 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי הרגשה של חמיצות בפה. של החמצה. האם לא נסחפתם? היכן הבקורת האמיתית? היכן ההתייחסות בגודל האמיתי? במה מדובר כאן? בחטטנות לשמה בספרות שכל כולה כמשחק פקמן (שהוא אולי אף חשוב יותר). גמרת שכחת… מלבד זכרון מעורפל של משהו שעסקת בו אינך נושא עימך כל מסר. כל כך הרבה פקה-פקה מסביב לרכילות גרידא? אני רוצה להעביר את המסר שנסיתי לכתוב בלוח אחר לגבי הנושא ומובא בשינויים קלים כאן: "יצא לי לעלעל בספר האחרון שלו - לעיל. לא קונה!!! לצערי, אני מצטרפת לדעת אחרים - אלי מרבה לטפוח לעצמו על השכם (היא עדיין לא נפוחה?), ולדעתי ללא הצדקה. מתוך שיחות בעבר הרחוק אני יודעת שהספר רק מראה על שטחיות ב"בלשות" נרקיסיסטית ובחישה והעלאת גירה בנושאים מתחת לחגורה. רצוי שאחת ולתמיד מי שעורך תחקיר כזה יידע ויבין שציטוטים מתוך ספרים ישנים אינם מהווים תחליף לתחקיר רציני. ציטוטים כאלו וסנסציציוניזם ובעיקר אי-דיוקים הופכים את המחבר לתחקירן מדרגה המתאימה לסוגי הספרות המוזכרת…. " ולאחר שהתפתל בהתקפת נגד הוספתי בתגובה (בשינויים קלים): "אפשר לטפוח ואפשר לטפוח (ואולי גם מותר), אך אני בטוחה שהקהל יגיד דברו ואפילו יצמח גבנון מרוב טפיחות. מעניין שאלי עוסק ב"תחום חדש וחשוב" (כך כתב הוא בתגובתו) … מה החדש ב(טיפול ב)ספרות שסיימה חייה לפני קום המדינה? לגבי מתחת לחגורה (הוא כתב תחילה שאינו מבין במה מדובר - נו באמת) - מסתבר שלאחר מחשבה אלי הבין במה מדובר. ואם הספרות היום עוסקת בכך (סקס), אז למה הקדיש לכך כל כך מעט/הרבה חלקים מספרו? לגבי אי-הדיוקים (אלי טוען שספרו נקי מאי-דיוקים): אלי יודע מתי בדק לעומק ומתי מרח… ולאלי ישירות - עם כל זאת אין סיכוי שאקנה את ספרך כדי לדלות את שפע הציטוטים שברגע ראשון חלקם לא נראו כתואמים אפילו את הנאמר לידם ולאתר את אי-הדיוקים. לא אבדוק לעומק, אלא אלך לעסוק בברנר ובטשרניחובסקי (שאלי הביע זלזול מוחלט בחשיבותם)…." ולגבי המסכת הארוכה של מכתבים עם האייל… כאן בלוח זה. מותר בהחלט לפרסם ספר - אפילו אם אין לו חשיבות, אפילו אם הוא סוטה מן העיקר או סוטה סתם (כפי שמרמז גם המאמר בגלובס) - אבל אני משתתפת בחגיגה הלשונית ולא אדחוף לשוני יחד עם אנשים מסוימים בתקווה שליקוק חוזר יגרום לי הנאה דומה. תמי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה תיקונים : הספרות שאני עוסק בה לא הסתיימה עם קום המדינה הספר עוסק גם בספרות שיוצאת לאור בשנים האחרונות ,בספרות הילדים המודרנית , בקומיקס מודרני כמו "זבנג " ובספרות הילדים והמתח החרדית של השנים האחרונות. הספר עוסק בספרות הפופולארית משנות ה-30 ועד שנות ה-90 . לא הבעתי זלזול בברנר ובטשרניחובסקי ואני בהחלט מכיר בחשיבותם הבעתי זלזול באקדמאים המודרניים שנראה שאינם מודעים לכך שיש משהו בספרות העברית מלבד כ-10 15 סופרים שאין בלתם. האשמת אותי בחוסר דיוקים שאני יודע בדיוק מהם . ובכן אינני יודע מהם אי הדיוקים שאת מדברת עליהם אשמח אם תתני דוגמאות ספציפיות כדי שנוכל לתקנם במהדורות הבאות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |