 |
אני רוצה להוסיף עוד משהו הקשור לשינויים הנדרשים בבית המשפט העליון. בתגובתי לשכ"ג אותה הזכרתי בתגובתי הקודמת ספרתי על משהו שזכרתי: שאהרן ברק אמר פעם שלבית המשפט העליון אין דבר לבד מאמון הציבור. את זאת שמעתי פעם והדבר היה נטוע בזיכרוני וכשקראתי שוב את תגובתי ההיא ראיתי שאיני זוכר מתי ובאילו נסיבות אמר ברק את הדברים האלה. לכן חיפשתי עכשיו ברשת ומצאתי מאמר העושה סדר בסיפור הזה.
מסתבר שברק אינו המקור של האמירה הזאת, והיא נקשרה בו משום שהוא מרבה לצטט אותה. בעצם הוא מצטט משפטן יהודי אמריקאי בשם פליקס פרנקפורטר שאמר באחד מפסקי הדין שלו: "לבית המשפט אין לא חרב ולא ארנק, וכל שיש לו הוא אמון הציבור בו". כאמור, ברק מרבה לצטט את האמירה הזאת, אבל תמיד הוא קוטע אותה, מבלי להוסיף את החלק הפחות ידוע אבל הלא פחות חשוב המופיע במקור: "תחושת אמון כזו נוצרת באמצעות ניתוקו המלא של בית המשפט, הן בפועל והן באופן שבו הוא נתפס בציבור, מהסתבכויות פוליטיות, ובזכות הימנעותו של בית המשפט מלהטיל עצמו להתנגשות שבין הכוחות הפוליטיים, בהסדרים הפוליטיים"
כל כך קולע. הנפילה באמון הציבור בבית המשפט העליון שלנו לא באה במקרה, ויש בדבריו של פרנקפורטר התוויה איך להחזיר לו את אמון הציבור. חבל שאהרן ברק לא אמץ את העצה הזאת ופעל דווקא הפוך. הפארסה שבה חזינו ביום חמישי האחרון בדיון המשודר בבג"ץ היא דוגמה מובהקת המלמדת אותנו לאן בית המשפט העליון אסור שיתחב את אפו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש