|
בעצם אתה צודק. אני הנחתי באופן סמוי ולא מודע שהבעיה של חוסר ביטחון תזונתי לא כל כך אמיתית והיא מנופחת ע"י גורמים בעלי ענין. ואת זה אני לא יודע. ניקח את למשל את ארגון המתנדבים האוסף מזון נציל מחנויות ומרכולים ומכין מהם ומחלק כריכים לביה"ס לילדים ממשפחות עניות. צריך לבדוק מה היה קורה אלמלא הפעילות הזאת. אם יש הרבה ילדים שהיו הולכים לביה"ס בלי כריך, אז באמת יש כאן win win. לעומת זאת, אם זו לא בעיה אמיתית, והמפעל סתם חוסך מן ההורים את הכנת הכריך, אז יש כאן עניין של פיצוי היצרנים על אבדן הכנסה (או מה שכנראה קורה זה העלאת רמת המחירים של המזון הנמכר כדי לפצות על זה ש"נזרק"). למרות שכולם מדברים על מחירי המזון הגבוהים, אני חושב שזה עדיין בגדר צריך בדיקה, עד כמה מחירי המזון מהוים מרכיב משמעותי בעוני (לעומת חשמל, ארנונה, תחבורה, ביגוד, חינוך). הסוציאליסט הסמוי שבתוכי אומר שעדיף היה שהמדינה היתה משקיעה במפעל הזנה בבתי הספר (מה שהיה מאפשר יתרונות נוספים של פיקוח על איכות המזון ותזונה בריאה) במקום להאכיל את העניים במזון לא טרי. בתוקף נשארת האמירה שהערכה כלכלית של פעילויות שונות אינה דבר פשוט כל כך.
|
|