 |
אתה מתעלם מההסבר האלטרנטיבי שמספק ירדן שהוא נשמע לי לא רק סביר אלא מאוד עקבי עם ההתנהלות הרגילה של אנשי שמאל (מסוימים) בישראל בכלל ובכתיבה בהארץ בפרט.
אנסה להגיד משהו דומה למה שאומר ירדן, אבל מזווית אחרת. גם אני וגם הוא חושבים שהתופעה קיימת, אבל ההבדל הוא שהוא רואה בכך תופעה חיובית/סבירה ואותי אישית הנטיה הזאת של השמאל הישראלי בד״כ מחרפנת.
התופעה עליה אני מדבר היא נטיה של השמאל הישראלי, כאשר הוא נתקל בתופעה של רוע שהיא מאוד רחוקה מעולם הערכים שלו, לוותר על שיפוטיות ערכית ולהתחיל להתיחס אל הרוע הזה כאל פנומנה מתחומי ״מדעי הטבע״. השיח עובר מהר משיח על מוסר או שיפוטיות ערכית אל שיח של ניתוח סיבה-תוצאה דטרמיניסטי. למשל - הדיון על המעשים הנפשעים של הכנופיה החמאסית, הופך מהר לדיון של סיבה-תוצאה בה אנשי חמאס הם אוטומטים שפועלים בדרך מסוימת (ידועה מראש) על פי איך שמדינת ישראל מתנהגת. כאשר יש הסבר מכניסטי והדרך היחידה לשנות את התוצאה היא לשנות את הסיבות שרק אנחנו אחראים עליהן, אז הדיון השיפוטי עובר להתרכז רק במה *אנחנו* יכולים לעשות כדי לשנות את ההתנהגות שלהם. כפי שאי אפשר להתיחס אל הר געש או התחממות כדור הארץ כאל אויב, כך גם לא ממש אפשר לעשות זאת עם אנשי החמאס.
אפשר לתאר את הנטיה הזאת של השמאל הישראלי באופן חיובי ולתאר את היתרונות שבה כפי שירדן עושה (ניסיון אינטלקטואלי להסביר התנהגותו של הרוע) ויש בזה משהו (צריך גם להבין למה אנשים עושים את מה שהם עושים ומה כבר תעזור ה״שיפוטיות״ הערכית חוץ מלנבוח שהם פויה?). אפשר גם להתלונן שהנטיה הזאת היא בעיה של רפיון מוסרי כפי שאני עושה לפעמים (ראה תגובה 738792 שלאחריה אני ננזף על כך שיש לי נטיה מסוימת לדוגמטיות וחוסר רצון לנסות להבין את ה״אחר״), אבל בשני התאורים לא הייתי מרחיק לכת ומתאר את אותו איש שמאל שמנסה להסביר את התנהגות החמאסניק כחמאסניק.
נראה לי שמה שקורה עם כותבים מסוימים בהארץ בהקשר של ביבי זה משהו רגיל, עקבי ודי דומה למה שהם בד״כ עושים ושלא מדובר בתופעה של כותבים ביביסטים. אפשר לא לאהוב את זה (אני לא ממש אוהב את זה), אבל זה משהו שונה מביביזם. אם כבר, זה יותר דומה (אבל לא בדיוק) למושג ״הגזענות של הציפיות הנמוכות״. זה משהו כזה: ביבי והביביזם, כנראה, הם כבר מעבר לדיון המוסרי. הם ה״אחר״ והויכוח הוא לא איתם אלא בינינו האנשים המוסריים. ה״הם״ רחוקים מידי מהדיון המוסרי *שלנו* בינינו לבין עצמנו ואי אפשר להכניס אותם לדיון המוסרי. הם תופעת טבע שצריך להתיחס אליה כנתון והדיון המוסרי מתנהל תחת הנחת הנתון הזה כעובדה (עם ניתוח מכניסטי של המנגנונים הפועלים בו). הדיון הערכי *שלנו* מתרכז בדברים אחרים, סביב העובדה הזאת וההסבר המכניסטי שמסביר *אותם*.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש