 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שיש חור גדול בחוקי זכויות היוצרים. למיטב ידיעתי, ותקנו אותי אם אני טועה, חוקי זכויות היוצרים אינם חלים על תגליות מדעיות תיאורטיות. האם איינשטיין אינו זכאי לתמלוגים בכול פעם שמשתמשים בנוסחתו המפורסמת? מה?! לא מגיע לו (או ליורשיו) איזה כמה אחוזים בכל פעם שמטילים פצצה אטומית או מפעילים כורים גרעיניים? האם התיאוריות שלו לא היו קניינו הרוחני לפחות כמו ששיריו של שלמה ארצי הם קניינו? מישהו יכול להסביר לי את זה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגליות מדעיות מתבססות על תאוריות מדעיות, המבוססות על חוקי טבע. אלפי אנשים, אם לא למעלה מזה, תרמו לכך שאתה יכול להפעיל את המחשב שלך עכשיו. התרומה של כל אחד מהם אינה ניתנת להערכה. גם המדען עצמו אינו יכול לשחזר בדייקנות מי תרם מה להמצאתו. האנאלוגיה למוזיקה היא גם מתחום התגליות והפיתוחים. האם יוצרי המוזיקה הקלה צריכים לשלם ל-beatles תמלוגים עבור פיתוח סגנון מוזיקלי ייחודי והפיכתו לפופולרי? ואם להם כן - מה עם יורשי אדיסון, שהמציא את המיקרופון, מרקוני שהמציא את הרדיו ועוד? ואולי תמלוגים לממציאי העט הכדורי, אם במהלך חיבור השיר נעשה בו שימוש? שיר הוא יצירה סגורה, שיש לה התחלה וסיום. תגלית מדעית אינה כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל, לא ממש השתכנעתי מהטענה שלך ששיר נבדל מתגלית מדעית בכך ששיר הוא "יצירה סגורה" ואילו התגלית המדעית "פתוחה". למאמר המפורסם של איינשטיין (מ-1905 דומני), שבו הציג את תורת היחסות הפרטית, יש התחלה וסוף. ובאשר לטענתך שיש רצף שאי אפשר לנתקו בתגליות המדעיות, אכן יש רצף אבל יש גם קפיצות דרך. איינשטיין במאמרו פרץ ושבר פרדיגמה מדעית (ראה קון) וחשיבתו היתה מקורית מאין כמותה. בדוגמת המוסיקה הקלה שהבאת, כרתת למעשה את הענף שבו היתה תלויה טענתך. אכן הרבה שירים דומים לקודמיהם יותר משתגליות מדעיות נובעות זו מזו (הצבעה על נביעה מוסיקלית כזו היא חלק מעבודתו של המוסיקולוג). אמנם קשה להשוות מקוריות, אבל תסכים איתי, שמקוריות שיריה של דנה ברגר פחותה ממקוריותו של איינשטיין. והנה חזרתי לשאלתי: אז למה דנה ברגר יכולה לרשום זכויות יוצרים ואילו איינשטיין לא? כנראה, פירות רוח שלא ניתן להפוך אותם למוצר, לסחורה - תקליט, שמפו, תרופה - גם לא ניתן לקבל עליהם זכויות יוצרים. כלומר, לא בקניין רוחני עסקינן אלא בבעלות על סחורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שעדיין אני מחזיק בדעתי ששיר הוא יצירה סגורה מבחינת התחלה וסיום מוגדרים, להבדיל מתגליות מדעיות, מוצא חן בעיני הרעיון לקבל תמלוגים על רעיונות. אפשר להחליט שהמדד יהיה ציטוטי הפירסומים. כל מי שכותב עם מראה מקום למאמר כלזהו, יצטרך לשלם סכום קטן למפרסם המאמר. החסרונות - 1. כבר כעת מתפרסמים בעיתונות המדעית מאמרים רבים שההצדקה היחידה לקיומם הוא צבירת נקודות אקדמיות, ולרובם אין באמת מה לומר. שווה בנפשך שיהיה בכך גם פוטנציאל כספי. 2. יהיו מדענים שלא יתוגמלו. סוקרטס לא העלה את הגיגיו על הכתב. 3. יהיו מאמרים שלא יצוטטו, למרות הרלוונטיות שלהם, כדי לחסוך. ניתן להשוות זאת לאתרי אינטרנט בתשלום. יש כאלה, אבל אין לי מושג מה קורה בהם. אני מדיר מהם את עכברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם כך יש פטנטים. תגליות תאורטיות אינן בעלות ישומים מיידיים, ולכן דרושה עוד עבודה כדי להפוך אותן למשהו שימושי שיהיה אפשר להפוך לישום. אם אתה מדען - אתה מוזמן להסתיר את דבר התגלית שלך עד שתפתח לו ישום מתאים. כמובן שאף אחד לא עושה את זה, שכן הם זוכים למענקי מחקר על פי הפרסומים שלהם... אגב, שים לב לרצון שהיה לרשום גנים שהתגלו כפטנטים, והויכוח שנוצר בעקבות כך. או תחשוב מה היה קורה אילו כל תגלית הייתה ניתנת לרישום כפטנט. המממ... "אמריקה (C) קולומבוס". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בגיאוגרפיה הדוגמה שנתת גרועה - הרי אמריגו וספוצ'י, שהוכיח שהיבשת שמצא קולומבוס איננה הודו אלא יבשת חדשה לחלוטין זכה שהיבשת תיקרא על שמו - אמריקה. (קולומבוס "זכה" בשם מדינת קולומביה) ובאופן כללי, אחד ה"רווחים" במדע הוא שהתגלית תיקרא על שם המגלה, וכך יש לנו בהר הנגב הגבוה את כלך דנין, וסתוונית פיינברון, בגליל יש לנו את העשב מושיובית גלילית והשיא (בארץ) הוא של שני צמחי מדבר - אהרונסוניית פקטורובוסקי (על שם 2 בוטנאים), וגם פקטורובסקיית אשרסון (שוב הנצחה כפולה...) נכון, כסף לא ממש רואים מזה, אבל בעוד שאת הבוטנאי פקטורובסקי כבר מזמן שכחו, שמו ממשיך להתקיים אחריו... הערה לסיום: בשנים האחרונות, האקדמיה ללשון העברית עורכת דיונים מחדש בשמות צמחי ארץ ישראל, ומשתדלת למצוא שמות עבריים נוחים, כך שאני מקווה שלפחות בעברית ייחסכו מאיתנו שני השמות הזוועתיים האחרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מדברים על שמות עבריים לצמחים, כדאי גם להזכיר את מאמרו המשעשע להפליא של ירדן ניר על שמות עבריים של בע"ח, שהתפרסם בראשית ימיו של האייל - דיון 64 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אלו שמותיהם הלועזיים של שתי חיות שונות. שתיהן שוכנות במקווי מים (בארצנו, בנחלים - הירדן והסביבה). אבל הלוטרה היא טורף, חביב ויפה תואר, ואילו הנוטריה היא מכרסם, מכוער וגמלוני אם תשאל אותי, אבל פרוותו שווה משהו - אם כי לא הרבה. זכור הפרק מסיינפלד שבו איליין צריכה להסביר אובדן של כובע מפרוות צובל שקנתה על חשבון החברה, ובמקומו היא מביאה כובע-חיקוי. אומר לה איש הכספים של החברה - "זה לא כובע מצובל, זה כובע מנוטריה". "טוב, נוטריה זה סוג של צובל?!" "לא, זה סוג של עכברוש". (אם תרצה עוד לדון בכך, אפשר להעביר את הדיון למאמר ההוא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר את סיפורו של עגנון ''שבועת אמונים'' וחוקר האצות העברי שבו, שזוכה לתהילת עולם בכך שאצה נקראת על שמו. אגב, אם האקדמיה תבצע את זממה, הרי שגם את המעט הזה - הנצחת השם - עומדים לקחת מהמדענים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי להבהיר שוב: 1. בסמכות האקדמיה לקבוע שמות עבריים בלבד. לכל מין יש גם שם מדעי לטיני והוא לא ישתנה. 2. לא בכל מקרה מחליפים שם, ובד"כ מחליפים רק את שם הסוג ולא את שם המין. כך נשארנו עם שמות כמו "קדד שימפר", "תלתן וואוילוב", "זמזומית אייג". לעומת זאת, "מוריקנדיה מבריקה" הפכה ל"מוריקה מבריקה", ו"קורנולקה" הפכה ל"סרב" - שם של קוץ תנ"כי, למרות שברור שאין זה אותו הצמח. 3. האקדמיה החליפה גם חלק מהשמות העבריים הקיימים אם הם לא היו מוצלחים במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאקדמיה אין שום סמכות מלבד הסמכויות שנטלה לעצמה. וגם אלו סמכויות מוזרות למדי. למה מי הם שיקבעו מה "תקני" ומה "לא תקני" בשפה העברית? שפה היא דבר חי. לא ספר חוקים צנוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, נהניתי מהחידוד בעניין קולומבוס. אכן קולומבוס לא רשם זכויות יוצרים על אמריקה אבל זה רק מפני שהפלגתו מומנה ע"י תאגיד ולכן הזכויות עברו לבוסים שלו, פרדיננד ואיזבלה מלכי ספרד, שלא בזבזו רגע ורשמו את אמריקה על שמם בטאבו אצל האפיפיור. מיד לאחר חזרתו של קולומבוס מנסיעתו הראשונה לאמריקה (או ליתר דיוק לסאן-סלבדור ולקובה) העניק האפיפיור לספרד ריבונות על כל האדמות שמעבר לקו האורך, 100 ליגות (575 קילומטרים) ממערב לאיי כף ורדה. בקיצור, את כל אמריקה. זה לא היה לגמרי פשוט, כי היה תאגיד מתחרה, פורטוגל. ואמנם, בהסכמה הדדית הוזז הקו כעבור שנה, 270 ליגות מערבה; קו תיחום חדש זה נתן לפורטוגל זכות קנין על ברזיל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |