 |
הדינציות והבוץ הרוסי:
א. הספר המפורסם ברברוסה של אנתוני ביוור מפריך במידה מסויימת את הדינמיות הנודעת של הבליצקריג. המערכה ברוסיה התאפיינה בשנתיים הראשונות ע"י תנועות מלקחיים של כוחות שיריון שגמאו מרחקים עצומים וכיתרו כוחות רוסיים בגודל של מאות אלפי לוחמים. איך הצליחו הסובייטים בכל זאת לעמוד בפני הבליצקריג למרות שצבאם בודאי לא היה עדיף על הפולנים או הצרפתים?
ב. ביוור בדברו על הסיבות הזכיר כמובן את הגאוגרפיה הרוסית עם השטחים העצומים ואת החורף הגשום והבוץ. אבל הוא הזכיר גם את העובדה ש-90% מן האספקה של הוורמאכט בכל זאת הגיעה על גב סוסים. בריה"מ היתה מדינה גדולה עם מעט רכבות ואת המעט שהיה הרוסים השמידו בנסיגתם (אדמה חרוכה). גם דרכים סלולות היו היוצא מן הכלל ובד"כ התעבורה היתה בדרכי עפר שהבוץ הראשון הפך אותן לבלתי עבירות. גם הכלים הממונעים של הוורמאכט התאימו יותר לאקלים של מרכז אירופה ולא לערבות אפופות האבק של רוסיה ואוקראינה. לכן שוב ושוב הנסיונות של הגרמנים לפתח תנועות מכתרות של דיויזיות טנקים התחילו בסערה של פריצת דיויזיות שיריון ולאט לאט אבדו את המומנט גם בגלל הבלאי וגם בגלל ההתנגדות הסובייטית. פשוט היה צורך להמתין עד שהכוחות הגרמניים האחרים ידביקו את הטנקים ויביאו את האספקה והחילופים הנדרשים לחידוש התנופה.
ג. למרות שהסובייטים הצליחו פעמיים לבלום מערכות בליצקריג גרמניות, בסופו של דבר המערכה הוכרעה בקרב המגננה הסובייטי בבליטת קורסק ב-1943.
ד. הסיבות לניצחון הסובייטי שהיה כל כך קטסטרופלי לגרמנים, רבות. אבל הראשונה שבהן היא המודיעין. הרוסים ידוע מצויין היכן הגרמנים הולכים לתקוף. בליטת קורסק היתה בליטה רוסית לתוך החזית הגרמנית שנוצרה לאחר המערכה בסטלינגרד. מבחינה טקטית קשה לעשות תנועות מלקחיים עמוקות לתוך חזית האוייב כאשר יש לו בליטה משלו וכוחותיו יכולים לאגף את זרועות המלקחיים, לכתר ולתקוף אותן גם מאחור. לכן טבעי היה שהגרמנים ינסו לכתר את הבליטה מה גם שהם ראו את הכוחות הרוסיים מתרכזים בתוכה.
ה. הסוד הוא שהרוסים לא היו צריכים לנחש. רשת ריגול רוסית שנוהלה משוייץ סיפקה מידע מדוייק על התוכניות של הוורמאכט בנוגע לקורסק. הגרסה הדרמטית טוענת שהרשת הרוסית, רשת לוסי, לא היתה אלא חזית מדומה שהקימו הבריטים כדי לספק לרוסים מידע שהופק מאולטרה (פענוח מכונות הצופן הגרמניות אניגמה) מבלי צורך לחשוף את המקור ומבלי שיפסלו ע"י סטלין החשדן. גרסת מסתורין אחרת גרסה שראש הרשת "לוסי" (שמו האמיתי היה רסלר) הפיק את המידע ממקורות ופרסומים גלויים בגרמניה. הגרסה הרשמית מדברת על גרמנים קומוניסטים שהיו שתולים במטה חיל האויר הגרמני והם שסיפקו את המידע ללוסי. הניחוש שלי הוא שהגרסה הרשמית הכי קרובה לאמת כנראה שהיה זה הנס אוסטר סגנו של ראש האבווהר (אמ"ן של הוורמאכט) שהעביר את המידע ללוסי. אותו הנס אוסטר גם הזהיר את ההולנדים מפני הפלישה הגרמנית ב-1940.
ו. מאנשטיין היה אדם מעניין ביותר. אינספק שהיה טקטיקן מעולה וניסח את המסמכים שהביאו למערכה המוצלחת של "אבחת מגל", כיבוש הולנד,בלגיה וצפון צרפת ב-1940. למאנשטיין ששמו מלידה היה לווינסקי היה גם דוד שהתגייר בשם אברהם פון מאנשטיין והוא נהג להתגרות בקולגות שלו ברמיזות על "מוצאו היהודים". הוא גם לימד את כלב המחמד שלו להצדיע במועל יד. מצד שני הוא כנראה היה אנטישמי ומעורב בפשעי מלחמה אפילו יותר מחבריו האחרים בוורמכט. הנס פון טרסקוב, אחד מראשי הקשר של 20 ביולי, סיפר שמאנשטיין לא היה נאצי אבל כנראה היה אדם מאד ציני. כאשר פנו אליו אנשי הקשר שיצטרף לקשר שלהם הוא אמר להם ש"פילדמרשלים פרוסיים אינם בוגדים".
ז. אחד היתרונות של מאנשטיין היה שהוא שרד את המלחמה ושוחרר לאחר שנים ספורות בכלא. בהמשך הוא יעץ לבונדסוור החדש וכתב את זכרונותיו בהם כמנהגם של גנרלים גרמנים, האדיר את עצמו וניסה לגמד את האחרים.
ח. אי אפשר לדעת אם מאנשטיין באמת התנגד למתקפה על הכיס של קורסק. מה שבטוח זה שהוא עמד בראש הכוח שתוכנן לכתר את הכיס מדרום. כאשר זרוע המלקחיים השנייה תקפה מצפון. הרוסים פשוט ביצרו את הבליטה למגננה בשיטת הקווים הנסוגים לעומק כאשר רוב הטנקים התחפרו בעמדות תובה. הזרועות הגרמניים פשוט לא הצליחו לחדור את כל הקווים ונבלמו באבידות מאד כבידות. בפרט בצפון הם התקדמו מעט מדי והפיקוד העליון הגרמני הפסיק את המתקפה והורה לסגת. מאנשטיין שנפגע פחות דוקא רצה להמשיך במתקפה ולחתוך את הכיס בעצמו. זה היה חסר סיכוי והפיקוד הורה לו להוציא את כוחותיו מן הבליטה.
ט. גודל המפלה הגרמנית לא היה ברור לגרמנים מפני שהכח המגן ספג מכות איומות ולא היה בנוי או מסוגל למתקפת נגד שתנצל את המומנט. מתקפות הנגד קרו כעבור זמן קצר ע"י כוחות טריים שהמתינו באגפי הבליטה. הרוסים, בעיקר בגלל יתרונם הגדול בייצור טנקים ותותחים הצליח להשלים לצבא האדום את אבידותיו ואילו הגרמנים לא הצליחו בשום דרך להשלים את האבידות בפרט בטנקים וביחידות הניידות. עבור גרמניה תם עידן האופנסיבות הגדולות ברוסיה.
י. גבלס בעקבות סטלינגרד הרבה לדבר על הגיוס הטוטאלי והמלחמה הטוטאלית, אבל נראה שדוקא הרוסים היטיבו לבצע את הדברים הללו בשטח. תוך כדי מלחמה הם הצליחו תוך כדי קרב גם להעביר את התעשייה הצבאית שלהם מזרחה וגם לייצר כמויות גדולות של טנקים ומטוסים.
בסופו של דבר הניצחון לא נקבע ע"י תנועות מרשימות בשדה הקרב אלא בסדנאות התעשייה שם ייצרו את הכלים והתחמושת לקרב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש