|
||||
|
||||
כל הכבוד על היוזמה האזרחית. קרא לי נאיבי, אבל מימוש הבטחות זה עניין חשוב בעיני. אחרת לשם מה נתכנסנו? אני מנסה להסביר לעצמי למה מוסר מפוקפק לא פוסל בעיני רוב הציבור אדם מלכהן כראש המדינה. תאוריה מקובלת אצל החוקרים היא שכלי האבן שהמציאו אבותינו הקדומים לפני 2 מיליון שנה שימשו לניפוץ עצמות כדי לאכול את מח העצם. אבותינו היו אוכלי נבלות. אחרי ששאר אוכלי הנבלות- הנשרים והצבועים - היו משאירים רק עצמות לבנות, היה מגיע הומו ארקטוס, מפצח אותן עם האבנים המסותתות ואוכל את מח העצם. ההסתכלות על המדינה כעל נבלה דשנה, שכל אחד מחכה לתורו למצוץ לה את הלשד היא הביטוי המובהק ביותר של אבדן הסולידריות. הדגל של ש"ס היה- אתם אכלתם כבר, עכשיו תורנו. מרכז הליכוד זעק את האמת בפרצופה של ציפי לבני. בגלל זה פרשת ההובלות לא פסלה את נתניהו, והרשעה בשוחד לא פסלה את דרעי מלשוב ולכהן בתפקידים בכירים. הם בסך הכל עשו את מה שתומכיהם שואפים לו - להתנפל על הנבלה ולחטוף ככל יכולתם. אבדן הסולידריות הוא לדעתי האיום הקיומי הגדול ביותר על המדינה. ההיסטוריה מתחרזת. האם אפשר להפיח חיים בנבלה הזו? לגרום לה לקום ולנער מעליה את אוכלי הנבלות? הדרך הנכונה לדעתי היא להציג את המודל ההפוך- קוד אתי לחברי ממשלה, הצהרת הון גלויה, וקיום הבטחות בחירות לא סקטוריאליות. מי שנופל לפח של "אנחנו הטובים והם הרעים" תורם לאבדן הסולידריות ומפסיד לאידיאולוגיה של אוכלי הנבלות. |
|
||||
|
||||
לימור לבנת, לא ציפי לבני. |
|
||||
|
||||
אופס, כמובן. חשבתי אחת וכתבתי את השניה. |
|
||||
|
||||
לא סיפרתי את הסיפור הזה כדי לזכות במחמאות. לסיפור יש מוסר השכל: זה שגוי להצביע על פי הבטחות, משימות וביצוע. לבחירה מש גם מימד של קביעת עמדה. אתה לא חייב לתייג את הצד השני כרוע או זדון. אתה פשוט צריך להחליט מי יותר טוב לעתידך ורצוי גם לעתיד כולם. מחאות ותנאים למיניהם אינם עושים דבר. לפעמים הם בבחינת התחמקות מן הבחירה וההעדפה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |