, להצר את רגלי המדינה אם האחרונה תחליט להגביל את הבנקים, אבל למיטב ידיעתי דבר כזה לא קרה אף פעם. אני יכול להביא בשליפה מקרים הפוכים, בהם בית המשפט עמד לצד הצרכן ונגד הרגולטור. לדוגמא: "הממונה על התחרות שמה לה למטרה לסכל תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד המונופולים (חלקם הלקוחות שלה לשעבר), וזאת בדרך של הגשת ניירות עמדה שמקשים ביותר על בתי המשפט. די אם נזכיר כי רק בעקבות צו של בית המשפט העליון בעקבות עתירה שהגשנו, נסוגה הממונה מניסיון לקבוע שעילה של מחיר מופרז בכלל לא קיימת בדין הישראלי. עד כדי כך." האם פסיקה כזאת תתאפשר אחרי ה"רפורמה" המשפטית? 4. ראשית, ראשי הבנקים אכן מתרכזים בכלכלה - הם מסבירים את ההשלכות הכלכליות של שינויים פוליטיים. שנית, הדברים נאמרו בפגישה שנתניהו בעצמו יזם מטעמים פוליטיים. הדבר האחרון לחלוטין שראשי הבנקים רוצים לעשות זה להוריד את ערך המניה שלהם, ורק משהו מאוד דרמטי יכול לגרום להם לפעול באופן כזה (גם אם, ואולי אפילו ביתר שאת, אם הירידה תהיה לטווח קצר. אלה אנשים שחיים מדו"ח רבעוני אחד למשנהו). אין מחלוקת בין זליכה למתנגדים לרפורמה שהרפרומה תפגע בבנקים. רק שזליכה מייחס את זה לממשלה דימיונית שתילחם במערכת הבנקאית. אבל אם זה נכון, למה נתניהו כינס את ראשי הבנקים בניסיון לשכנע אותם לצאת בעד הרפורמה? זה לא כמו לשכנע את ראשי חמאס לצאת בהצהרה בעד הפעולה של צה"ל בג'נין? 5. לא נראה לי שבעלי הון חייבים בהצהרה על השיוך הפוליטי שלהם, וזה לא באמת חשוב. בעלי ההון האמיתיים, אלה שאשכרה יכולים להשפיע על המשק (למשל אלוביץ, מוזס או מילצ'ן), הם לא "שמאל" או "ימין", אלא אינטרסנטים שיתמכו בכל פוליטיקאי שיקדם את האינטרסים שלהם. בהקשר הזה, כדאי לציין שפורום קהלת, הגורם ה"מקצועי" שעומד מאחורי הרפורמה, ממומן ע"י, ניחשת נכון, שני בעלי הון מארה"ב. 6. המשפט הזה מקפל בתוכו כ"כ הרבה הנחות שאני לא יודע מאיפה להתחיל... הנטיה הפוליטית של 95% מהאוכלוסיה לא באה לידי ביטוי בחיי היומיום שלהם, ובטח שלא באה לידי ביטוי כשהם בוחרים שירותים פיננסיים. __________________ 1 רציתי להדגיש את הטקסט, אבל התצוגה המקדימה הציגה את הטקסט כפי שהוא הוקלד וללא הדגשות. אולי כי הטקסט מסתיים באנגלית? <מודגש האנליסט הראשי האחראי על הדירוג של ישראל בחברת הדירוג הבינלאומית S&P> |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. זליכה מביא בראיון בע13 את הונג קונג כדוגמא ל'מדינה' עם מערכת משפטית מסורסת ונטולת 'בלמים ואיזונים' עם דרוג אשראי גבוה שלא נפגע חרף היותה בת חסות של דיקטטורה מודרנית ומחדדת את עמדתו של האנליסט בSP (&?) שהבאת בקישור. 'בלמים ואיזונים' במובן הדמוקרטי של הפרדת הרשויות אינו קשור בהכרח לקבלת החלטות מקצועיות שממנות בעלי תפקיד מעולים ומיומנים. 3. אני לא בקיא בהיסטוריה השיפוטית ולא שמעתי תימוכין פסיקתי בעניין מאת זליכה. יחד עם זאת ומאחר וזליכה האקדמאי והכלכלן צופה גם את העתיד הפוליטי האישי שלו, שמתי לב שגם הוא מצטרף לטרנד לתקוף את בית המשפט וזאת כשהוא מציג את הבנקים כגורמים עצמאיים ומערבב בין הרפורמה המשפטית הטכנית והניהולית לבין רפורמת לוין שעוסקת כמדומני יותר בשינוי יחסי הכוחות בין הרשויות. 5. השיקול האינטרסנטי הוא כמובן קודש הקודשים ומכאן התהייה מתי האינטרסים הכלכליים יגברו על האינטרסים הערכיים הנלווים לכך. לדעתי זה קרוב מאוד ונציג האליטות הישנות - כבוד הנשיא - כבר רמז יותר מפעם אחת על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכולם צודקים או לכל הפחות לא ממש טועים. מדינה יכולה להיות עם משטר יציב דמוקרטי וגם משטר יציב לא דמוקרטי. אני מניח שאם מדינה היא עם משטר לא דמוקרטי אבל יציב וכלכלה חזקה, לכסף הגדול של העולם לא (יותר מידי) אכפת והוא יעשה עסקים עם מדינה כזאת. בכל זאת הכסף הגדול הוא זה שמסובב את העולם. הסיכוי לשינוי משטרי בישראל, שאנחנו רק בתחילתו ורבה אי הודאות, לא נעשה בהסכמה רחבה ואיננו מבשר יציבות (בטח שלא בטווח הקצר). רוב האליטה של ישראל, הכסף הגדול של ישראל ואף סתם רוב תושבי שתי הערים חיפה ותל-אביב (תושבי ערים משכילים יותר, עמידים יותר ומצביעי שמאל יותר) שמחזיקים את כלכלת המדינה הזאת, מתנגדים נחרצות לשינוי המשטר הצפוי פה. ככל שהממשלה תלך על מהלך קיצוני יותר, הפושבק לה היא תזכה יהיה חזק יותר והיציבות הכלכלית צפויה להיות ודאית פחות. מצב כזה מוסיף קצת יותר אי ודאות לגבי מה יקרה עם ההשקעה שלך, לעומת השקעה במדינה שהיא אולי כבר עכשיו לא דמוקרטית (ל דמוקרטית אבל שום דבר מעניין לא הולך להתרחש בה שנים קדימה, אז מבחינת המשקיע ״Who cares״). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המונח הרווח בהקשר הרפורמה הוא 'שינוי שיטת המשטר' כשלמעשה שיטת המשטר בפועל לא השתנתה. אופן החלוקה מחדש של הסמכויות בין הזרוע המחוקקת והזרוע המשפטית, אינה בהגדרת 'שינוי שיטת המשטר'. 2. אני לא בטוח שתושבי תל אביב או חיפה או מי שבקו האורך של הערים הללו, הם תושבים יותר עמידים או אמידים או משכילים ותרבותיים. גם הטענה - שככל הנראה נכונה - שההון שייך לשמאל, נותנת יותר מתשובה אחת לשאלה - למה ההון שייך לשמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מטאפורה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. שינוי שיטת משטר לא מגיעה אף פעם עם הכרזה רשמית בסגנון ״הדמוקרטיה בוטלה״. יש מדינות שהן לא דמוקרטיות והן מכנות את עצמן כדמוקרטיות. הרפורמה המוצעת (כפי שהיא) היא שינוי שיטת משטר פר אקסלנס. ״אופן החלוקה מחדש של הסמכויות בין הזרוע המחוקקת והזרוע המשפטית״ זה משפט מכובס חסר תוכן שיכול לתאר כל דבר על הספקטרום מאיזו רפורמה טכנית קטנה ולא מהותית (שאולי אפילו מחזקת את הדמוקרטיה) ועד שינוי שיטת המשטר. לתאר את מה שלוין מתכנן כ״חלוקה מחדש של סמכויות בין הזרוע המחוקקת והזרוע המשפטית״ זה כמו לתאר הוצאה להורג באמצעות גיליוטינה כ - ״אירגון מחדש של היחסים המרחביים שבין ראשו של אדם לבין כפות רגליו״. ֿ 2. אין לי מושג על מה אתה מדבר ובמה אתה לא בטוח. נטיה להצבעה למלפגות שמאל בישראל (ומדינות אחרות כמו ארה״ב) בערים המרכזיות (בניגוד לישובי פירפריה), כשזה גם מגיע עם מתאם למעמד סוציו אקונומי והשכלה זאת *עובדה*. עם מה לא הסכמת בדיוק? כמובן שלא התאפקת והכנסת את המילה ״תרבותיים״ סתם בשביל הדמגוגיה ועיוות הנאמר (כי כנראה לא היה לך מה להגיד). כל הכבוד! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול להימנע מלחשוב על הספר על אוגוסטוס קיסר שהיה מונח על שולחנו של נתניהו. נראה שלנתניהו יש הבנה מלאה של מה שהוא עושה להבדיל מחבורת רופאי האליל המתפללים דרעי-סמוטריץ-אבג. אוגוסטוס שהיה מנהיג פיקח לכל הדעות, כינה את המשטר שייסד ברומא "הרפובליקה שהוחזרה" ונהג כל חייו בכבוד עם הסנאטורים שהיו כביכול מנהיגי הרפובליקה (אוגוסטוס עצמו תואר כפרינקפס, כלומר הראשון בין השווים (הסנטורים)). הטריק שנקט היה פשוט: הוא העביר את אוצר המדינה מחזקת הסנאט לחזקתו הפרטית. מרגע זה הסנטורים יכלו לדון ולהחליט על כל דבר, אבל לא יכלו לעשות דבר, מפני שהארנק היה אצל אוגוסטוס ועוזריו. בדומה לכך, השופטים בבג"צ יוכלו להחליט כרצונם (כפוף לכך שכולם יבָּחרוּ בחסדי השלטון), אבל לא יוכלו לעשות עם זה כלום, מפני שהפוליטיקאים לא יהיו חייבים למלא אחר פסיקתם. מהלך שהתחיל בטענה שהשופטים בעליון לא מייצגים מספיק את העם, יסתיים בכך שהשופטים לא יוכלו לעשות הרבה מעבר ללייצג את העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1א. אופן החלוקה מחדש של הסמכויות בין הזרוע המחוקקת והזרוע המשפטית, זאת מהות 'רפורמת לוין' והיא באה לידי ביטוי בשינויים המתוכננים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים. 1ב. כל המילים יכולות להתכבס אם יש מי שמבקש לכבס אותם. 2א. אתה צודק. המילה - 'תרבותיים' התווספה שלא לצורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון, היעדר בלמים ואיזונים לא קשור בהכרח להתנהלות לא מקצועית. אפשר להביא גם את סינגפור בתור דוגמא מפריכה, אבל שתי אלה הן היוצאות מהכלל. כמעט תמיד, ותמיד כשמדובר במדינות מערביות, היעדר איזונים ובלמים גורר ניהול לא מקצועי. חלק מהסיבה שהבאתי דוגמאות קונקרטיות לניסיונות של הממשלה הנכנסת לבצע החלטות לא מקצועיות משיקולים פוליטיים הייתה לא רק להדגים את המנגנון, אלא ממש להראות את הניצנים של המנגנון הזה בישראל. 3. זה הרושם שנוצר גם אצלי. מכיוון שהוא העלה טענות שיש בהן בשר (חוץ מנקודה 2), העדפתי להתייחס לטענות עצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש ויטענו שדווקא 'איזונים' וחמור מכך 'בלמים' הם האשמים. אנחנו כמובן דנים על הרוח העומדת מאחורי המונח 'בלמים ואיזונים' שמטרתו היא מניעת ריכוז כוח שלטוני גדול מדי במקום אחד ולא בשאלה - האם באמת צריך איזונים ובלמים בניהול משרדים ביצועיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לטעון הכל. כשהממשלה בעזרת הכנסת שולטת ללא מצרים בכל המערכת המשפטית, ממינוי שופטים דרך יוהמ"שים ועד פסקת התגברות ברוב קואליציוני רגיל1, אפילו בקנבאואר בימיו הטובים לא היה יכול לעשות כלום. איזונים? מתוך אלפי החוקים שנחקקו עד כה, <קישור chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://www.idi.org.il/media/14783/%D7%9B%D7%9E%D7%94... כנופיית בית המשפט העליון ביטלה 22 חוקים>, כלומר בממוצע חוק אחד בשלוש שנים. אם יש כאן חוסר איזון ודאי שהוא לא בכיוון של ניצול עודף של הכוח. __________ 1- יכלו גם להכריז שזה צעד זמני, שהרי בעוד כמה שנים ממילא לא יימצא בו צורך. לא רק שהשופטים יהיו בעלי הנטיה הפוליטית הנכונה אלא גם עורכי דין שרוצים להתמנות לשופטים בעתיד ישמיעו רק את הדעות שמכשירות אותם לכך בועדות המינויים, ויחד עם ההשתלטות על מערכת החינוך והתקשורת האיזון המושלם יגיע, וכולנו נלמד לאהוב את האח̶ב הגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמען הדיוק, לא מדובר אפילו בביטול 22 חוקים. ברוב המקרים מדובר בפסילת סעיף בודד בתוך החוק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |