 |
אני ממליץ לכל אחד לקרוא בעצמו את המאמר הקצר הזה (6 עמ). ראשית מפני שהמאמץ כדאי. הוא מעניין. שנית מפני שהדברים הכתובים בו עשויים לייצג את עמדת הדרג המקצועי של צה"ל ואת שיקולי וצורכי הביטחון של מדינת ישראל. שלישית, מפני שהתקציר שלך מצמצם לעיקרי דברים. הדברים אכן מופיעים במאמר אלא שדומני שמה שבעיניי פרופ' יגיל לוי רע (וגם בעיניי) יוצא בתגובתך טוב. (בודאי שמת לב שלוי מתנגד לביטול גיוס החובה). היה אפשר לרשום זאת על חשבון הדיכוטומיה של החברה הישראלית שבה כל מה שטוב בעיני צד אחד הוא רע בעיני הצד השני ולהיפך, ולהסתפק בכך. אלא שלדעתי במאמר בעיה נוספת. לוי מנגיד שני מודלים תאורטיים שכרגע אינם נמצאים על השולחן ולכן המאמר נראה כמנותק מן האקטואליה הפוליטית.
לדעתי, עשיתי מלאכה טובה יותר בתיאור מרחב האפשרויות. הקטגוריה הראשונה היא בין מודל התנדבותי למודל גיוס חובה.
א. מודל התנדבותי - ביטול גיוס החובה. יתרונו של המודל הזה הוא במרחב הפוליטי. אין מישהו שלא יכול לחיות עם הדבר הזה ולטווח הקצר הוא פוטר באופן אבסולוטי את הבעיות האקוטיות: הסרבנות החרדית, האנטגוניזם השמאלני, משבר הלגיטימציה ויציאת החרדים לשוק העבודה לכאורה.
כדאי לקרוא את המאמר, מפני שהוא מציין עוד כמה יתרונות שעשויים לפתיע: צמצום ההוצאות ויעול, הגדלת השליטה ומרחב הפעולה של הדרג הפוליטי, אין 4 אימהות ואין שוברים שתיקה. מי יכול להתנגד ליופי כזה? אם כן מתברר שהדרג המקצועי בצבא למשל. הפיכת הצבא למקצועי, מורידה את היוקרה וההשפעה של הפיקוד הצבאי, מקטינה את ההשפעה והמעורבות של הצבא בחברה הישראלית, מגדילה ומקצינה את התוקפנות והאגרסיביות של אנשי הצבא, מצמצמת את הבקרה והפיקוח על הפעולות שלו ומרחיקה אותן מתשומת הלב הציבורית ומנתקת אותו מן החלק המוביל והיוזם של החברה האזרחית. הגשמה של ההשלכות השליליות ביותר, אפשר לראות היום באוקראינה, אצל הצבא הרוסי: ירידה באיכות המשרתים, ירידה באמצעים העומדים לרשותו, החלשת הקשר בין הצבא לבין הציבור ממנו הוא מגוייס, פגיעה בתחושת החובה האזרחית אצל המשרתים והלא-משרתים כאחד והתרבות מעשי ואנדליזם ופשעי מלחמה בין השורות.
אני הייתי מוסיף גם לטווח הרחוק, העמקת השסעים הסוציו-אקונומיים בחברה, טראמפיזציה של המעמדות הנמוכים והתערערות הערכים הרפובליקניים (של שירות והקרבה) והלכידות של החברה.
ב. מודלים חדשים של גיוס חובה - השומרים על העיקרון שבחירת המשרתים היא בידי המדינה ולא בידי כוחות השוק וההתנדבות.
ב.1. לוי (לדעתי מייצג עמדת מפקדים בצה"ל). מציע מודל שבו הפטורים הקיימים בפועל פשוט יחוקקו אל תוך החוק. למשל אנשים עם אורח חיים חרדי יזכו לפטור מלא. נקודה. במקביל הוא מציע כמה שיפורים כמו קיצור השירות לשנתיים כאשר הקרביים ישרתו שנה שלישית בתנאי קבע ויעשו צעדים לתגמל את המשרתים הן כספית והן במעמדם החברתי. לטענת לוי זה אמור לפתור את בעיית הלגיטימציה (הנובעת מכך שהמגוייסים רואים בין השווים להם מעמדית ושבטית, יותר ויותר שאינם מתגייסים ומכך שההון החברתי של המשרתים לא זו בלבד שאינו עולה, אלא שהוא יורד). לוי טוען שהמודל יעצור גם את התהליך בו הולך ועולה חלקם של המשרתים הבאים מחוגים לאומניים ותוקפנים ולכן בעלי מוטיבציה גבוהה להתגייס (הוא מדבר על תיאוקרטיזציה של הצבא). ואכן רבני הדתיים-לאומיים והמתנחלים הם אויביו הגדולים של יגיל לוי. אני מפקפק אם מודל כזה יעבור את מבחן בג"ץ ואז יהיה צורך בפסקת התגברות. לדעתי המרכז-שמאל צריך להתנגד בנחרצות למודל הזה. לא יתכן שבניו יגררו כמו בגזירת הקנטוניסטים לשירות האינטרסים של ממשלת ימין, בזמן שזה ממציא ומחוקק לילדי מצביעיו פטורים. אין שיוויון, אין גיוס!
ב.2. מודלים מתוקנים של גיוס חובה - אלו המודלים שמסתובבים בועדות הכנסת ועל שולחנה. כמו חוק טל (שכבר נפסל ע"י הבג"ץ) וחוק גנץ שעבר בכנסת הקודמת רק בקריאה ראשונה. המודלים האלו ממסדים את המצב הקיים, כאשר הם מכסים עליו במיני צעדים ותיקונים, שנועדו לבלבל את דעת הציבור ושופטי בג"ץ ולהעביר את החוק בטענה הכוזבת שערך השיוויון נשמר. לשם כך מערימים מילים אינסוף על סעיפים לא עקרוניים (כמו הורדת גיל הפטור הסופי ל21 במקום 23 באופן זמני (למשך שנתיים)). הממשלה הקודמת קרמה את חוק גנץ. הממשלה החדשה מן הסתם לא תרצה להעביר אותו. הם יציעו חוק משלהם, לדעתי יהיה זה חוק די דומה. מי שמעבירים חוקים כאלו הם פוליטיקאים האמונים על הונאת הציבור במקום פעילות פרודוקטיבית. תוצאת חוקים אלו תהיה המשך המצב הקיים על מגבלותיו ובעיותיו, תוכלו לקרוא אצל יגיל לוי (משבר הלגיטימציה והתיאוקרטיזציה של צבא ההגנה).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש