|
אני אלך עם התסריט שלך: נניח שחתימה על ההסכם מונעת מלחמה, והבאה שלו לכנסת תגרום בסבירות גבוהה לביטולו ולמלחמה. אין זה תפקידם של השופטים להחליט על יציאה למלחמה או לא. זה תפקידה של הממשלה. אם הממשלה החליטה לא לצאת למלחמה ומשכנעת את השופטים שחתימה על ההסכם זו הדרך שלה לקיים את ההחלטה הזו, זה יכול לדעתי להיות שיקול של השופטים. החלטה שלהם נגד עמדת הממשלה תמנע ממנה להוציא את החלטתה (החשובה ביותר) לפועל, ומזה כן צריכות לרעוד להם הביצים, כי בהינתן שההחלטה סבירה, לבית המשפט אסור למנוע את מימושה. אני כאילו אומר אותו הדבר (החלטת השופטים תקבע אם תהיה מלחמה או לא) אבל ההחלטה היא בעצם של הממשלה והשופטים מחליטים האם לאפשר לממשלה לקיים את החלטתה או להטיל עליה וטו. אם החלטת הממשלה סבירה לבית המשפט אסור להתערב. אני מניח שבהנתן התסריט הנתון בית המשפט יהיה גם מתון מאוד בסייגים שהוא מטיל על ממשלת מעבר. כי החלטה על מלחמה היא ההחלטה של כל ממשלה שהיא. זו אולי הסמכות הקריטית ביותר שחייבת להיות לכל ממשלה.
לכן לדעתי אם הממשלה תצליח לשכנע את בית המשפט שזו הדרך שלה למנוע מלחמה, זה יהיה שיקול מרכזי של בית המשפט וימצא את דרכו לנימוקים.
______ אישית אני חושב שזה יהיה תירוץ גרוע של הממשלה כי ללבנון במצבה הנוכחי אין שום רצון ושום יכולת לצאת למלחמה. כן, החיזבאללה יכול לירות עלינו רקטות כמו שעשה ב 2006, אבל לא ייצא לו מזה כלום. הוא לא יזכה בנקודות מאף אחד בלבנון, וסביר בעיני שאפילו יפסיד נקודות בדעת הקהל הלבנונית. המדינה בהתרסקות כלכלית, אז היא צריכה גם מלחמה בנוסף לכל צרותיה?
|
|