|
||||
|
||||
זהו, שאצל רובנו סולם הערכים לא באמת נתון לקראת הבחירות. יש לנו ערכים, אבל בלי דירוג של ממש ביניהם (אני קצת אופתע לפגוש מישהו שיש לו סולם ערכים באמת חד-משמעי ומקיף, שעומד בפני רוחות-נגד קלות, והוא מספיק קונקרטי כדי להעדיף באופן חד-משמעי מפלגה אחת). בחירת הרשימה שנצביע לה היא הרגע שבו אנחנו מבררים לעצמנו איזה ערך חשוב יותר מאיזה. בכך זה דומה באמת לאנלוגיית החולצה. כשאתה מתפשר על החולצה אתה מחליט אם חשוב לך יותר המותג, המחיר או הצבע. כשאתה מתפשר בבחירות, הפשרה היא על ערכים, אתה צריך להחליט איזה ערך מנצח, וזו הכרעה מוסרית. בוא ניקח דוגמה קונקרטית להתלבטות בין מפלגות: נניח שיחזקאל מחזיק בדעות שמקובלות בישראל כשמאל חזק - זכויות אדם, נגד התנחלויות, מדינת רווחה. לפיכך מרצ נראית לו בחירה טובה. אבל אז הוא נזכר שהערבים בישראל חלשים מדי לטעמו, ושוקל אולי להצביע חד"ש-תע"ל כדי לחזק אותם. אבל הוא בכל זאת ציוני, אז אולי הצבעה למפלגה ערבית לא ראויה? ואז הוא שם לב שכמר"צ היתה בקואליציה, כל שר וח"כ שלה בממוצע הצליחה להשפיע לטובה פחות מהשרים והח"כים של "יש עתיד". אז אולי אנשי "יש עתיד" מוכשרים יותר בפוליטיקה, וכדאי להצביע להם? ואז בא הערך הפמיניטי, ומושך לכיוון העבודה דווקא. כל השיקולים פה, אם חופרים בהם רק קצת, אני חושב שמגיעים לנימוקים ערכיים-מוסריים. |
|
||||
|
||||
"בחירת הרשימה שנצביע לה היא הרגע שבו אנחנו מבררים לעצמנו איזה ערך חשוב יותר מאיזה" - אני חושב שזאת הטעות. נראה לי שברגע שמצאנו את כל הרשימות שעוברות את הרף הערכי שלנו, אנחנו צריכים להפעיל מסננות אחרות לבחור למי להצביע (אם בכלל). כמו למשל: 1. אתה בוחר בני אדם שייצגו את עולם הערכים שלך לארבע שנים ויעמדו בפני דילמות אותן אתה לא יכול לחזות. חלקם יהיו חברי כנסת, חלקם אולי יהיו שרים. ערכים זה לא הכל. אני חושב שאתה צריך לבדוק גם את בני האדם. האם יש להם את הכישורים להיות שרים או חברי כנסת? האם הם אמינים? האם הם כנים? האם הם יעמדו בפני פיתויים? כמה עולם הערכים שלהם תואם את זה של מפלגתם? כמה הם נמצאים במשחק על מנת לקדם את עצמם? 2. מה הסיכוי של כל רשימה לעבור את אחוז החסימה? אני חושב שככל שהסיכוי של הרשימה לעבור את אחוז החסימה קטן יותר, ככה היא צריכה לצאת גבוה יותר במדדים האחרים על מנת להצביע לה. נראה לי שאם אנשים היו בודקים את השאלות האלה לפני הבחירות הם לא היו מופתעים מההתנהגות של בנט, גנץ, לוי-אבקסיס או זועבי. |
|
||||
|
||||
"האם הם אמינים? האם הם כנים?" |
|
||||
|
||||
מוצלח מאד ומשעשע. מעבר לזה, ליאור שליין כבר נכנס בלפיד חזיתית במשך עשר שנים, עוד מתוכניות גב האומה שלו. אז בזה לפחות הוא לא חידש הרבה. יאיר לפיד רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת. אבל הוא גם רחוק מאד מלהיות ביבי נתניהו ברמת, עומק וכמות השקרים. רק לפני שבוע ההבטחה להקפיא את המשכנתא היא שקר הרבה יותר גדול ומשמעותי מאשר הסיבה המדויקת בגללה יאיר לפיד הגיע לבמחנה לפני ארבעים שנה. וזה רק אחד משלל השקרים שביבי פיזר בשבוע אחד. |
|
||||
|
||||
זאת גרה בחברון וזאת גרה בשינקין. |
|
||||
|
||||
זאת שגרה בחברון, אמא לששה ונוסעת בכבישים מוכי טרור, בעצם מוכנה להקריב את הילדים שלה (כמו משפחת פס) למען האידאולוגיה (הדת) שלה. זאת שגרה בשינקין, מה היא מוכנה להקריב למען האידאולוגיה שלה? הרי לך בקליפת אגוז מדוע למתנחלים המשיחיים יש הרבה יותר כח פוליטי מאשר חלקם באוכלוסיה. |
|
||||
|
||||
וזאת שגרה בשיינקין שולחת את הבן שלה לצבא, בין השאר כדי שישמור על ההיא מחברון והילדים שלה. גם זו הקרבה, הלא כן? |
|
||||
|
||||
זאת שגרה בשינקין היא רווקה מתוסבכת. אבל היום אין לה סיכוי לגור בשינקין והיא מתרחקת מתל אביב ולא מן הנמנע שהיא גרה במקומות פחות מתוסבכים והיא הצביעה הפעם בכלל לבן גביר. |
|
||||
|
||||
הממ.. אאל״ט אתה יהודי שחי בישראל. 1. האם יש אנשים שיטענו שאתה ״מוכן להקריב את הילדים שלך למען אידיאולוגיה ציונית״? (לאחרונה מת זה שפסק שילדיך בני מוות כי הם חיילים לעתיד. והוא עוד נחשב למתון...) 2. איך תרגיש בנוגע להאשמה מזוויעה שכזאת? |
|
||||
|
||||
אם להצמד לניסוח שלך ולא לשים את הסייגים המתבקשים אז כן, כשהילדים התגייסו הייתי מוכן להקריב אותם למען האידאולוגיה הציונית, וזו לא האשמה מזוויעה. כל ההורים השכולים שילדיהם מתו בצבא עשו זאת בפועל. |
|
||||
|
||||
לא כל כך ברור לי למה. ז''א, הסיכוי של ''ילד'' ישראלי למות תוך כדי השירות הצבאי הוא לא גבוה בהרבה מהסיכוי של ילד אמריקאי למות בתאונת דרכים (והסיכוי של ''ילד'' ישראלי למות בפעילות מבצעית תוך כדי השירות הצבאי נמוך משמעותית מהסיכוי של ''ילד'' אמריקאי או ישראלי למות בתאונת דרכים). |
|
||||
|
||||
אריק לא דייק כשדיבר על כל ההורים השכולים, אמנם. ובכל זאת: מה הסיכוי של ״ילד״ ישראלי המשרת כלוחם ביחידה קרבית למות בפעילות מבצעית? |
|
||||
|
||||
מאד נמוך, משמעותית נמוך יותר מהסיכוי של אותו ''ילד'' למות מתאונה תוך כדי השירות הצבאי שלו. |
|
||||
|
||||
איך חישבת? |
|
||||
|
||||
ובאיזו קטגוריה אתה מחשיב מוות בתאונת אימונים? |
|
||||
|
||||
ופציעות? ושברי הליכה ומאמץ? ופוסט טראומות ממבצעים/מלחמות? ובעיות נפשיות אחרות? |
|
||||
|
||||
פציעות וטראומות יש גם מתאונות דרכים. בעיות נפשיות נגרמות אחרות גם בסיטואציות אחרות. |
|
||||
|
||||
הסתכלתי על כל ה-31 שנהרגו, והשוותי אותם למספר ההרוגים בתאונות דרכים בקליפורניה (יחסית לגודל האוכלוסיה). קיבלתי שהסיכון דומה (קצת יותר נמוך). |
|
||||
|
||||
כמה חיילים קרביים יש בצה״ל? |
|
||||
|
||||
אז איך אתה יכול לחשב? |
|
||||
|
||||
אני מחשב על כל האוכלוסיה (בהנחה שתוחלת החיים היא 81 שנים, אפשר להניח שמספר החיילים הוא בסדר גודל של 1/27 מסך כל החיילים. כן, אני יודע שמספר האנשים בגילאים 18-21 גדול ממספר האנשים בגילאים 48-51, אבל מצד שני, לא כל האוכלוסיה משרתת שלוש שנים, נשים משרתות רק שנתיים, חרדים וערבים לא משרתים, בני ישיבות משרתים שירות חלקי, הרבה נשים דתיות ונשואות לא משרתות, חולים קשה לא משרתים... אז, בשורה התחתונה אני משוכנע שלקיחה של 1/27 היא רף עליון). מספר האנשים מתוכם שמשרתים בקרבי לא נראה לי משמעותי לשאלה עליה ניסיתי לענות (כשאתה בוחר לגור בישראל אתה לא יודע אם הילדים שלך יהיו כשירים לשרת בקרבי). |
|
||||
|
||||
אה, חשבתי שענית לי, שאלתי דווקא על הסיכון בשירות קרבי, שנראה לי רלוונטי יותר לגבי אריק. לא חשוב. |
|
||||
|
||||
ב-2021, למשל, 31 חילים מצאו את מותם תוך כדי שירות. מתוכם 1 נפל תוך כדי פעילות מבצעית1 ו-10 בתאונות דרכים אזרחיות. מקור (ו-2021 לא היתה שנה חריגה. נראה לי שהשנה המספרים יהיו קצת יותר גדולים, אבל עדיין, צריכים עשרות הרוגים בשביל לשנות את הסטטיסטיקה של העשור האחרון. למעשה, שוטרים במג"ב מסכנים את חייהם הרבה יותר מחיילים בצה"ל) 1 סמ"ר עומר טביב ז"ל. |
|
||||
|
||||
כדי להיות הוגן, אנא עשה ממוצע של חמישים שנה אחורה. זה לא חוכמה לעשות צ'רי פיקינג. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהייתי הוגן ובפירוש לא עשיתי צ'רי פיקינג. להפך, הבאתי את השנה הראשונה בה היתה עליה במספר המתים אחרי הרבה שנים של ירידה, ועשיתי ממוצע על פני 20 שנה. לפני 50 שנה הסיכון היה משמעותית גדול יותר. מאז נחתמו הסכמי שלום עם ירדן ומצרים. סוריה התפרקה למעשה. במלחמות עם לבנון ירדנו מ-650 הרוגים במבצע שלום הגליל ל-130 הרוגים במלחמת לבנון השניה. היכולות של צה"ל, יחסי הכוחות שלו מול שכניו, והכח שלהם השתנו משמעותית מאז שנות השבעים. |
|
||||
|
||||
כבר בדקתי פעם שמספר ההרוגים בתאונות דרכים מקום המדינה גדול ממספר חללי צה''ל ופעולות האיבה. כשלוקחים בחשבון שגם חייל שנהרג בת.ד. הוא חלל צה''ל הפער עוד גדל. אבל זו לא הנקודה- הנקודה היא שהילד מתגייס לקרבי מתוך נכונות למות כדי להגן על אזרחי המדינה. הסיכון שכל אחד לוקח ברכב שלו זה עניינו הפרטי. |
|
||||
|
||||
מסכים לחלוטין. מן הידועות שיש יותר מתים בתאונות מאשר במלחמות (כולל טרור), אבל כל הדיון הסטטיסטי הזה מופרך מבסיסו. |
|
||||
|
||||
ההשוואה לא במקום. אפאחד לא מתנדב למות בתאונת דרכים ולא מחלקים צל"שים ואותות לניצולי תאונות דרכים. בסה"כ אנשים מקדישים שנים מחייהם לטובת הכלל. שנים חשובות, אותן בד"כ יכלו לנצל הרבה יותר טוב כדי לעשות לביתם. זה נכון שהסיכון ביחידות קרביות הוא פי 4 או 5 מאשר ביחידות עורפיות, אבל גם החייל העורפי עשוי להקלע לשדה הקרב (נהגים, טבחים, טכנאים, חובשים, שוטרים צבאיים, פקידים). החיילים האלו מתגייסים בהסכמת משפחותיהם לטובת הכלל. ואז אם טובת הכלל דורשת, כולם מתגייסים. אם אינה דורשת, יתגייס מי שישלמו לו. אין שיוויון אין גיוס Ceterum censeo |
|
||||
|
||||
הנקודה שלי היתה (ונשארה) שמהעובדה שאתה יהודי שחי בישראל אי אפשר לגזור שאתה "מוכן להקריב את הילדים שלך למען אידיאולוגיה ציונית" (ראה תחילת הפתיל). אני לא אומר שאתה אישית לא מוכן (או כן מוכן). אני אומר שמהעובדה שאתה יהודי שחי בישראל אי אפשר לגזור שאתה מוכן (בהנחה שאתה מכיר את העובדות ויודע סטטיסטיקה). לילדים של יהודי שחי בישראל אין הרבה יותר סיכון מהילדים של יהודי שחי במקומות אחרים. ___ אתה יודע שאנשים מתים בתאונות דרכים בגלל סיכון שמישהו אחר לקח ברכב הפרטי שלו? |
|
||||
|
||||
אוקי, אז אי אפשר לגזור. ואז? _____________ מעטות תאונות הדרכים שגם הצד הנפגע לא היה יכול למנוע (מבלי להוריד מאחריות הצד הפוגע). אני מעריך שלכל היותר שליש מההרוגים לא יכלו לעשות דבר כדי למנוע את ההוצאה שלהם להורג. למשל הקפדה על נראות אצל הולכי רגל ורוכבי אופניים. |
|
||||
|
||||
אז זהו. ____ אני מקווה שאתה צודק (ואני לא הולך לשאול אם זה מנסיון). |
|
||||
|
||||
בקרוב למיליון הק''מ שנסעתי מנעתי כמה וכמה תאונות. כאלה שלא עצרו בעצור, יצאו מחניה בלי לתת זכות קדימה, סטו מנתיב כי התעסקו בטלפון וכו'. אלו כנראה לא תאונות שהיו גורמות למותי. אאז''נ רק פעם אחת נמלטתי מתאונה חזיתית לשוליים (אבל מן הסתם למות מספיק רק פעם אחת). |
|
||||
|
||||
א. אם זו הביקורת שיש על יאיר לפיד, מצבו טוב. ב. ליאור שליין: מי שגר בבית מזכוכית, עדיף שלא ישליך אבנים. ג. השירות הצבאי: באמת מחדל של מערך התעמולה של י"ע. תוציאו הודעה מסודרת וסיגרו את הסיפור. האמת לא יכולה להיות גרועה יותר מסיפורי הסבתא האלו. עשה טירונות ובגלל אסטמה או פרוטקציה הועבר לעיתון במחנה. ביג דיל. ד. היה קל יותר להצביע לאייזנקוט. אבל הבחירה היא בין לפיד לניתאי. מי דרוצה בתור מחאה להצביע לניתאי, זו זכותו. |
|
||||
|
||||
למה ניתאי ולא נתניהו? |
|
||||
|
||||
יותר קצר. ביבי נשמע כמו כינוי חיבה לכלבלב. לא ממש מתאים לפוליטיקאי שהצליח להפוך עצמו בשנים האחרונות לרוח הרעה של החברה הישראלית. ניתאי מייצג יפה גם את פיצול האישיות ואת הדיכוטומיה בין הפרידמניסט, בנה של האליטה, הפרופסורים והשופטים משכונת רחביה המוביל קואליציה של חסידים שוטים ואנשי אספסוף. ללא ספק אחד מן הדמויות היותר חידתיות, מסוכסכות ולא ישרות בחיי המדינה של ישראל. איכשהו הדמות המורכבת הזאת תומרן לעמדה שבה כל אידיוט מבין לאן הוא חותר. החידה שצריך לפתור היא איך רוב ברור של החברה הישראלית רותם עצמו לשירות האינטרסים האישיים של פוליטיקאי. |
|
||||
|
||||
חמש אותיות (ניתאי) לעומת שש אותיות (נתניהו) - לא כל כך משמעותי מבחינת הקיצור אבל יכול להפוך את הטקסט שלך למכבד יותר. |
|
||||
|
||||
זה שבע אותיות, אבל מי סופר. נראה לי שביבי נשמע יותר מזלזל מניתאי. ניתאי זה השם שנתניהו השתמש בו בארה"ב. זה באמת נשמע כל כך שלילי? זה מעין מחווה לצלילי הרעשן המלווים את קריאת המן במגילת אסתר. מצאתי את זה מאד נוח, אבל אני יכול לוותר על זה אם זה מאד מפריע לך. |
|
||||
|
||||
הוא השתמש בו לפני עשרות שנים, היום הוא משתמש (גם בארה''ב) בנתניהו או ביבי. לי זה קצת צורם. |
|
||||
|
||||
''קצת צורם'' זה חלש מדי. אני מצאתי את זה נוח. אבל אני לא כותב פה רק כדי להרגיז אפילו קורא אחד. אם זה מפריע לך, אוותר על זה. |
|
||||
|
||||
גם לי זה מפריע, אגב. (חשבתי שזו מין הקנטה, כמו שימנים היו קוראים ליריב אופנהיימר ''גוגלהיימר'', וכמו שם גם אצלך לא הבנתי את הפואנטה.) |
|
||||
|
||||
הסברתי בתגובה 753307 אבל אם זה מפריע כבר ל-2 קוראים, אשתמש בנ' במקום. מאחר ויש לנו מן הסתם את הצרה הזו לעוד הרבה זמן (עד הסוף שלו או הסוף שלנו, מה שיבוא קודם) בטח נשתמש בזה הרבה וכדאי לחסוך אותיות. חבל, דוקא ניתאי בא לי טוב, כמו דולקמרה, הרוכל הנוכל המתחזה לרופא מומחה באופרה שיקוי האהבה מאת דוניצטי הקשיבו הקשיבו, האיכרים |
|
||||
|
||||
סליחה שאני מעיר, אבל ההומור של שליין הוא 'סביר' בנסיבות העניין. מצד שני הומור זה עניין של פוזיציה |
|
||||
|
||||
הולנד טוען שיש שקרים ויש שקרים, וששקרים לבנים לא הופכים פוליטיקאי ללא אמין. אני לא יודע אם הוא צודק, אבל העובדה שלפיד הוא המועמד הטוב ביותר שהשמאל מרכז הישראלי הצליח למצוא היא מביכה. |
|
||||
|
||||
מסכים. לכאורה הייתי צריך להאשים את נתניהו בקיומו של תאום המראה שלו. אבל בעיני האחראי המקורי לכל ההסתאבות של הפוליטיקה בארץ מאז 1990, מי שסלל לנתניהו את הנתיב, הוא עוף החול, עוקר מפלגות וטוחנן זו בזו, הגאון הפוליטי רבי אריה. |
|
||||
|
||||
לא פחות משעשע קשה להאמין שדוקא אני אגיד מילה טובה על מפלגת העבודה. ההתקפות על מיכאלי בטוקבקים עוברות כל גבול. קשה להאמין עם כמה שנאה האשה הזאת צריכה להתמודד. לפני יום הרגיזו אותי קריאות הנהי על הייצוג הנשי הנמוך בכנסת החדשה. כל עוד יש נשים שמצביעות למפלגות החרדיות, למה גברים צריכים לתמוך בהעדפה מתקנת לנשים? אבל המתקפה הבלתי נסבלת על מיכאלי היום סובבה אותי ב-180 מעלות. אם זו סוג התגובה שנשים פוליטיקאיות צריכות לשרוד, אז בהחלט יש להפעיל העדפה מפצה. הבעיה של מפלגת העבודה לא מתחילה במיכאלי, אבל יש לומר בגלוי, מיכאלי עד עתה לא הפגינה תבונה ברמה הנדרשת ממנהיג מפלגה פוליטית מצליח. התפקיד היה גדול עליה בלפחות מידה אחת והפמיניזם הלשוני שלה מתאים אולי למפלגת מחאה או נישה, אך לא למפלגה פוליטית גדולה. מיכאלי עשתה טעות הערכה כאשר לא התחברה למר'ץ, אבל לא לחזות נכון משהו עתידי זה לא טעות בלתי נסלחת. אי אםשר לדרוש ממיכאלי אחריות לגורלה של מפלגה אחרת. וזה בדיוק מה שעושה את הניסיון שלה להפיל את המחדל על לפיד לטעות בלתי נסלחת. לפיד ללא ספק שגה שגיאות משמעותיות במערכה הזו. אבל הטעות של העדר החיבור בין העבודה למר"ץ צריכה לעמוד במבחן האלטרנטיבות. מה הוא היה צריך לעשות? להורות למצביעים מתנדנדים בינו לבין 2 מפלגות השמאל לא להצביע למפלגתו? לפצות את מיכאלי על חשבון מפלגתו כדי שתסכים לאיחוד? בסה"כ היה זה כישלון של מיכאלי ומרץ (שלא הצליחו למצוא אג'נדות שיביאו להן בוחרים) ולא של לפיד. לתחושתי, לפיד עשה נכון כאשר בידל את מפלגתו משאר הגוש. וכעת עליו להשלים את המהלך ע"י מציאת האג'נדה והבייס שלה. |
|
||||
|
||||
לגבי מרצ, מורן שריר בהארץ כותב בדיוק את מחשבותיי מאז התפרקות הממשלה: "מרצ היא מפלגת אופוזיציה נצחית שבטעות או בנס מצאה את עצמה בממשלה. ומה קרה? תוך שנה, יו"ר המפלגה הודיע שהוא פורש מההנהגה; שני השרים האחרים (זנדברג ופריג') הודיעו שהם פורשים לחלוטין מהחיים הפוליטיים. שנה בשלטון הספיקה להם - או אופוזיציה או הביתה. מרצ נבהלה ובמקום להתבסס בשלטון ולהתקדם, קראה למנהיגה הוותיקה מימי האופוזיציה שתיקח את ההובלה. ולאן היא תוביל אותם? מן הסתם לאופוזיציה. או הביתה." ניצן הורוביץ היה שר בריאות טוב פי כמה מליצמן, ולתמר זנדברג היתה קדנציה אולי קצרה כשרת איכות הסביבה, אחרי שנים באופוזיציה סוף סוף יכלו להשפיע. השיא של מפלגת מרץ במילניום הזה. אז נכון, הקטע עם הזועבי שלהם היה כשלון פוליטי של המפלגה, אז מה? כבר עוזבים ומוותרים? יכלו להישאר, להחאבק ולנהל קמפיין שמדגיש את מה שהשיגו ואת החזון להמשך. ממול יש אמסלמים שכבר עשורים דבקים בעמדתם גם כשהם בספסלים האחוריים ולא מתייאשים. וכאן נראה שהפוליטיקאים מתייחסים לחברות בכנסת, שלא לומר בממשלה, כמשרה זמנית נעימה, וכשלא מתאים הולכים לעשות לביתם. סוג של קייטנה שמאלנית. אז מה לעשות, מי שלא מספיק רוצה, לא יצליח לשכנע גם את הבוחרים שהוא מתאים לשרת אותם. |
|
||||
|
||||
היה יכול לכתוב בקיצור- ילדות עם קוקיות. |
|
||||
|
||||
אולי,אני פחות מכיר את הדימוי הזה. מה זה אומר? |
|
||||
|
||||
למיעוטים אין פריבילגיה לעסוק בנימוקים ערכיים-מוסריים. הם צריכים להגן על עצמם. הצורך הוא שמגדיר את הערך. הניסיון להעמיד פני רוב ולנפנף בדגל נקיון הכפיים הציבורי הביא את לפיד וסיעתו אל עברי פי פחת: א. The jury decided. אפשר להפסיק לבזבז את זמנם של ה-pen pushers בפרקליטות ובבתי המשפט. חוק העם החליט שהמנהיג אינו מושחת מדי מכדי להיות המנהיג. ב. לא יתכן שהמפלגה "שלנו" תהיה תלוייה בחסדי שונאי ישראל כמו בלד. אם היתה לי גישה לאוזנו של יאיר לפיד הייתי לוחש לו לקום מחר בבוקר ולבנות מפלגה חדשה. המפלגה הזו צריכה רשימת מטרות חדשה. את המטרות האלו לא צריך לכתוב במצע. צריך לחרוט אותם על לוח ליבם של נציגי המפלגה: א. ביטול חוק גיוס חובה. ב. הורדת דרגות מס הכנסה ושיעור המס המירבי. ג. הפרטת מנגנון הפנסיות. הפעם נשים עצמנו לפני כולם ומעכשיו מישהו אחר אחראי לגורל המדינה. ברגע זה הסתיים נאום התבוסה של לפיד. אני מבין שאין עם מי לדבר. כל מה שאני יכול לומר לו זה שהדרך היחידה להגשים את הרעיון המקודש לדבריו, שלא משאירים אפאחד מאחור, היא להיות תמיד אחרון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |