בתשובה להאלמון האיילי, 12/11/22 11:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שחשוב זה לא הדעות של מצביע ליכוד כזה או אחר. מה שחשוב זה איך הדעות האלו משתלבים בגוש הקואליציוני (גוש הרוב). א. בית ארבע הפינות - גוש הרוב הוא בית בעל ארבע פינות א.1. פינת הביבי - אלו הם תומכיו של נ'. האינטרס של הפינה הוא להשאיר את נ' בשלטון. נ' הוא אדם מושחת וחלש המסובך עם החוק. הישארותו בשלטון חיונית כדי להבהיר לעובד הממוצע של שלטון החוק מאיזה צד של הלחם מרוחה החמאה. א.2. פינת הלאומן - אלו הם חסידי ההתנחלות, א"י השלמה, תפיסת הר הבית וכיוב'. "אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק" (שיר השירים ז ד מדרש רבה) א.3. פינת המזרחי - אלו הם חסידי המדיניות של תשלומי העברה מאשכנזים (במובן של משלמי מס) למזרחיים (במובן של יהודים שמוצאם מזרחי). בגדול אנשי אב"ח או ש"ס א.4. פינת החרדתי - אלו הם חסידי המדיניות של תשלומי העברה מחילוניים (במובן של משלמי מס) לדתיים (במובן של יהודים אדוקים בדתם). בגדול תומכי המפלגות החרדיות. ב. היופי של בית ארבע הפינות הוא שאפאחת מן הפינות אינה מתנגדת עקרונית לאינטרס של הפינות האחרות. רבים מאד מן הבייס משתייכים ליותר מפינה אחת. מספר משמעותי משתייך לשלוש ואפילו ארבע פינות. זו לא בעיה למצוא מישהו באחת הפינות המביע הסתייגות מדרישות פינה אחרת. הבעיה היא שההסתייגות הזו לא תניע את המסתייג להצביע בעד מרץ או לפיד. ג. המבנה של בית ארבע הפינות יוצר באופן אוטומטי את האופוזיציה. היא מורכבת מכל ה"קורבנות" של 4 הפינות. ג.1. הליברל - המתנגד לאיתרוג נ' ממניעים של שיוויון לפני החוק. ג.2. הערבי - המתנגד לגישה הלאומנית מפני הפגיעה בזכויות הפוליטיות של הערבים. ג.3. האשכנזי - התלבטתי בין אשכנזי למשלם מס. שכן יש הרבה מאד אנשים ממוצא מזרחי, ממעמד הביניים ומעלה המתנגדים להגדלת תשלומי ההעברה להתנחלויות, למזרחיים, לחרדים ולרוסים. מאחר ואיני תועמלן של האופוזיציה, בחרתי ב"אשכנזי" עם ההסתייגות שהתיוג אינו מתיחס לשאלה מנין הגיעה סבתא שלך אלא לשאלת המאזן בין מה שאתה נותן למדינה לבין מה שאתה מקבל ממנה. ג.4. הרוסי - כאן המגזר עצמו בעייתי ולא הגדרתו. מדובר ברוסים מבוגרים הנסמכים גם הם על קופת הציבור. בפועל השתייכותם לאופוזיציה נובעת יותר מסכסוך בלתי מוסבר בין ליברמן ונ' מאשר להתנגדות לחרדים. אני מניח שהגדרה יותר "מדעית" היתה מגדירה אוסף של נפגעי 4 הפינות שאינם משתייכים לאחת משלוש הקטגוריות הקודמות. ד. רואים שתיאור האופוזיציה פחות "מרשים" ו"מאפיין". אני מסביר זאת בכך שהאופוזיציה הוגדרה ע"י זה שהם נדחקו מחוץ לגדרות בית 4 הפינות. לכן קל למצוא בו חוסר לכידות, הסתייגות נחרצת בין הפינות, חוסר התאמה בין האנטי פינות לבין המפלגות בגוש ואפילו קבוצות שלכאורה לא נכללו. חבל לפרט. נסתפק בדוגמה. ד.1. לכאורה איפה אנשי הימין והד"ל מתנגדי נ' (אלקין, סער, מתן כהנא). אני משייך אותם לג.1.הליברל אם כי קשה להגדירם כליברלים רעיונית. ה. הקטלוגיזציה הזו היא פורה, מפני שהיא חושפת את מחדלי גוש הרל"ב ובפרט של מנהיגו יאיר לפיד. לענ"ד, אביו מולידו של הכישלון הוא אופיו של לפיד כפי שהתבטא באסטרטגיה שבחר. לפיד בחר באיסטרטגיה של לומר מה שפחות, לפגוע במה שפחות בוחרים, לא להגדיר בייס של תומכים, ובכלל להסתפק במליצות אתיות ואידאולוגיות יפות אך אמורפיות במובן שהן פוגעות במינימום מצביעים. הרציונל היה ליצור רוב במקום שבו הרוב הזה אינו קיים באופן טבעי. בעוד גוש הרוב חיבר ארבע דרישות לא בהכרח קשורות, גוש המיעוט התמקד בדרישה אחת אתית (רל"ב) מתוך ניסיון להפוך מיעוט לרוב. ו. הטעות החמורה של לפיד היתה שהוא חשב שמה שטוב לצד השני טוב גם לו. בעוד גוש הרוב מלכתחילה הריץ אינטרסים נפרדים ולכן יכל לרוץ בכמה ראשים (ראש מסורתי, ראש דתי-לאומי, ראש חרדי וראש מזרחי). הסינרגיה כאן יצרה שלם הגדול מחלקיו. בגוש הרל"ב שהורכב מראש מנפגעי האינטרסים השונים, השלם התגלה כקטן מחלקיו. ז. לדעתי, הדרך הטובה ביותר להסביר את מחדליו של לפיד, היא לומר מה היה צריך לעשות. בניגוד לנ', לפיד היה צריך לאחד את הגוש ההטרוגני שלו. הפיתרון הנכון היה מה שהציע אייזנקוט. לפיד וגנץ היו צריכים לוותר על עמדת הרוה"מ לטובת אייזנקוט ולרוץ בראש רשימה פרלמנטרית אחת. מאחר וההתנגדות לאופציה הזו יסודה בשיקולים ומשקעים אישיים, הדבר כבר מחשיד את ההתנגדות. ח. לרשימה המאוחדת היה קל לבסס בייס אלקטורלי הטרוגני אבל מגובש מתוך שיקולים של סדר עדיפות אזרחי-ממלכתי. הגוש היה צריך להתנגד באופן נחרץ לפגיעה בשלטון החוק ולהקצאת תשלומי העברה נוספים לסקטורים פלגניים, אנטי-ממלכתיים ואף אירידנטיים. המפלגה יכלה לבטא חרטה והסתייגות מדרכו של השמאל באמצעות הקצאת משאבים נוספים לכוחות ביטחון הפנים על חשבון הסקטורים היריבים. לדעתי המפלגה הזו צריכה להיבנות באופן דורסני על "שתיית" הקולות של שותפותיה לגוש ולא על תמיכה בהן. יתכן שבטווח הקצר הדבר היה מביא להקטנת הגוש, אבל לטווח הארוך זו הדרך הנכונה. ט. לדעתי אנשי הימין והדתיים (במחנה הממלכתי ושרידי תומכי בנט) יכלו בקלות למצוא את מקומם בתוך רשימה אזרחית-ממלכתית על בסיס התכנית לצמצום הסכסוך של מיכה גודמן. התכנית הזו לכאורה בעייתית דוקא לאגף השמאלי של המרכז (תומכי החלוקה). הורתה במחנה הימין, אבל מדובר בתכנית פרגמטית. התכנית היא תאורטית ומשמעויותיה האיסטרטגיות נחבאות באופן ביצועה ולאו דוקא בניסוחיה. כולם מעוניינים בצמצום הסכסוך. השאלה היא על מה מוותרים בתמורה לצמצום כזה. י. בהכללה, אני חושב שהסקטורים הנלוים של הרל"ב (ימין ודתיים, שמאל ציוני ורוסים) יכלו למצוא ביטוי וכוח אלקטורלי גדול יותר בתוך רשימה מאוחדת מאשר מחוצה לו. האופציה ההפוכה, של הליכה בכמה ראשים הוכחה כהרסנית. לא רק שחלק מן הלווינים החיצוניים התגלו כחלשים מ-% החסימה, חלקם גם התגלו כסוסים טרויאנים כמו איילת שקד. כ. מפלגת ליברמן היא סוס טרויאני מסוג אחר. לפיד ודאי חשש מאובדן 6 מנדטים, אבל אלו 6 מנדטים רעילים לטווח הארוך. מדובר במפלגה אישית. אין ספק שהסכסוך המסתורי בין נ' לליברמן הוא עמוק ואישי, אבל ליברמן כבר ישב עם החרדים ועם נ' בלי בעיות מיוחדות. בכל מקרה שהוא מצליח לעבור את % החסימה עדיף לעבוד איתו כשותף פוליטי ולא לסמוך על נאמנותו הפוליטית המפוקפקת. בריאל פוליטיקה, פנסיונרים רוסיים ותיקים צריכים להיות תמיד במפלגת השלטון, כך שהם אינם חלק מן המאבק. ברציונל פוליטי משוער הייתי אומר שבית פוליטי הדוגל בהגדלת תשלומי העברה לחרדים, התנחלויות ותזמורות ואנדליות אינו ביתם הטבעי של מצביעי ליברמן הרוסים ולכן עדיף ל"שתות" אותם ולא להסתמך על התיווך של ליברמן. ל. באופן טבעי, התרכז לפיד באנטי פינת ביבי. ההתנגדות לשחיתות ולהרס שלטון החוק ע"י נ'. זוהי אכן מוטיבציה מאחדת של גוש הרל"ב, ובודאי שהיה צריך להרים אותה. הבעיה היתה שלפיד ראה את היער, אבל לא הבין שהוא צריך עצים. ל.1. העיקרון הזה אינו בונה בייס. אני בטוח שיש הרבה שבזים לנ' גם בגוש שלו ואפילו במפלגה שלו, אבל כמאמר הבריות "כשצריכים את המלצר, קוראים לו אדוני". כלומר, ברי שכל אנשי מחנה הרל"ב תומכים בכך, אבל חסרה המוטיבציה הפוזיטיבית, מדוע דוקא לפיד ומפלגתו צריכים להנהיג. ל.2. עוד אפיזודה הדוגמת את תבוסת לפיד היתה הסצינה הסוריאליסטית המון החסידים השוטים מברך את נ' האדריכל של ארועי שומר החומות בקריאות "משילות, משילות". קשה מאד להבין איך מנהיגי המרכז פספסו את התובנה הזו. מעט אינטיליגנציה ויכולת הנהגה היתה מעצבת קונסטרקט בחירות שכולל חיזוק שלטון החוק גם ע"י העברת משאבים מן החרדים וההתנחלויות אל הפרקליטות, המשטרה וכוחות הביטחון. אני חושב שהם הופנטו ע"י השמאל, הערבים והזכויות הפוליטיות של הפלשתינאים. הם לא קלטו שהשמאל העמוק ספק אם יעבור את % החסימה והערבים כל כך אירידנטים שהם לא שחקן במגרש הפוליטי. האינטרס של לפיד הוא שהם יהיו קטנים ככל האפשר, רצוי מתחת ל-% החסימה. בטווח הרחוק, צורך שלהם למצוא מקומם במרכז, תיטיב גם איתם. היא תימנע סחיפה לאנרכיה ואירידנטה. מ. לסיכום, מלוא כל העולם הפוליטי בייס. אצל נ' הבייס די הומוגני (ימין-דתי-מזרחי), אבל דרושותיו הטרוגניות ולכן עדיף לרוץ בכמה ראשים שלכל אחד בייס שבטי טבעי. לעומת זאת אצל לפיד הבייס הטרוגני אבל דרישותיו הומוגניות (חיזוק שלטון החוק, מניעת תשלומי העברה לפלגנים) ולכן עדיף לרוץ בראש אחד גדול ולחפש שותפים פוליטיים אחרי הבחירות ולא לפניהן. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם חלק מתיאורי המציאות שלך אני נוטה להסכים, אבל בקטע של אייזנקוט הבחירות הראו שאתה טועה. בחישוב יבש גנץ-אייזנקוט-סער הביאו כמה וכמה מנדטים פחות מגנץ-סער, מה שמראה שערכו האלקטורלי של אייזנקוט הוא שלילי עד אפסי. לא סימן מנבא טובות למי שאתה רוצה להעמיד בראש מחנה שלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. א. אי אפשר ללמוד מאייזנקוט כשותף זוטר במחנה הממלכתי על אייזנקוט כמנהיג גוש הכחול לבן המאוחד. ב. המכשלה כאן היתה משקעים אישיים בין לפיד וגנץ שמנעו את איחוד המחנה. איזנקוט לא צריך להיות שווה 6 מנדטים באופן אישי כדי לשמש כהדום לרדת מן העצים הגבוהים. ג. אני לא בטוח שגיבוש גוש האנטי-ביבי ברשימה אחת היה מביא את הניצחון. יתכן אפילו שסה"כ המנדטים היה נמוך יותר בכל זאת, אני חושב שלטווח הארוך, זה הצעד הנכון. במפלגה פוליטית בייס הוא הכי ישוב ומפלגת שלטון צריכה בייס גדול. מה שאנו כבר יודעים בודאות, הוא שהדרך ההפוכה (ריצה ב 6-7 רשימות) אינה הדרך הנכונה. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במפלגה פוליטית בייס הוא הכי חשוב ומפלגת שלטון צריכה בייס גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאוריה שלך צריכה להסביר למה ב 2006(?) הליכוד קיבל 14 מנדטים בלבד והיה המפלגה הרביעית בגודלה. גם לגבי "הטעות החמורה של לפיד" יש לי השגות. אני חושב שזה יותר "המחדל של הגוש", והוא אחוזי הצבעה לא מספיקים. בעוד שבמעוזי הליכוד בפריפריה נרשמה עליה בשיעור ההצבעה בסיבוב הנוכחי לעומת הקודם, הרי שברעננה ובהוד השרון נמשכה הירידה המתונה בשיעור ההצבעה שנרשמה בארבעת הסיבובים האחרונים. אין למצביעים של לפיד למי לבוא בטענות אלא לעצמם, שלא הצליחו לעודד מספיק את חבריהם ושכניהם להצביע. (או לפחות לא להצביע לבן גביר1) ______ 1 סמוטריץ' ובן גביר קיבלו בהוד השרון 4.76% מהקולות,יותר ממה שקיבלו שם בנט ושקד במערכות הקודמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהוד השרון בבחירות לכנסת ה-24 (2021) הצביעו 4.45% מהמצביעים בהוד השרון לימינה ו-1.62% לציונות הדתית, בבחירות לכנסת ה-25 (2022) הצביעו 4.76% לציונות הדתית ו-0.67% לבית היהודי. זה לא הבדל משמעותי (אפילו ירידה קלה). הרבה יותר משמעותי זה הנהירה של מצביעים ממר"צ והעבודה לכחול לבן ויש עתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודל בית ארבע הפינות נועד לתת תמונת מצב ולא הסבר היסטורי. לפי מה שהבנתי הוא שגוש האנטי עשה את שלו והצביע. השינוי היה בגוש הביבי, שם רבים בעיקר המסורתיים הופיעו לקלפי לאחר שנמנעו מכך ב-2021. הויכוח הגדול ביני לבינך הוא שאתה מביט רק על התכנים והאג'נדות הפוליטיות ואני טוען שהסוד הוא במשחק בין האג'נדות לבייסים. אתה צריך להכיר בכך שבחירות 2022 התאפיינו ב-% הצבעה גבוה והן נתנו פחות או יותר את תמונת המצב: גוש הרוב (ימין-דתי-מזרחי) 65 מנדטים, גוש ממלכתי 45 מנדטים והשאר הם שברים (ערבים שמצביעים ורוסים) שאינם אופוזיציה בין משום שהם אופוזיציה קבועה ובין מפני שהם נעים בין הגושים. כדי לשנות את התמונה אתה צריך להעביר לגוש הממלכתי בייסים מגוש הרוב (דת"ל, מסורתי-מתון). לשם כך צריך להיות להם בייס במחנה הממלכתי. הם לא יעברו באופן פרטני על סמך קונסטרוקטים והבטחות פוליטיות. הטעות של לפיד, או אם אתה מעדיף של הגוש, היתה כפולה. פעם אחת הם רצו בראשים נפרדים מבלי ליצור בייס טבעי לכל ראש ופעם שנייה הם לא השכילו לרוץ ברשימה מאוחדת שגם תעדיף את האג'נדה המשותפת על פני המפרידות וגם תאפשר הכללה של בייסים נוספים בעתיד. בישראל על פני השנים יש תנועות גדולות של בוחרים מצד לצד. אם אין לך בייס של בוחרים נאמנים למפלגה והמפלגה נאמנה להם, אתה צפוי להימחק על ציר הזמן. אם מישהו חושב על אופוזיציה בנוסח האופוזיציה המופקרת של נ', הוא מזמן לעצמו את הכישלון. אני לא רואה את לפיד, גנץ, אייזנקוט וסער ישנים בשק"ש בכנסת. עדיף שהם יתרכזו בהקמת מפלגות אמיתיות שאינן פלטפורמות להקפצת נבחרים לכס המיניסטר. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שהקריאה שלי להקמת מפלגה של הסקטור החילוני המתון עומדת בפני אתגר רציני לפחות במישור התאורטי. אין ספק שהקמת ממשלת גוש הרוב, לא רק היא בבחינת קטסטרופה למגזר שלנו, אלא שנ' הביא את המצב לכך שהיא מסענת בטווח הארוך את עצם קיומה של מדינה יהודית. תביעות החרדים עברו את הגבול שבין חצוף לאבסורד. אינספק שחובתו של כל נבחר הגון בשלב זה היא להעדיף את טובת המדינה על פני כל מיני מצעים והבטחות לבוחר. מבט על בית ארבע הפינות מגלה שמחיר החלפת הדתיים בקואליציה יהיה תשלום לפינת הביבי ולפינת הלאומן. בינינו לבין עצמנו פינת ביבי זולה יותר מושחתים צמיד היו ותמיד יהיו. פינת הלאומן יותר טריקית. מאחר ובסכסוך הישראלי-פלשתיני המבוי סתום, הנסיעה בצד ימין לכאורה אינה משנה דבר. לחששי מדובר פה במשהו כמו סכנת הבולענים. ככל שאתה מושך את הזמן מבלי לעשות כלום, הבעיה ממשיכה להתפשט מתחת לפני הקרקע. בכל זאת האם הצלת הרקמה החברתית והכלכלית של ישראל אינה שווה את החרפה הזמנית (והמפנקת כל כך)? אני בטוח שאתה תאהב את הסוגיה המוסרית העקרונית שניצבת לפתחו של הגוש הממלכתי: הכרעת המבוגר האחראי או חוסך שבטו שונא בנו? האם הממלכתיים צריכים להתייצב לפני הילד הפרא ולמנוע ממנו להיפגע או שיש להניח לו לנפשו וכך הוא ילמד ויכיר את הסכנות סביבו? בעצם מנהיגי הגוש נקראים לבחור בין להציל את המדינה לבין לחנך אותה? אני מניח שמדובר באופציה תאורטית בלבד. נ' ישמח לצרף לקואליציה שברים ופליטים מן הצד השני אבל לא מדובר בהחלפת בריתות. בהינתן זה למי מתחשק לשכב על התיל כדי שנ' יוכל לעבור? נראה שכרגע פינות הבית מצויות באופוריה ובשגעון גדלות. מעניין מה יתרחש כאן בחודשים הקרובים: תשלומי העברה תופחים לתלמידי ישיבות? מועל ומעלים מס שר האוצר, נער עבריין שר ביטחון. מה עוד יקרה פה? ימנו את אמסלם לנשיא בית המשפט העליון? אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש הממשלה הוא המבוגר האחראי. שהוא ישבור את הראש. להציג את הדילמה כאילו מישהו צריך להיות המבוגר האחראי של ראש הממשלה זו טעות יסודית ועמוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצית לומר שנ' אמור להיות המבוגר האחראי. תאורטית יש כאן לאופוזיציה בחירה בין הצלת המולדת לחינוך ילד קשה הבנה (שיכשלו וילמדו). אתה פשוט בוחר באופציית החינוך. מעשית זו לא ממש בחירה. יש כאן ברית של בית ארבע הפינות, שסוכמה מראש. לבצע החלפת בריתות ברגע זה, פשוט לא בא בחשבון אצל נ' והמחיר כבד מדי עבור בני הברית החליפיים. מה שנ' מחפש זה פליטים. ליברמן, יכול להיות צפרדע שבני בריתו של נ' יוכלו לבלוע. אני מאד מסכים איתך שגישת האופוזיציה צריכה להיות שנ' הוא האחראי כרגע על ענייני המדינה והוא יצטרך לתת דו"ח במקרה של כישלון. אני מוסיף שעלינו להגמל מעיסוק בעניינים שאינם באחריותנו. אסון מירון, גיוס דתיים, לימודי ליבה, קצבאות לאברכים, יציאה לעבודה הם באחריות ממשלת נ'. המטלה שלנו היא למנוע הגשת תג המחיר לנו. אנו צריכים לדרוש ביטול גיוס החובה, ביטול מיסים והיטלים, הורדת מדד המחירים ודיור בר השגה לחילונים. סיבת העומק לשינוי הזה, היא שהדאגה לענייני הזולת היא אלטרואיזם ופילנטרופיה שהם בבחינת הרצוי. מצד אחד אין בהם את המוטיבציה של הצורך הקיומי ומצד שני היא נתפסת כהתנשאות והזדמנות לפרוק מעל עצמך את האחריות ולהטיל אותה על הזולת. ההתגייסות לצרכים העצמיים של הסקטור תספק את הנואשות והנחישות הנחוצים כדי להשיג מטרות בתחום הפוליטי. בני אדם מוותרים הרבה יותר בקלות על זכויות והכנסות שהם צריכים לקבל מאשר על זכויות ונכסים שמנסים לקחת מהם. אני מאמין שבחירת המאבק הנכון תזרים דם ואש בעורקי המאבק. בדיוק אותם דם ואש החסרים אצל מי שחוסם שור בדישו. לך תוציא אנשים לרחובות להאבק עבור עורכי דין ושופטים שאינם מוכנים להילחם בעצמם את מלחמתם. אסור להשלים עם כך שאת מחיר הדמים של שאיפות שאיננו מאמינים בהם ישלמו בנינו ובנותינו. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |