בתשובה לalucard, 25/12/22 10:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהה, אבל יש שינוי גדול מאוד. עד עכשיו נציגי הסמול (כמפלגת העבודה, ד"ש, קדימה או יש עתיד) ישבו בקבינט המדיני-בטחוני והחליטו על מדיניות הגיוס. למעשה הם החליטו לותר לחרדים בעניין בני הישיבות ולחרד"לים בענין גיוס הבנות. אפשר להתווכח על מוסריות הויתור הזה, אבל זוהי דמוקרטיה. בדמוקרטיה אתה תמיד צריך להתפשר עם מישהו. כעת אנו מה שנקרא "בחוץ" ונציגי החרדים (דרעי) והחרד"לים (סמוטריץ ובן גביר) בפנים והם מחליטים על חוק הגיוס ועל היעדים הצבאיים. כעת ילדינו הם פאר אקסלנס בשר לתותחים שיובל לטבח ע"י מפקדים תיאוקרטיים לקול נגינות ותפילות הכוהנים. אילו הגזירה הזו חלה על כל בני הנוער, שאני! בדמוקרטיה תמיד יש מי שפחות מרוצה. אלא שכעת חובת הגיוס בניגוד לרצוננו נכפית רק עלינו. זה שיש לנו שותפים בדמות מצביעי הליכטד המסורתיים והמזרחיים, מה היא לנו? אם הם רוצים להתגייס, שיתגייסו. הם אינם יכולים לחייב אותנו. ודוק. לכן אני מדגיש לא רק את חוק הגיוס מודל חוק טל (שהן תוכניות מרמה שנועדו לסמא את עיני הציבור מלראות את הפטור לחרדים), אלא גם את התכנית המוצעת של יגיל לוי. תוכנית זו שעד עתה לא זכתה לקיימות פוליטית, מייצגת את האינטרסים של הפיקוד המקצועי של צה"ל, הלאו דוקא תאוקרטי. על דרך ההשערה אפשר לומר שהיא מייצגת את צרכי הביטחון של מדינת ישראל. התכנית הזו אומרת שצריך לחוקק בחוק את העובדה שהציבור החרדי פטור משירות. נקודה. ואחת המטרות שם היא דוקא למנוע תיאוקרטיזציה של הצבא (ולכן לא רק אני, אלא גם החרד"לים מתנגדים לתוכנית הזו). אני מדגיש את התנגדותי גם לתכנית יגיל לוי, מפני שהעניין הוא עקרוני. כל עוד הגיוס הוא אוניברסלי בקרב היהודים, אנו חייבים לכוף ראשינו בפני הדמוקרטיה והחלטת הרוב. ברגע שיש פטורים, אין שיוויון. העובדה שדווקא הקיצונים המיליטנטיים פטורים מאותו שירות שהם כופים עלינו, הופך את גיוס החובה לעיוות וכפייה ואמור לסיים אצלנו את המשחק הדמוקרטי. ולכן אין גיוס חובה. את החשבון של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, נא לשלוח לנתנ' ולשולחיו מן הליכוד. אני לא מכוון להפגנות קומבאייה וצדק חברתי. החרדים החליטו שילדיהם לא יתגייסו. ודמוקרטיה או לא דמוקרטיה, כולם מבינים שאי אפשר לגייס אותם. אפילו בבריה"מ שיעורי הגיוס ירדו ל-50% לפני שהיא התמוטטה. אם לא תרצו, אין זו אגדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
> עד עכשיו נציגי הסמול (כמפלגת העבודה, ד"ש, קדימה או יש עתיד) לא קראתי את השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח, אם בכל זאת תקרא. אני מכנה בשם אנשי הסמול את הגרעין המתמיד של מצביעי כחול לבן. מעודכן לבחירות האחרונות מדובר במצביעי לפיד וגנץ (לא כולם). אנשי השבט הזה הצביעו בעבר לכל מיני מפלגות, בעיקרן אלו שמניתי. אני מניח שאתה ''מזדעזע'' שכן מדובר בהבדלים גדולים מאד במצעים וכו'. אבל בודאי שמעת שההצבעה בישראל היא שבטית ופוליטיקת זהויות. יש בה תופעות יותר קיצוניות ממעבר ממפלגת העבודה לקדימה. יש אנשים שמשייטים בין כחול-לבן, ליברמן ובן גביר. נ ב. אנשי הסמול אינם זהים לאנשי השמאל שהצביעו בבחירות האחרונות למרץ ואולי למפלגת המיכאלי. השמאל הרעיוני דבק בפיוס עם הפלשתינאים ובמשק סוציאליסטי. לשתי הרעיונות הללו אין כרגע קונים רבים ולכן השמאל נזקק לקומבינציות כדי לשרוד. אני מניח שללא רענון רעיוני או התחברות לזהות שבטית כלשהי אין לו עתיד אלקטורלי. לצורך פיוס עם הפלשתינאים, לא די ברצון טוב, נדרשת גם פרוגרמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכנה. אמרו לך כבר שזה מפריע. אני לא קורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך חלופה? בגלל שהשמאל בחלקו התמרכז ובחלקו ברח מחוץ לגבולות, התיאור מרכז לא מתאים. כשיש שני צדדים בפוליטיקה, אין מרכז. אנשי השמאל מבלבל כי מייד מזהים עם פייסנות לפלשתינאים וסוציאליזם ריכוזי. חייבים שם לשבט. מה רע בסמול? קצת פופוליזם לא הרג אפאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרג אף אחד. רק את הדיון. אם זה לא שמאל ולא ימין, זה מרכז. או שזה לא על הציר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כך אני מצר ומנסה לשנות את רוע הגזירה. זה מתגלגל לך על הלשון לקרוא ללפיד, גנץ, סער ושאשא-ביטון אנשי שמאל? אם שני קוראי התגובות יאמרו שהם מעדיפים אנשי שמאל או מרכז, אכוף ראשי ואקבל את דין התנועה. אני רואה לנכון שבאמרי סמול, אין בדברי שום גוון של זלזול או ביטול. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג כמה הכינוי מרכז מבאס אותי. אני חושב שהשפעת השמאל הישן פחותה אפילו מכוחו האלקטורלי, מפני שאין לו שום פרוגרמה להציע. במאבק כל כך דו-קוטבי, מרכז של מה הם בדיוק? גרוע מזה, המילה מרכז כל כך מתאימה למאוויהם של לפיד, גנץ וכן הלאה, וכל כך לא תואמים את המצוי והרצוי במציאות הנתונה. בעיני ההנהגה, הם יוציאו אותנו להפגנות, יעבירו מנדט או שניים לצד שלהם ויחזרו למקומם הטבעי: ליד שולחן הממשלה. לענ"ד, הם הולכים לבלות באופוזיציה הרבה יותר זמן ממה שהם מעלים על דעתם. נתנ' ושלוחיו הצליחו לחשל ברית טבעית שהיא הרבה יותר מברית של פוליטיקאים. כוחה של הברית אינו בהסכמים הפוליטיים בין המנהיגים שאינם מאמינים לאף מילה אחד של השני. כוחה של הברית הוא ב"קרבת הלבבות" שנוצרה בין האלקטורטים השונים. ההנהגה החרדית אולי זרה ללאומנות של הימין, אבל מצביעיהם כבר אימצו אותה. מצביעי הליכוד כבר אינם הליברלים הלאומיים והרויזיוניסטים, אלא מזרחים מסורתיים שאינם נבדלים ממצביעי ש"ס. נניח שהמנהיגים הפוליטיים ירצו לשנות את הקונסטלציה הפוליטית שלהם. המצביעים שלהם לא יתנו להם לעשות זאת. ראינו מה קרה לבנט שעבר צד. מפלגות הימין, תקועות זו עם זו ללא אלטרנטיבה. צו השעה לאופוזיציה הראשית, למפלגות הכחול-לבן הוא לגבש את מצביעיהן הישראלים (להבדיל מיהודים) לשבט ולמגזר גדול, אולי הגדול ביותר. קודם כל יש להגדיר ולהטביע מושג של אנחנו ושל ייעוד. רק אח"כ אפשר להתחיל לחפש בני ברית ישנים ו/או חדשים. אני חושב שאקרא להם האופוזיציה, או בשמה הצלא האופוזיציה הראשית (שכן יש כמה אופוזיציות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרכז של מה בדיוק? הם לא בן גביר ולא מרץ. מרכז. תקרא לזה מרכז-שמאל, המחנה הדמוקרטי, המחנה הליברלי, מה שבא לך. אתה יודע מה - תקרא לזה מחנה 80. להשתמש בשם גנאי מקובל פשוט לא עובד (תחשוב על ה-N-word). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |