בתשובה לאריק, 19/10/22 20:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני שומע קולות על הרצון 'לאזן' 1 את האונייה/הרכב באמצעות הצבעה לאב"ג. יש הטוענים שאם היה משהו יותר קיצוני מאב"ג הם היו מצביעים לו תוך כדי הבעת חששות שגם אב"ג יהיה שמאלן ברגע שהוא ישב על עור הצבי. בחג הסוכות ישבנו תחת הסכך, כאשר השאלה מצד ה'לפידיסטים' לכיוון החשודים ב'ביביזם' הייתה : האם יש כאן מישהו תומך ביבי? התשובה הייתה 'חס ושלום להצביע לנוכל הזה. רק בן גביר'. כאילו המסר היה שלמען השלום במשפחה - לפחות בסוכה - ישנה הסכמה להקריב את ביבי, אבל זה עדיין לא אומר שההסכמה היא לבחור בשמאל. אולי המטרה הייתה צריכה להיות מראש נגד היהדות הציונית או להתמקד בפרסונה אב"ג, ולא נגד הפרסונה נתניהו ? כלומר ללכת מראש נגד הצד הכי ימני כדי לדחוק את המצביעים לכיוון הליכוד או התואמים שלהם - סער,ליברמן,בנט - ולא לגרום למאוכזבי נתניהו על שום 'שמאלנותו' ולא 'נוכלותו' לנוע יותר ימינה. ובהעדר אופציות לבחירה הרי הקיצון הפוליטי - אב"ג - קוטף את פירות המאבק בנתניהו. ----- 1 הצבעה אסטרטגית |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נקמת הגבעטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חגיגות הגבעטרון. --- ולציוץ השבוע כפרפרזה לבית"ר ירושלים והגששים: 'אם יהיו לי שתי בנות יקראו להן אסתר וגלי על שם שתי הנשים הכי אמיצות שראיתי בחיים שלי.' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הציוץ יפה. ב. הקטע (הקורע) של ארץ נהדרת בתגובה הקודמת שלך כאן חוזה אחד לאחד את מה שקורה עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. כמדומני שכותבי המערכון כבר הבינו אז בעת כתיבת המערכון, על פי הסקרים להיכן הכיוון הפוליטי הולך וידעו לסנן רעשי רקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר אחר שלי סיפר לי שהבן שלו (בן 22, ימני חילוני) מתכוון להצביע לבן גביר. החבר עצמו (ימני מתון) שוקל להצביע לפיד. מוזר לי שמצביעי בן גביר החילונים מתעלמים מכך שחצי מהקול שלהם הולך לסמוטריץ'. נראה לי שלסמוטריץ' וחבריו לבדם הם לא היו שוקלים להצביע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לאחר הקמת ממשלת השינוי היו כמדומני מחשבות על איחודים בימין עד כדי הקמה מפלגת ימין אחת ששמה 'מפלגת יהודה' ואילו מצידו השני של המתרס הפוליטי, הקמת מפלגה אחת מהשמאל מרכז שתכונה 'מפלגת ישראל'. בפועל, הימין הצליח לצמצם את עצמו מ-6 מפלגות; הליכוד/ימינה/הציונות הדתית/עוצמה יהודית/תקווה חדשה/ישראל ביתנו ל2 מפלגות- הליכוד והציונות הדתית. לעומתם, גוש מרכז שמאל מתרחב מ-4 מפלגות (יע,מרץ,עבודה,כחול לבן) ל-5 מפלגות (יע,מרץ,עבודה, ממלכתי,ישראל ביתנו). 2. חגי עמית משרטט בכתבה מסוף השבוע ב'הארץ' את אסטרטגיית הקמפיין של הציונות הדתית ועוצמה יהודית בבחירות; 'הקמפיין של סמוטריץ' שם דגש על מעוזי הציונות הדתית — מגוש עציון ועד גבעת שמואל — ערים שבהן המפלגה חזקה ברמה התפעולית ונהנית מתמיכה מסורתית' ואילו 'בן גביר פונה לפריפריה הגיאוגרפית — מקריית שמונה, דרך בית שאן ועד לקריית מלאכי, ולפריפריה החברתית של ישראל — דוגמת בת ים והערים המעורבות במרכז כמו רמלה ולוד, אבל מגיע גם לכל יישוב אחר בארץ' 3. אפשר להתחיל לנתח את ההפסד של שמאל/מרכז בבחירות הללו ולהתחיל ב 2 שאלות: א. איך זה קורה שצעיר חילוני יוצא צבא מתלבט בין אב"ג לבין גנץ ואייזנקוט? ב. מי הגאון הזה שהלביש קמפיין פוליטי של אופוזיציה על הקואליציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואוסיף עוד שאלה - האם יש חוליות חלשות בגוש ה-64? השאלה עולה שוב כי לאור הספין החדש לפיו אדלשטיין עבר סופית לשמאל מלא מלא שהוכחש על ידו נמרצות והוא אף הביא הוכחה חיה על שהוא ימין מלא מלא מעצם הצעתו לביטול חוק ההתנתקות. להלן רשימת כל החוליות, מיהן אלו שיכולות לעבור צד ולהציל את הציוויליזציה הישראלית ? _____ הליכוד (32) : בנימין נתניהו, יריב לוין, אלי כהן, יואב גלנט, דוד אמסלם, אמיר אוחנה, יואב קיש, ניר ברקת, מירי רגב, מיקי זוהר, אבי דיכטר, ישראל כ"ץ, שלמה קרעי, עמיחי שיקלי, דני דנון, עידית סילמן, דוד ביטן, יולי אדלשטיין, אליהו רביבו, גלית דיסטל-אטבריאן, ניסים ואטורי, שלום דנינו, חיים כץ, אופיר אקוניס, טלי גוטליב, חנוך מילביצקי, בועז ביסמוט, משה סעדה, אליהו דלל, גילה גמליאל, אופיר כץ, מאי גולן, דן אילוז, אריאל קלנר, אתי עטייה, עמית הלוי, צגה מלקו ,אושר שקלים, קטי שטרית האיחוד הלאומי (14); תקומה (7): בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית סטרוק, שמחה רוטמן, מיכל וולדיגר, אוהד טל, משה סולומון, צבי סוכות ; עוצמה יהודית (6): איתמר בן גביר, יצחק וסרלאוף, אלמוג כהן, עמיחי אליהו, צביקה פוגל, לימור סון הר-מלך ; נעם (1): אבי מעוז ש"ס (11) : אריה דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסי טייב, אברהם בצלאל, יונתן מישרקי, ארז מלול, סימון מושיאשוילי יהדות התורה (7) ; אגודת ישראל: יצחק גולדקנופף, מאיר פרוש, יעקב טסלר, ישראל אייכלר ; דגל התורה: משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר ---------- למעשה החיים קלים במלאכת הסינון וזאת אודות להומוגניות יוצאת הדופן בגוש ה-64 ומכאן שש"ס + יהדות התורה+ האיחוד הלאומי מחוץ לסינון. 11+7+14 = 32 ולכן נותר לנחש 'רק' 5 מתוך 32. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד מהקואליציה לא יכול להציל את ישראל, מהטעם הפשוט שכל הקווים כבר נחצו. עצירת החקיקה לא מספיקה. חייבים לשבור את הכלים, ולבנות אותם מחדש (משנו בסדר גודל של קנטוניזציה). כל דבר אחר רק ידחה, ובמעט מאד זמן, את הקץ. הכנסת וחבריה כבר לא רלוונטיים. אני מקווה שלמספיק אנשים יפול האסימון לפני שיהיה מאוחר מידי, ושבקרוב תקום תנועה שתעשה את הפיבוט הנדרש מ-''מחאה'' ל-''מלחמת עצמאות''. אני לא עוצר את נשימתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיינים נשואות לצור מחצבת הדמוקרטיה המודרנית. גם שם יש דרישה לדמוקרטיה. ו'העיניים של' מזכירות לי תמיד את העיניים של טוליק הרבה יותר מהעיניים שלי של פוליקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיניים של מי נשואות? הויכוח בצרפת הוא על מדיניות (שינוי גיל הפרישה מ 62 ל - 64) והפעלה של סעיף *קיים* בחוקה בו השתמשו המון פעמים בעבר של ״דילוג״ על הצורך בהצבעה (כי כנראה לא הצליחו להשיג רוב לביצוע השינוי הזה במדיניות). הבדל של שמיים וארץ מהמצב בישראל בו מדובר באוסף של חוקי יסוד העוסקים בשינוי שיטת המשטר והיחס בין הרשויות (שזה תאור מכובס למה שזה באמת - הכפפת כל הרשויות תחת מגף העור של הרוב בכנסת/ממשלה והפיכת ישראל דה פקטו למשטר עם רשות אחת ובית משפט עם שפוטי משטר שחייבים את משרתם לפוליטיקאים). מה הקשר? למה הבאת את הקישור למה שקורה בצרפת? מה ניסית להגיד? ״גם שם יש דרישה לדמוקרטיה״ נו אז? גם שם יורד לפעמים גשם. לא ברור מה בכלל הטיעון פה מעבר להצבעה לשמים ואמירה ״תראו ציפור!״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוונתי לעוצמת ההפגנות על דבר כלכלי פעוט - במונחים שלנו - לעומת עוצמת ההפגנות הישראליות על נושאים הרי גורל שמסתכמים אולי בכמה גימיקים ומעצרים זמניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. הבנתי. כן - בניגוד לפריז וההיסטוריה שלה, במדינת תל אביב אין היסטוריה ממנה צמחה תרבות של ״מאבק בשלטון״. תרבות המחאה התל אביבית היא תרבות מחאה על מדיניות כזו או אחרת1, במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים. מוחים. דורשים. מבקשים מהשלטון שיעשה ככה ולא אחרת והולכים לנשנש משהו. לא יצא משהו קונקרטי מהמחאה? לא נורא. נחזור למחאה בשבוע הבא. נראה לי שאנחנו, הישראלים הנורמטיביים, נסבול כמה שנים של חיים תחת דיקטטורה לפני שאנחנו נלמד על בשרנו מה המשמעות האמיתית של שלטון דיקטטורי. הניסיון דל והדמיון שלנו לא מפותח מספיק. עדיין לא מרגישים את הפחד בעצמות (שנראה לי שאנחנו צריכים כבר לגמרי להרגיש אותו). מפונקים. קשה להיות להוט כשלוקחים לך משהו שתמיד היה לך ונתנו לך אותו במתנה בלי שהיית צריך אי פעם לנקוף אצבע בשבילו. ____________________ 1 מתקופת ״המחאה החברתית״ יש תמונה אבסורדית ומשעשעת שאף פעם לא יצאה לי מהראש. אחרי אחת ההפגנות הגדולות, אחרי שרוב האנשים כבר התפזרו, נשארתי והסתובבתי קצת עם חברים ברחובות תל אביב. איזה איש מצחיק (וכנראה קצת שתוי) עמד עם שלט ענק וצעק בקול עם תיאטרליות אבסורדית, כאילו לקחו אותו מאיזה מחזה של חנוך לוין. הוא צעק את המנטרה שוב ושוב ״העם! דורש! כל מיני דברים! העם! דורש! כל מיני דברים!״. האיש קלע עם דיוק כירורגי לאיך שאני הרגשתי כלפי המחאה ההיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצעד השפחות האדומות היה מחזה מאוד מרהיב. אבל זהו. שם זה נגמר. האווירה מתכנסת לשעת צעדה שמתפוגגת עם הרצון לברוח לבית לשירותים ולסלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ששיחק פעם אימפריה במשחקי מחשב זוכר את תמונת ההפסד בתום המשחק. ככה נראית מחאה צרפתית אמיתית בניגוד לחמאה הישראלית המביכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי כבר שאתה גיבור בארון. אני מבין שאש, אלימות וונדליזם עושים לך את זה בזמן שאתה בולס איזה בייגל-טוסט מאחורי מקלדת. התמונות מפריז הן המביכות. התמונות מתל אביב הן מביכות רק בגלל התנהלות המשטרה הישראלית שאיננה מתנהלת באופן מקצועי בחיכוך עם אוכלוסיה מפגינה. המבוכה היא לא בגלל התנהלות המפגינים שמתנהלים כפי שראוי להתנהל במדינה דמוקרטית. באנשים הטובים של מדינת תל אביב (או שנוסעים להפגין במדינת תל אביב) אפשר רק להתגאות. יכול להיות שבעתיד, אחרי תקופה של חיים תחת דיקטטורה ישראלית, תתפתח גם פה תרבות של ״מלחמה ומאבק בשלטון״ ותתחיל לקבל הפגנות עם יותר ״אקשן״ כפי שחושק ה״ג׳וקר״ הפנימי שבך, אבל זה לא יהיה משהו שהישראלים יצטרכו להתגאות בו. זאת תהיה תעודת עניות למדינת ישראל שיכלה להיות משהו טוב יותר ובחרה ללכת במסלול אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתחבר לסנטימנט. בכלל. יש כמה הנחות עבודה מאחורי המודוס אופרנדי של "מחאה". אחת מהן היא שיש מישהו עם כוח שרואה בעצמו נציגם של המוחים ומקשיב להם, שיש בסיס לשיתוף פעולה. הנחה נוספת היא שלא מדובר בשבירת כלים, אלא בחילוקי דיעות שגרתיים, ואם דעת המוחים לא תתקבל - אז בסדר. מצער עבורם, משמח עבור הקבוצה המשלימה. ממשיכים הלאה בחיים. שתיהן לא מתקיימות כאן. הראשונה עוד הייתה נתונה בספק בהתחלה. הייתה תקווה שמדובר רק בספין או עיזים ורטואליות שיוסרו, הייתה תקווה שקול ההגיון יגבר, או שימצאו מבוגרים אחראיים, או שתתגבש פשרה. אבל בינתיים התמונה התבהרה: יש כאן קבוצה של אנשים - שמחזיקים כרגע בכל הכוח הפורמלי, ומאחוריהם חלק גדול מהציבור - שפשוט דוחפים בכל כוחם, בכוונה, לכך שישראל תחדול להיות דמוקרטית ותחדול להיות ליברלית, לא מעניינות אותם ההשלכות של כך, והם לא מגלים אפילו עניין סימלי, לפרטוקול או משהו, בדעתו של שאר הציבור שעבורו מדובר (אני מקווה מאד!) בקזוס בלי. וזה העניין השני: אף אזרח ישראלי (ולדעתי, אף יהודי בעולם) אינו יכול לרשות לעצמי להפסיד בקרב הזה. אי אפשר להסכים לא להסכים. הפורמט של "מחאה" היה הגיוני בתהחלה, כשעוד היה ספק לגבי הכוונות האמיתיות של הקואליציה, וכשהיה צורך בגיבוש תודעה ציבורית אודות הסיכונים וחומרתם. אולי הוא עדיין הגיוני (אפשר להתווכח על זה), אבל התפיסה שבשם איזשהו דימוי עצמי של "בני תרבות מנומסים" על הציבור בישראל פשוט להשלים עם הפיכתה לאוטוקרטיה\תיאוקרטיה וקריסתה של ישראל היא אבסורדית. אני לא מפציר כאן בזאת מכולם לצאת היום בערב כדי להבעיר, מילולית, את רחובות ישראל. אבל לא מכיוון שזה "מביך", ולא מכיוון שזה "מעשה שזה לא יעשה", אלא מכיוון שעוד יש תקווה להגיע לפתרון ללא אלימות אזרחית. זו תקווה קלושה, אבל למרות דעתי המיליטנטית, אני לא שש אלי קרב והייתי מאד שמח אם נוכל כציבור להמנע מאלימות. אולם אם התקווה הזו תדעך, אם יובהר שהקואליציה לא תתפרק, שהישועה לא תגיע מבג"צ והשב"כ, אם לא תהיה באופק תנועת הפרדות שתצבור מומנטום - אז אני מאד מקווה (עבור כל אזרחי ישראל, יהודי העולם, וילדיהם) שלכל הפחות, במינימום, בכל זאת כמה פחי-אשפה בוערים יושלכו ברחובות לפני שנרים ידיים ונכנע סופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלו ובואו ילדי המולדת, יום התהילה הגיע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא שיש עוד מרחב תמרון בין ההפגנות המנומסות של היום לבין החזון המיליטנטי שלך של ונדליזם ורחובות בוערים. למשל, מה המחאה מתכננת ליום הזיכרון ויום העצמאות? לוקחים יום חופש מהמחאה לעוד יום של שירי ארץ ישראל ברדיו וחגיגות עם זיקוקים בערב יום העצמאות, כתמול שלשום, או שתהיה החלטה לנצל את היום הזה כדי לסמן שאם דברים ימשיכו באותו הכיוון אז אנחנו כנראה לא עם אחד ואין לנו אתוס משותף? האם יתנו לביבי לנאום גם הפעם את נאומי צפון קוריאה שלו או שלא נתן לדבר הזה לעבור הפעם בשקט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולת החיזוי של כל אדם סביר לגבי מה יהיה המצב כאן בעוד חודש וחצי, שואפת לאפס. באין חיזוי, מיותר לעשות תוכניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נכון. העובדה שאי אפשר באמת לחזות העתיד, אין משמעותה שלא צריך לתכנן אותו. המשמעות של ויתור על תכניות לעתיד היא שתגיע לשם לא מוכן ותאלץ לסמוך על משענת הקנה הרצוץ של אלתורים ורצון טוב. מה האלטרנטיבה? להסחף לאורגיה של אנארכיה, ייאוש וכאוס? להשניא את עצמנו על אותם 64 מנדטים שאפשרו את הזוועה הנכחית? לאבד את התומכים החדשים במחאה שרכשנו בדי עמל? אני ממש מתקשה להאמין שבחבורת המתנדבים המובילה (אולי) את המחאה, יש כאלו המתכננים ליום העצמאות, אבל אני מאוד מקווה שכך אכן הדבר. לגבי התוכניות ליום העצמאות עצמן, אני מקווה שידייקו אותן. אם חיל הים פותח את בסיסו בנמל לביקורי משפחות, מדוע לא? אם המוני המחפשים כל סיבה למסיבה, רוצים לחגוג, מדוע לא? איננו מוחים נגד מדינת ישראל. אנו מוחים נגד הרפורמה המתועבת שהביאו עלינו פוליטיקאים רשעים. ולכן יש לקרוא לציבור הרחב להחרים כל אירוע בו ישתתפו שרי הממשלה או חברי הכנסת של הקואליציה. לקריאה כזו יש גם את הערך המוסף של המחאה שמאתגרת את עצמה ובודקת את השפעתה על הקהל הרחב. זה די קשה לארגן עשרות אלפים שיצאו להפגין ברחובה של עיר, אבל הרבה יותר קשה לארגן מחאה ציבורית של מאות אלפים ומיליונים. העדרות של מחצית הציבור מאירועים המאורגנים ע"י המשטר החדש-ישן תשדר את המסר הנכון של חוסר הלגיטימיות של המשטר החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אירועי יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות מעמידים בפני ההתנגדות אתגר. מצד אחד אנו מוחים נגד הממשלה ולא נגד מדינת ישראל ומצד שני ברור שאין מצב שנשמש כמריונטות בטקסים של נציגי הממשלה הבזוייה הזו. לדעתי, לא צריך לעורר מהומות אפילו בטקסי יום העצמאות. אין טעם לפגוע ב"עמך" הבאים להשתתף בטקס כדי לחגוג את קיום המדינה ומי יודע מה עוד. צריך פשוט להחרים כל אירוע בו ישתתפו חברי הממשלה או ח"כים מן הקואליציה. יחגגו להם את יום העצמאות עם חצי העם שלהם. אם מספר המשתתפים באירועים אלו יקוצץ ב-50%, תהא זו הפגנה מרשימה של תמיכה ציבורית במחאה. ימי הזיכרון יש להם רגישות מיוחדת. אני מתאר לעצמי שיש משפחות שכולות רבות הרואות בטכסי יום הזיכרון, אירועים בהם המדינה מכבדת את קורבן משפחותיהם. משפחות אחרות, לפי הידוע לי, מתרחקות מן האירועים האלו גם בלי המשבר של ההפיכה המשטרית. נראה לי נכון גם במקרה זה להמליץ להחרים טקסים בהשתתפות נציגי הקואליציה. בני המשפחות השכולות יוחרגו וכל אחת מהן תחליט לפי הבנתה ורצונה. יום השואה בעייתי אפילו יותר מיום הזיכרון. טקסי יום השואה לא מהיום משמשים כפלטפורמה לקידום אג'נדות שאין להן קשר לשואה. נראה לי כי הדבר הנכון הוא לנהוג כאן כמו ביום העצמאות. בלאו הכי הטרנד היום הוא להאשים את השמאל בניצול השואה לצרכיו. לכן כדאי לקבוע עמדה בסיסית שבה מי שחש צורך לציין את היום הזה יעשה זאת בלי לערב בכך אג'נדות מעינייני דיומא של ממשלות ופוליטיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו פלטפורמה טובה יותר מיום השואה יש למחאה נגד דיקטטורה? בלי רמקולים וזמבורות. מחאה שקטה שמכבדת את זכר הנרצחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם מלא בדיקטטורות לא כולן עוסקות ברצח עם. בלי משים עשית קישור בין עריצות הרוב המקודמת ע''י ממשלת ישראל לבין שואת יהודי אירופה. לא צריך לאבד פרופורציות ולקשור הכל להכל. מי שרוצה לנצל אירוע לציון רצח העם היהודי לציון הקשר בין טוטליטריות לבין פשעים נגד האנושות, ראוי ומכובד. אבל בוא נודה על האמת. אין קשר ישיר בין שואת היהודים לבין הג'ינגואיזם והביריונות של ממשלתו האחרונה של נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שיש קשר. בלי עליית משטר טוטליטרי גזעני ומשיחי שפורר את הדמוקרטיה הגרמנית, לא היתה שואה. כבר הוכחנו בחודש האחרון שיודו-בנגבירים יודעים אפילו לעשות פוגרומים, בעידוד הממשלה. באיזה שלב תסכים שאפשר 'לאבד פרופורציות' ולהשוות? דיסקליימר: 'יש קשר' איננו שקול ל-'זה בדיוק אותו הדבר'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, אם זה היה תלוי בי ביום השואה לא היו מערבים את המחאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויום הזכרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. יום העצמאות, לעומת זאת, כולל הטכס הרשמי, הוא fair game לטעמי. אני לא רואה שום סיבה שבטכס הדלקת המשואות הקהל יישב בשקט וייתן לנתניהו לנאום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מילה. לעזוב את יום השואה והזכרון בשקט, למחות בכל הכח בטקס יום העצמאות. (רצה ברשתות תמונה של הת''ס בטקס עושים את המילה ''בושה''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להוציא את הפוליטיקאים מבתי העלמין ביום הזיכרון. אני חושב שהבקשה סבירה. אם מותר להציע למשפחות השכולות שבקשו, אם לא יענו לבקשות, אל תגיעו באותו היום לבתי הקברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה בדעתי שהשנה יותר מאי פעם, מתאימות שורות השיר: בְּכִי בַּחֲדָרִים וּבַגַּנִּים שְׁתִיקָה; עַל לוּחַ רֵיק רַק מֶלֶךְ וּמַלְכָּה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מה זה יתן? אני מציע לחלק את האפשרויות לשלוש: א. הפגנה "חופשית" - כל אחד כיד הדמיון הטובה עליו. עשוי להפוך בימה לרודפי תשומי מכל הסוגים וגרוע מכך, מעריצי אנטיפה. יצבע את כל המחאה בתג של אנרכיסטים ומסיבות טראנס. ב. הפגנה מאורגנת - לארגן מראש תרועות בוז, תקיעות שופר ומיני זמבורות בעת שיוקרן נאום רוה"מ וכן הלאה. יש לנו נטייה לחשוב על הציבור כעל גוף פוליטי. שוכחים שיש לפחות שליש שהוא תם ו/או שאינו יודע לשאול. אנשים שהתלבשו בבגדי שבת ובאו עם ילדיהם לאירוע, כדי לראות זיקוקים, לנופף בדגלים או מפני שהזמינו אותם (למשל משפחות מדליקי משואות וחיילים מצטיינים. אני חושב שמופע של צעקות, מכות וגידופים לא ירשם אצלם לזכות המחאה. ואילו בדיוק האנשים שאנו זקוקים להם בקלפי. זה כמובן תלוי במה יהיה אופי המחאה בטקסים, אבל נראה לי שהדבר הזה לא כל כך בשליטה. ג. הפגנה שקטה של העדרות - נניח למנהיגי המדינה לחגוג לבד עם חצי העם. אם נצליח לארגן זאת, זה יהיה מסר ברור של תמיכה ציבורית במחאה. הרבה אנשים בקהל עשויים לשאול עצמם, מה עשו מנהיגי המדינה שזכו ל"כרטיס אדום" מכל כך הרבה אנשים. אני בעד האפשרות השלישית. כמובן אפשר לטעון שאופציה זו תולה את המחאה על קרני הצבי של הנמנעים. יש סכנה כזו, אבל אז לפחות נדע היכן אנו עומדים. ההתנגדות תמשיך באור השמש הבוהקת של האמת ולא על כנפי האשליה. עד כמה שאני יכול לשפוט, האנליזה הזו אומרת שהמטרה היא החרמת אנשי השלטון ולכן אין סיבה להבדיל בין ימי הזיכרון ליום החג. יהיה צורך לכבד את המשפחות והאבלים באמצעות טקסים אלטרנטיביים בהם לא ינכחו אנשי השלטון. מה שאני מחפש הוא אמצעי להדגיש כי ישראל, העם והמדינה זה אנחנו ולא הצד השני. הצד השני הם אוזורפטורים, שונאי ישראל הראשונה. רצונם, יצהירו על עצמם כעל ישראל שניה ואחרת ולא ינסו לנכס לעצמם את מה שהם שואפים להדיר. הווה אומר, יש צורך בטקסים אלטרנטיביים מרשימים. אין שיוויון אין גיוס Ceterun senceo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי פרקטית איך (ג) ייראה. הרי זה לא שיישארו מושבים ריקים בטקס - יימלאו אותם מראש בתומכי רפורמה או קהל נייטרלי. ואז מבחינת הצופה בבית (רוב רובם של צופי הטקס), לא יהיה הבדל בין הטקס השנה לשאר השנים. היתרון של (ב) זה שהוא ייראה על ידי רוב הצופים באשר הם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אני סומך על נתניהו וחבר מרעיו שלא יתנזרו מאף טריק ושטיק אפשרי. מדובר שנתניהו לא ינאם חי בטקס העצמאות אלא יוקרן סרט עם ברכתו. ואז ברגע האחרון הם יודיעו שהוא בכל זאת בא וכן הלאה. יחגגו להם רוה''מ ופמלייתו בקרב מצביעיהם בלבד ויבושם להם ותנעם להם חברת בעלי הזקנים ונשות הבובואים. רוה''מ אינו טיפש ובמוחו בטח תעבור התהייה האם מצביעי קהל החוגגים ימשיך להצביע עבורו כאשר יתברר שהם לבדם מצביעים עבורו והוא אינו מוסיף קולות לגוש. יש מצב שאז הם פתאום יזכרו שהוא בעצם ''שקרן בן שקרן''. אני לא מציע כאן גימיק. אני מציע עמידה והתנגדות שתתמיד במבחן הזמן. מבחינתי אם טקס יום העצמאות של נתניהו, רגב, סמוטריץ' ובן גביר יהפוך לארוע מפלגתי פנימי של הימין, דיינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמענו הערב את המנוול המסית, מבטא עצמו בהרעלת בארות עם ספין משפט שלמה. נתניהו דבר על המועדים הלאומיים המתקרבים והדגיש יחד, יחד, יחד. הבה נכבד את רצונו של נתניהו וניתן לו לחגוג יחד עם חצי העם שלו. נדיר את רגלנו מכל מגע עם ממשלת הרשע הזו ושליחיה. יבושם לנתניהו ועושי רצונו בקרב האנשים שהוא קורא להם אחים. אולי אנו בני אותו עם, אבל איננו אחים של אנשים שסיבת קיומם היא לבוא בדרישות, טענות ומענות כלפינו. ההתנגדות נמשכת. אין שיוויון אין גיוס. אין ייצוג אין מיסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השביתה בוטלה, ונראה שגנץ ולפיד אימצו בחום את ליהוקם לתפקיד האדיוטים השימושיים. רק היום גילה לנו סגן שר החוץ של פולין שהממשלה הרדיקלית וההרסנית הזו התייעצה עם הפולנים המנוסים לפי שהיא החלה ליישם את ההפיכה כאן. שם הממשלה ביצעה מהלך מתואם עם הנשיא שהטיל וטו על החקיקה כדי להרדים את המחאה שהתעוררה, ואח''כ העבירה את החקיקה לאט ובהדרגה במשך כמה חודשים כמעט ללא התנגדות. אני חושש שאנחנו עומדים כאן לפני תרחיש דומה. אנחנו אחרי רצף ארוך של נקודות מפתח בהן ציפיתי להתאכזב מהציבור הליברלי בישראל והופתעתי לטובה. הלוואי ששוב אתבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובילי המחאה כבר הודיעו שבלי גמיזה של החקיקה המאבק ממשיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, היא מבוזרת. שמעתי הרבה קריאות מנוגדות. ובכל מקרה, ''מובילי המחאה'' לא חשובים. המוחים חשובים. נראו איך הם יגיבו. השעה הקרובה בקפלן תיתן איזושהי אינדקציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל מקרה, את הפוליטיקאים מהאופוזיציה, ועדי-העובדים, וראשי-הראשויות - המחאה כבר איבדה, לפחות בינתיים. חתיכת מכה. וכל זה? מנאום מתריס ונוראי של ביבי, ולמרות הצהרות מפורשות בריש-גלי של כל המעורבים (כולל ביבי) על כך שמדובר רק בטקטיקה והם ממשיכים במטרתם המקורית ללא כל היסוס (כולל העברת החקיקה בנוגע למינוי השופטים בועדה רק הבוקר, ואחרי שרק אתמול ביבי יצא מגדרו כדי להוכיח שהוא אינו כשיר לתפקידו, ועל הדרך ביזה - שלוש פעמים(!), באופן הגס ביותר שרק אפשר - את בית המשפט העליון). זו הפגנת רפיסות מרשימה מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו נאום מתריס ונוראי. דומה שהמצב שאינו מבשר טוב ידוע לכולנו ואין מה לחדש פה. אני נוטה יותר לעיון בנבכי נפשם של הדמויות הפועלות, כדי להבין איך הגענו עד הלום. אפשר להבין את הטון החיובי שבו התקבל נאום ההשהיה של נתניהו בצד שלנו. אני מניח שזה קצת אנחת רווחה וקצת יותר פשוט עייפות. יתכן שאני שטוף באיבה כלפי רוה"מ וכבר לא יכול להבדיל בין המציאות לבין מה שאני רואה מהרהורי ליבי. אני תמה אם רק אני חש בארס בו ההודעה היתה טבולה מראשית ועד תחתית. דומה שנחש צפע שהיה מקיש את נתניהו היה מת מיד. מישהו אמר שנתניהו חי בתוך תיבת תהודה קטנה מאד. נראה שכמו חאג' נסר א דין מבוכרה, גם נתניהו מתפתה להאמין לשקרים שהוא ממציא בעצמו. המשל של משפט שלמה בודאי היה באחד מדפי המסר של פמליית נתניהו לשופר בערוץ 14. בסוג של עורמה מתחכמת מפזר נתניהו את המסר המסית לפיו מצביעיו הם האם האמיתית של המולדת ואילו האופוזיציה היא האם השקרנית המוכנה לרצוח אותה. יש משהו יותר ארסי ומסית מן המסר הזה? ההתנגדות נמשכת אין שיוויון אין גיוס אין ייצוג אין מיסוי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״בודאי היה באחד מדפי המסר של פמליית נתניהו לשופר בערוץ 14.״ בהחלט. יש שימוש במשל הזה בדיוק באופן הזה כבר כמה ימים טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש שימוש במשל הזה בדיוק באופן הזה כבר כמה ימים טובים." - ואני חשבתי שאחרי שלושת אלפי שנים בדיקה גנטית פשוטה היתה פותרת את הבעיה. למעשה, כבר שלושה חודשים המחאה דורשת לעשות בדיקת מי שפיר לעובר ברחם הממשלה כדי לדעת אם האבא שלו הוא פוטין או ג'ורג' וואשינגטון. הממשלה, שמטבע הדברים יודעת מי האב, סרבה בכל תוקף עד יום אחד לפני מועד הלידה. האזרח הסביר - אם עוד מותר להשתמש במילה הזאת - יכול להבין למה. (זה שהממשלה הזאת מעזה לצייץ בעניין עילת הסבירות אינו אלא בדיחה עצובה מאד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמוטריץ' כבר חירטט את החירטוט הזה לפני שבוע פלוס. ולמה זה חירטוט? כי במשל המקורי האמא האמיתי *ויתרה* כדי להציל את התינוק. סמוטריץ' ורוטמן ועוזריהם, שיכלו כבר לפני חודש ויותר למנוע את הקרע המתמשך, יכלו לעצור את החקיקה. הם לא עשו את זה. ז"א שאפילו לפי האנלוגיה שלהם, הם לא מתאימים למשל המצוטט. נתניהו בסוף עצר גם בכאילו וגם על התהום וגם מול מקלות מאד גדולים של ההסתדרות והמעסיקים והפגנות ספונטניות ברחובות כולל ההפגנה הכי חשובה מאז קום המדינה והתפרקות מערך המילואים. בקיצור - לא משל שלמה ולא נעלים. כמו שאמר יובל הררי - הרבה יותר רחבעם, הבן של שלמה שמאכיל את כולנו עקרבים ולא רק שוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ההפגנה הכי חשובה מאז קום המדינה'' - מסכים. ההפגנה הספונטנית הזאת היתה הפעם הראשונה זה הרבה מאד שנים שהרגשתי ממש גאה להיות ישראלי. חשבתי לי שאם הייתי רואה משהו כזה מתרחש בארץ אחרת הייתי מקטר כהרגלי על כך שבישראל דבר כזה לעולם לא היה מתרחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, ההפגנה הזו היא כלי חדש בארסנל הכלים של מאבקים אזרחיים בישראל. ואחרי שלמדנו כמה זה אפקטיבי, יהיה יותר קל לחזור עליה - אומר באופטימיות מה - לכשיצטרכו בעתיד (הקרוב מאד מן הסתם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שזאת קלישאה משומשת לעייפה, אבל "פתאום קם אדם ב̶ב̶ו̶ק̶ר̶ ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת" מעולם לא היה קרוב יותר לתאור המציאות. אפילו ה"ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום" תואם את האוירה הסחבקית של המפגינים. האפקטיביות תהיה קשה לשיחזור, כי זה היה ספונטני כך שהמשטרה לא הגיעה למקום עד שהיה מאוחר מדי לפנות את איילון. לדעתי המשטרה תפיק לקחים מכל הימים האחרונים ותהפוך את חסימת איילון להרבה יותר קשה (גדר, סתימת פרצות, ואולי שערים שניתנים לסגירה מיידית בעליות והירידות מהמחלפים. המפגינים, לעומת זאת, יכולים להתחיל להתאמן בסנפלינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר בקיצור: הפסדנו. ואין שום תירוץ, הנצחון היה בהישג יד. זה מביך אותי כמעט כמו שזה מעציב אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה נצחון לשיטתך היה בהישג יד? איזה תסריט נראה לך ריאלי ועדיף ואיך פספסנו אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשק היה בשביתה כללית, מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות והשאירו את המשטרה חסרת אונים, מערכת הבטחון היה תלויה על בלימה בשל מרד מילואמניקים. החרדים לקחו צעד אחורה, הליכוד היה בתסיסה פנימית,הממשלה הייתה על הברכיים. צירוף הנסיבות הזה לא יחזור לעולם. זה היה בקלות יכול להסתיים בנפילת הממשלה (במיליון תרחישים שונים שלא אטרח לפרוש, מים מתחת לגשר). אבל אפילו את ההישג הכי קטן שאפשר היה לבקש, המינימום שבמינימום - גניזת החקיקה - לא קיבלנו. איוולת בקנה מידה היסטורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איוולת בקנה מידה היסטורי" - מה היה אפשר לעשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המינימום הטריוואלי: להמשיך עד שלכל הפחות החקיקה הייתה נגנזת? אם זו הייתה העמדה החד משמעית שהיו מציבים בקול רם וברור, אז עוד באותו יום היא הייתה מתמלאת או שהקואליציה הייתה מתפרקת. ועכשיו? החקיקה רק התקדמה למצב בו אפשר להפוך אותה לעובדה מוגמרת תוך שעות ספורות. ואת הכוונה להפוך אותה לכזו איש לא טורח להסתיר. מן הסתם הם רק מחכים להזדמנות, בזמן שהם מהנדסים את הנסיבות שיובילו אליה (שוב, איש לא טורח אפילו להסתיר זאת). ואין באופק דרך לעצור אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אם בתחילת התהליך אפשר היה להסתפק בקריאה לעצירה לפני כניסה להידברות, במצב בו הכל מוכן להצבעות המכריעות היה צריך לשנות את הדרישה, למרות שאני בספק גדול אם זה היה גורם לנפילת הממשלה, ויותר סביר שזה היה גורם להשלמת החקיקה. בהנחה שבג''ץ היה פוסל אותה, זה היה כנראה עדיף. אני מסכים שהמצב גרוע, אלא שאחרי ההפתעה הגדולה שלי משלושת החודשים האחרונים אני מנסה לא ליפול שוב להערכות הפסימיות ונתלה בתקווה הזעירה שההפגנות יצאו רק לפסק זמן ולא דעכו סופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה לא רק עניין של במה אפשר להסתפק טקטית או תיאורטית, אלא גם עניין של מה אפשר לדרוש פרקטית. מאזן הכוחות היה לרגע אחד סינגולרי מאד לטובתנו, ובמקום לנצל את הנס הזה כדי להשיג משהו כנגד כל הסיכויים, נסוגנו אחורה. וואט דה פאק זה היה. לא מקבלים הזדמנות כזו פעמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. זה הרגע שהיה צריך להצמיח את מנהיג המחנה. האנשים שהסתובבו מתוסכלים בצומת עם דגלים לא יכולים לעשות את זה בעצמם, אלא רק בהכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם שקמה היתה רוצה להחליף מקצוע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשת - קיבלת. היא לא נסוגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. *מי* נסוג? איזה תסריט אחר (מהמחנה שלנו לצורך הענין) והחלטות אחרות אתמול היית מצפה לראות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי טריוואלי בעולם: השביתות ממשיכות והאנשים ברחובות עד שלכל הפחות החקיקה נגנזת. זה המינימום הכי פחות שאפתני שאפשר היה לדרוש. במקום זאת, לא רק שהיא לא נגנזה, אלא שהקואליציה הכריזה שהיא נחושה להעביר אותה, וקידמה אותה הלאה (עברה ועדה, הוגשה לקריאה שנייה ושלישית). ואיכשהו זה מה שסימן לכולם לחזור הבייתה ולשגרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סימן לכולם בכלל. עד כמה שאני יודע המחאה נמשכת. יש הפגנות היום, ויהיו גם בקפלן בשבת. אבל היתה הכרזה על עצירה (אם היא לא תוגש השבוע למליאה - שזו היתה התוכנית המקורית) - זה כבר חלק ניכר ממה שביקשו. לפחות עבור יו"ר ההסתדרות וחבריו, קשה לדרוש מהם להישאר על העץ אחרי זה. לא בטוח בכלל שלכל אלה והמקלות הכבדים שהם הניפו אתמול, היתה לגיטימציה מספיקה להמשיך היום על עניינים פרוצדורליים. כנ"ל גם לגבי לפיד - אם כי כבר הוציאו הודעות היום מחלק מהאופוזיציה שדורשים גם גניזה. ולגבי הכרזות הקואליצה - אם תקרא עיתונים מלפני כמה שבועות, תשמע את אותה קואליצה מכריזה מעל כל במה, שאם הרפורמה (כולה!) לא עוברת במושב הזה, היא כבר לא תעבור. אז הכריזה. לאיזה קואליציה אתה מאמין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין מנהלי כמו ששינוי החוק לבחירת שופטים הוא עניין ביורוקרטי. יש הבדל של שמיים וארץ בין ''עצירה'' הצהרתית שכזו, שהיא כמעט גימיק, לבין משיכת הצעות החוק כך שהן יצטרכו לעבור את ועדת החקיקה שוב. זו הייתה איוולת להסתפק בכך. אני מאמין שהקואליציה התכוונה להכרזות שלה, ואני מאמין שהיא אכן הייתה על סף פירוק לאחר שההתנגדות הצליחה למנוע מהם להעביר עוד השבוע את החוק. ואני מאמין שהיא שרדה רק כי ביבי הצליח לשכנע את שריו שזו דחייה טקטית חסרת משמעות שנעשית בלית ברירה, ואני מאמין שזו עמדתו הכנה, שהם השתכנעו בצדק, ושחקיקה תעבור בקרוב. ואני מאמין שאם ההתנגדות הייתה מתנהלת באופן שהוא בסך הכל לא אדיוטי היא הייתה משיגה בקלות גניזה, ואם היא הייתה מצליחה להתנהל בשמץ של תחכום מינימלי (אני יודע שזו בקשה גדולה), הקואליציה גם הייתה מתפרקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה רואה את הפונקציונליות של הדברים באופן מאד רחוק מהמציאות. אין "התנגדות" במובן של יישות אחת מאורגנת, עם מטרות מתואמות, סנכרון מלא בין הרכיבים ותחכום גלובלי כזה או אחר. יש הרבה הרבה קבוצות, גדולות וקטנות, שכל אחת מתנגדת בדרכה. והסנכרון, אם קיים, לא גבוה. ניתן דוגמה קיצונית - האם יו"ר ההסתדרות הוא חלק מ"ההתנגדות" שלך? סביר להניח שאם הוא לא היה מפסיק את השביתה אתמול, היה לזה אימפקט גדול, אבל אתה חושב ש"מפקד ההתנגדות" היה אמור לתאם איתו את זה? אתה חושב שיש מישהו כזה שהוא מקשיב לו? אין כזה. אישית - הייתי שמח אם היה ממשיך לשבות גם היום, אבל אין לי למי לבוא בתלונות חוץ מאשר אישית לארנון בן דוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני מבין את המכניקה כמוך. בדיוק בגלל זה אני מדבר אבסטרקטית על ''ההתנגדות'' ולא מאשים אנשים ספציפיים. בפועל, מרב האשמה נופלת כמובן על גנץ ולפיד שמן הסתם היו בקשר עם נתניהו, ארנון בן דוד, ראשי קבוצות המחאה למינהם, והבטיחו לנתניהו שההצהרה הצולעת שלו תספיק כדי לחזל''ש במקום להתעקש על יותר, ובכך לא רק בנו עבורו סירת הצלה אלא גם חתרו עבורו במשוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לא קרה שום דבר ממה שתיארת בפסקה השנייה. ואני לא שמעתי על שום חזלו"ש. לפיד יכול לחזל"ש את המחאה? הוא לא משפיע ולא מעורב בכלום, ואומר תודה יפה כשפעם ב- מוכנים שהוא ינאם איפשהו. מקסימום הוא מקשיב יפה למסרים של ראשי המחאה וזה אולי קצת מיישר אותו. החזלו"ש המשמעותי היחידי זה של ההסתדרות, וכמו שכתבתי כאן, יש לזה כמה נקודות מבט. אני שמעתי אותו אומר בצורה ישירה אתמול, שאם לא תהיה הידברות ותמיכה רחבה, הוא לא יהסס להשבית שוב את המשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השביתה הסתיימה, מילואמניקים חזרו להתנדב. חזלו''ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל כבר היה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה לא נראה חיזלוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, אולי נפגשו שם. ככה בדיוק נראה חזלו"ש. השגרה של 12 השבועות האחרונים, בה צעקנו לאוויר ודיברנו לעצמנו. היא נשברה למשך כמעט יממה בה יחסי הכוחות התהפכו לרגע. ואז - חזל"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, חזרה לשגרת ההפגנות. זה בסדר, זה תהליך. מסתבר שהצעקות לאויר הביאו לשינויים במציאות בסוף. מקווה שעל זה נסכים. הרבה, מעט, אפשר להתווכח, אבל לבטח הם לא היו לשווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, כל מהלך הטיעון שלך שגוי. דבר אחד, האס בשרוול של המחאה בכלל לא היו ההפגנות ואפילו לא השביתה בכאילו של ההסתדרות והמעסיקים, אלא סירוב הטייסים והמילואימניקים והאיום הכלכלי. מבחינת ההסברה לא כדאי לנפנף בעובדות אלו, אבל הן עשו הופעת בכורה בזירה ולא ירדו ממנה בעתיד הנראה לעין. דבר שני, כלל אצבע באיסטרטגיה צבאית, בהימורים ופוליטיים בפרט ובחיים בכלל, זה לממש רווחים כאשר אפשר ולא לחכות לרווח המירבי (שזו דרך בטוחה להפסיד הכל). דבר שלישי, כבר סון טסה ידע שצריך להקיף אוייב רק מ-3 עברים. דבר רביעי, אתה צודק באבחנתך שכדי להשיג הישג אסטרטגי (להבדיל מטקטי), צריך להפיל את הממשלה המכהנת. (עוד עובדה שלא כדאי להציג מבחינה הסברתית). הבעיה היא שכמו שאתה מבין מדובר פה במהלך פוליטי והמחאה מלכתחילה בחרה בקו לכאורה א-פוליטי. (אני עצמי הייתי בהפגנה שסרבו להזמין את יאיר גולן לנאום בטענה שהוא שמאל קיצוני ואז החליטו בלי פוליטיקאים בכלל). בכלל, אפשר להתווכח אם המחאה הועילה לאופוזיציה או שיתכן שאפילו הזיקה להם כאשר הוצגו כסמרטוטים הנגררים ע"י מתנדבים מטעם עצמם שארגנו את ההפגנות. במילים אחרות המכשלה אינה העיתוי וההסכמה של הפוליטיקאים להכנס למו"מ (שממילא אינו מחייב את המחאה), אלא העובדה שהמחאה לא בנתה באופן אישי דמויות פוליטיות מן האופוזיציה כמייצגי מחאה שיוכלו לנהל מו"מ מול הממשלה. נדרש זמן כדי שמארגני המחאה ימצאו מקומם מבחינה פוליטית ויוכלו להכנס לשדה המו"מ הפוליטי. צריך להתנחם גם בעובדה שרוה"מ הוצג עירום ועריה ע"י המחאה ונראה שהקסם שלו נשבר. הוא גם לכוד ע"י גורמים רדיקליים תאוקרטיים ושמרנים ולדעתי ספק אם יש לו מרחב תמרון שנדרש כדי להגיע להסכמות, כך שגם אם הפוליטיקאים מהאופוזיציה יציעו לו הצעות מפתות מאד, ספק אם יוכל להענות להם. כך שהמשבר החוקתי או הפלת הממשלה עדיין באופק האירועים הפוליטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה טועה אם אתה חושב שמה שאתה ביקשת ומה שמי שהחליטו על השביתה במשק רצו זה אותו הדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הפעם לא מצטרף לפלג הפסימי באייל. נוקאאוט זה לא היה, וסביר שהיה אפשר להשיג יותר, אבל במקרים כאלו אני שם בצד את הפוטנציאל ומשתמש בשיטת סמיילי: "כשבאים לבדוק אם מישהו "ניצח" או "הפסיד" במלחמה צריך לבדוק באיזה מצב הוא נכנס למלחמה, באיזה מצב הוא יוצא מהמלחמה, מה הוא הרוויח במהלך המלחמה, מה הוא הפסיד במהלך המלחמה ומה היו המטרות שלו כשהוא נכנס למלחמה". קואליציה איך נכנסים: "ימין על מלא", שכרון כח, זלזול ודריסה של הצד שהפסיד. אילו מטרות: להעביר רפורמה משפטית נרחבת, במושב הקרוב, לפני התקציב. איך יוצאים: במהלך החודשים האחרונים עברו מדרישה רפורמה נרחבת, להתעקשות רק על הוועדה למינוי שופטים, להשהיית הרפורמה. סקרים לרעתם. גנץ מוביל על ביבי בהתאמה לרשות ראש ממשלה. בידוד בינלאומי של הנהגת הקואליציה. מה הרוויחו: פשוט כלום. מה הפסידו: חיזוק האופוזיציה, פגיעה חלקית ב"בייס" (עם כל הספינים, קשה לבלוע פיטורים של שר בטחון), סדקים בתפיסה של ביבי כמנהיג כל יכול, בן גביר "על הקצה". אופוזיציה איך נכנסים: זנב בין הרגליים ומחשבות על הגירה לחו"ל. אילו מטרות: בסדר יורד - הפלת השלטון > רפורמת חקיקה לטובת השמאל > גניזת הרפורמה > עצירת הרפורמה > צמצום הרפורמה. איך יוצאים: אופוזיציה מאוחדת, משולהבת, שהסקרים לטובתה, הפגנות שלא נראו כמוהן במדינת ישראל, בשתי מילים - תחושת מסוגלות. מה הרוויחו: עצרו את החקיקה של הקואליציה, דיונים על רפורמה בפיקוח מפלגות האופוזיציה. מה הפסידו: הבטחה של ביבי (וכולנו יודעים כמה זה שווה) למיליציה של בן גביר, שגם בה בית המשפט יכול להתערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, ההבטחה (על הקרח) לבן גביר כבר היתה כתובה בהסכמים הקןאליציונים. ז''א שבלי המחאה החא היתה עוברת כמו חמאה במליאה יחד עם כל שאר החקיקות הפשיסטיות ואפילו לא היינו דנים בה באיזה 'הישג' של בן גביר. נתניהו אלוף בלייצר 'הישגים' פוליטיים ריקים. אז לרשום זאת בעמודת ההפסדים של המחאה לא נראה מדויק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלקח שהם למדו הוא הצורך במשמר הלאומי. להמתין לאירגון שמן ומסורבל כמו המשטרה, שצריכה להתארגן ולהניע מהלכים לוגיסטיים של פריסה בזירת האירוע, הערכת מצב והחלטות פיקודיות זה כזה 2022. שולחים SMS לקבוצה של אנשים ששיחררנו משירות מילואים וסיפקנו להם נשק חם לאפסון בבית והופ הם כבר יטפלו באירוע של חסימה ספונטנית של צירים. אכן יהיו קצת בעיות לוגיסטיות עם האמבולנסים ואיסוף של אברים פנימיים מהאספלט באיילון, אבל זאת כבר בעיה שיפתרו ברפורמות ההפרטה שיובילו במשרד הבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי יכול לקצץ את תקציב הפרוזק שלי בעשרות אחוזים לו רק הייתי מצליח להתנתק מהאתר המחורבן הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי מזדהה, אבל לא האתר אשם. אני חושב שאפרוש עד הרגע שבו אצליח ליצר פחות רעל מהמקלדת שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע (אל תיקח את זה אישי) - השמאלנים האלה כל כך עדינים, ממש מפחדים מהצל של עצמם. רק אתמול הם הצליחו עם מחאות לא אלימות לכופף ממשלה דורסנית עם רוב מכריע מלבצע את מטרתה היחידה1 למושב הזה. ועכשיו הבטחה על הנייר של שקרן בן שקרן לאחד השרים שלו, שכל מטרתה היתה שהשר לא יודיע אתמול על התפטרותו, ויישום חוקי, לוגיסטי ופרקטי שלה ייקח חודשים ארוכים אם בכלל, זה מה שמוציא להם את הרוח מהמפרשים? ברצינות? רוב ההבטחה הזו כבר היה כתוב בהסכמים הקואליציוניים, אז מה השתנה? שיש נייר שאפשר להציג לבן גביר על זה שהוא ירד מהאיום להתפטר? אין, השמאלנים האלה, אפילו לנצח הם לא יודעים. נכון, אולי - אבל ממש אולי - אם היינו נכנסים למשבר חוקתי כבר השבוע, כי לא היו עוצרים כלום, ובג"ץ היה פוסל, ותיכף מלחמת אזרחים, אולי היינו יוצאים מהמלחמה הזו עם יותר הישגים בעתיד הקצר. אבל על הדרך במחירים ישירים מאד גבוהים. אז כרגע דחינו את מלחמת האזרחים2 לפחות בכמה וכמה חודשים. אני בטוח שגם אתה יכול למצוא בזה כמה וכמה יתרונות וסיכויים. 1 לא אלה שהוצהרו - יוקר מחייה, בטחון אישי ושאר ירקות. בזה היא נכשלה, אבל גם לא השקיעה מאמץ. 2 אם מישהו חושב שאחרי המחאה הזו, וכל הקבוצות והארגונים שקמו איתה, מליציות חמושות מצד אחד *לא* יביאו למחמת אזרחים, נראה לי שהוא חי בסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשת שלא אקח את זה אישית, אבל אני מתעקש כן (לפחות בכאילו בשביל האפקט הרטורי) כן לקחת את זה אישי. לא כי אני מתרגש מהביקורת, אלא כי אני רוצה להגן על שמם הטוב ולדבר בשבח של כל רואי השחורות, הנבהלים, תולשי השיער לעצמם, הנכנסים לחרדות, הנלחצים והאלרמיסטים באשר הם, שהם (לדעתי) חלק בלתי נפרד מהדלק של המחאה הזאת שהיא מהמוצדקות שבמחאות (עקב המוצדקות שבחרדות). אז רק לרגע כדי להגיד שאין לי אחות ואז אני באמת יוצא ל - hiatus1 שהבטחתי לעצמי: אני באמת לא יודע על מה אתה מדבר. מי התיאש בגלל ההבטחה לבן גביר? ברור שההבטחה לבן גביר זה לא כשלון של המחאה. זאת רק סיבה אחת נוספת לאוסף הסיבות שיש למחאה. עוד לבנה בחומה הפשיסטית של הממשלה הזאת. עוד סכנה אפשרית שיש לשים עליה עין ולדבר עליה בקול רם. עוד קיסם למדורה. לא ראיתי שמישהו מפרש את ההבטחה לבן גביר כמשהו שצריך להתיאש בגללו או להתחבא בגללו מתחת לשמיכות. נהפוכו -זאת עוד סיבה לכך שהדם צריך לרתוח. כנראה שלאנשים חיוביים קשה לפעמים להבין את מוחו של הפסמיסט והציניקן. להסתכל אל העתיד ולראות שחורות זה לא פטליזם או יאוש. זה מה שנותן את המוטיביציה לפעול ולרצות לשפר את העולם. אפילו התלונות על גנץ ועל לפיד הם דבר חיובי. הם צריכים לשמוע מאנשי המחאה שגם הקרדיט שהם מקבלים הוא מאוד מאוד מצומצם. אם הם רוצים כבוד, שילכו לעבוד. _________ 1 מכתיבה באייל. לא מהמחאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אנחנו מסכימים, ועוד יותר על הסיפא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אפרופו דת המחאה, אפילו הפגנות אלימות כמו הדוסים יש להם השמאלנים ישתבח שמו. מהר לגייס אותם לצבא. 2. אבל בזמן שהאוהדים המסכנים קרעו גרונם מבושה ודמוקרטיה לצד 'האווירה הסחבקית' זוממים אנשי הפוליטיקה לחבור לגוש המכונן של 'החוקה הישראלית'. אלו הם רגעים נדירים שכל איש שחי פוליטיקה חולם להיות בו ועוד מחותמיו. להיות מהאבות המייסדים של החוקה הישראלית. גנץ ולפיד שלחו נציגים לנשיא, עבאס גם שולח, אני מניח שגם מירב תשלח באין ברירה. ליברמן עדיין מתחלחל מכך אבל גם הוא ישלח בסופו של יום. נכון, מגילת העצמאות זה בהחלט מרגש, אבל זהו הפתיח. החוקה זאת 'המנה העיקרית'. למפגינים היקרים, נא להמנע מלבלבל לנו את המח עכשיו. באמת תודה שצעקתם וכל הקומדיה הזאת. תודה מיוחדת לשפחות האדומות. אבל אנחנו כותבים כאן חוקה קיבינימיאט. על החתום ג'ורג' וושינגטון, ג'יימס מדיסון, אלכסנדר המילטון ובנג'מין פרנקלין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מירב שלחה משלחת מכובדת וזאת לאחר 'התלבטויות רבות'. ----- *יו״ר מפלגת העבודה על שליחת צוות מו״מ לבית הנשיא:* *לאחר התלבטויות רבות, החלטנו בסיעת העבודה לשלוח צוות משא ומתן לבית הנשיא - דווקא בגלל שאנחנו לא מאמינות ומאמינים לנתניהו.* אנחנו נהיה שם - כדי לוודא מבפנים שחוקי ההפיכה המשטרית לא חוזרים להצבעה בכנסת בדלת האחורית. אנחנו נהיה שם - כדי לדאוג שעמדת המחנה הדמוקרטי שיצא במאות אלפיו לרחוב תישמע גם בתוך החדרים הסגורים. אנחנו נהיה שם - כדי לדרוש לקדם מגילת זכויות, לחזק את מעמד הכנסת ולהבטיח את עצמאות מערכת המשפט. זה נעשה בלב כבד ולא מתוך רצון. שקלנו להמשיך לזעוק מבחוץ. אבל המחשבה שנציגי הציבור יוכלו לרקוח שם קומבינה על חשבון הדמוקרטיה הישראלית לא מאפשרת לנו להישאר על הגדר. נציגי מפלגת העבודה המצוינות והמצוינים ישבו שם כדי לשמור על הדמוקרטיה הישראלית ועל האינטרס הציבורי. מקור : עמית סגל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובינתיים, ביבי לא שוכח מה שחשוב באמת, ומעלה להצבעה את חוק התרומות לביבי. דוקא ללא התלבטויות רבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנו ליבכם לביבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה אתה אומר, וכאשר ההודעה שלך מתחילה בפסוקית ''דת המחאה'' יש לי מעט מאד חשק להתאמץ. סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחאה בשלב מסוים קיבלה זווית דתית כמעט בריטואל הקבוע והדגלים. אבל כהרגלם של כופרים, גם דת זאת תנותץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון כמו דת המנגל ביום העצמאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל התודעה לא משהו וגם לא פרקטית. זה לא כמו לאכול בבופה ממוזג, מזוגג ומרווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלית פה על ההבחנה המבריקה שכאשר מנתקים פעולות מהמטרות, הסיבות, וההקשר שלהן, הן נראות חסרות פשר ממש כמו בדת. ואז ניתן לשרשר מילים שסטטיסטית באות אחרי דת אבל יחד הן חסרות כל הגיון, משל היית מודל שפה לא גדול במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו מה, הכל מטאפורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקפלן עדיין לא הייתי. אבל למוחים בעזה יש איזה טקס משלהם. בהחלט לא מפתיע, בהתחשב ברקע הדתי של רבים מהם (או לפחות: של רבים מהגרעין שיזם את ההפגנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבנו של פרופ ליבוביץ יש פרשנות מעניינת לפרשיה התנ"כית של משפט שלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין טעם לנסות לנחש את העתיד. מחר בבוקר יו''ש עשוייה להתפוצץ או גרוע מזה. אחרי כל ההפגנות והמפגנים חוזרים לאותם פוליטיקאים שהוכיחו את אזלת ידם ופשיטת הרגל שלהם. הליכוד מחשב להתפורר. יש שם אנשים שיודעים שאין להם מה לחפש שם ותורם יגיע. מצד שני המצב בין לפיד וגנץ נראה טרמינלי. תחושתי היא שניתן בהחלט להפיל בהקדם את הממשלה ואם זה לא יקרה, יהיה זה במידה רבה באשמת חברי האופוזיציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה לנחש את העתיד. אני מנסה להעריך את המצב בהווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בכלל נקבעים המוזמנים לטקס? אם זה תלוי במירי רגב1 ממילא לא יהיה בקהל מישהו שירצה להפגין, ואם כמה בודדים יצליחו להסתנן בכל זאת הם יסולקו מהר. אם יש מספיק מוזמנים שרוצים להפגין, אזי העדרות מהטקס (בלי להודיע על כך מראש, כמובן), כשהנעדרים עורכים טקס אלטרנטיבי מחוץ לבנייני האומה נראית לי אפשרות סבירה. האם ערוצי הטלוויזיה יסקרו זאת בהרחבה? "כאן", אם לשפוט עפ"י המדיניות שלו לאחרונה, יהיה רשמי להפליא בניצוחה של הגב' חסון, אבל "ערוצי התעמולה" האחרים אולי ידעו להעניק לאדם שנשך כלב2 זמן מסך ראוי. האם המשטרה תפנה אותם בכוח? בכל מקרה, זה יהיה מסר חריף שיהדהד גם מחוץ למדינה, וכל אנשי המלך ופרשיו לא יוכלו לתקן את הרושם, ולאן יוליכו את הבושה? ואם תתממש אופציה ב' שלך, עלול להתפתח מחזה באמת מדהים של אלימות בתוך הקהל תוך כדי נאומו של ראש הממשלה. מאחר וזה יהיה אזור סטרילי אין חשש שמישהו ייהרג, כך שארוע כזה יכול דווקא להיות בעל השפעה חיובית, כי הוא ימחיש לראשי הקואליציה ולציבור את הסכנה בפניה אנחנו ניצבים, וזאת לפני שמישהו ישלם על כך בחייו. _______________ 1- בכל מקרה, בסוף היא תאמר בגאווה "פיצחנו את המחאה" 2- מטאפורה, מטאפורה, סרק, סרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה נוספת, בודאי שיש קשר. הבעיה שזה לא קשר טריביאלי שמוביל באופן שאינו שנוי במחלוקת לתוצאות פוליטיות חד משמעיות. לא צריך שואה בשביל להתנגד לעריצות. תחושת הבטן שלי היא שצריך לקחת את יום השואה לכיוון של ארוע אזכרה לשליש מן העם היהודי ולהרחיק אותו מארוע חינוכי שנועד לחנך את הציבור פוליטית. אנצל הקשר זה להגיב על התבטאות שרת התעמולה הביש גד"א "המשפחות שלכם נשרפו שם". לא היה טעם להגיב על דברי המטורללת הזו, אלמלא זה שהיא לא המציאה פה שומדבר. היא בטאה כאן סנטימנט מזרחי, לפיו כיבוד יום השואה זה סוג של מחווה שעושים המזרחיים לאשכנזים (האחרון שהפריח את ההבל הזה היה הבמאי מאור זגורי). אני כמובן מייצג רק את עצמי באומרי כי לענ"ד השרה וכל אדם אחר רשאים להתיחס לשואה כפי הבנתם, כולל לא להתיחס. אני לא יכול לשחרר אותם מחובתם כלפיי, מפני שחובה כזו מעולם לא היתה קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשעת אחיו ואחיותיו של סבא שלי נרצחו בשואה. על מצבתו כתוב "דין גרמי דעשיראה" (אלו עצמותיו של העשירי) הוא היה דתי (גבאי בית הכנסת) ורביזיוניסט. החביא בביתו מבוקשים של אצ"ל. בביתו העריצו את בגין. אם הוא היה רואה מה נהיה מהמדינה אני חושב שהוא היה אומר לי "לך תפגין גם ביום השואה". _________________ ואני בוכה בקול רם בזמן שאני כותב את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרמת לי לרגע של חרטה על כל "פועלי" באייל בשנים האחרונות. מאז ירדתי לעומקן של העובדות בפרשת ילדי תימן הנעדרים, ראיתי לעצמי משימה להזהיר את הציבור (עד כמה שניתן לקרוא ל-5 קוראי האייל ציבור) מפני אותם אנשים דמתקראים פעילים חברתיים אשר מפיצים ארס אנטישמי בחברה שלנו. ואכן האנשים האלו ששם קורא להם בארה"ב, haters, הם רעים מאד מאד. אבל, שים לב, אנשים אלו אינם משתייכים לימין או לשמאל (ע"פ ההגדרות המעודכנות דהאי עידנא). הם לעתים פה ולעתים שם, אבל הם תמיד בשנאה. ואכן, לדעתי, הצלחתי להאיר בפנס יד על אם כל חטאת בחברה הישראלית: הכישלון המוחלט של המערכת הפוליטית שלנו לעמוד בפרץ. כאשר אותם שונאים היו מעטים ומבודדים, לא קם אף איש ציבור שהיתה בו הרוח, להעמיד את הנבלים הללו במקום ולתבוע את עלבונה של מדינת ישראל. אותם פוליטיקאים (אהוד ברק, מיכאלי, הרצוג, לפיד, סער) עשו מעשה זמרי וכעת מבקשים שכר כפנחס. עונשם לא אחר לבוא בדמות חוסר אמון כמעט מלא של הציבור בהם. לצערי, שנאת המגזר של ישראל הראשונה, במקרים רבים ניתכת על הציבור כולו של השבטים האחרים ולא תמיד מצליחה להתמקד בפוליטיקאים שחידלונם ופחדנותם אפשרו את עסק הביש הזה. צריך לזכור שאנו חיים בחברת מהגרים שאצל רוב רובם המולדת החדשה לא הצליחה לעמוד בציפיות המופרזות והבלתי-ריאליות שהיו להם ממנה. במצב זה קשה מאד מבחינה פסיכולוגית לעמוד בפני הסתה רטורית המשכנעת אותך שרימו אותך, קיפחו אותך ועוולו לך. אני מאמין שרוב רובו של הציבור אינו מרושע ואינו שונא. הם פשוט נפלו בפח הכזבים שטמנו להם המעטים המרושעים והמעוותים ואשר אלו שמונו להשגיח ולהקפיד עליה, כשלו ומעלו בתפקידם. התגובה לכן אינה רמיסת החגים והמועדים של ישראל הראשונה, אלא החרמתם של הפוליטיקאים שהביאונו עד הלום. צריך לזכור שרוטלווין החכמים בעיני עצמם, הציבו עצמם בראש עדת תומכים. רוב אותם תומכים אינם מתכוונים לכבד את בג"ץ שימנע רוטלווין יותר מאשר הבג"ץ הנוכחי. ולכן הקול קול רוטלווין, אבל הידיים ידי דרעי, גולדקנופ וגפני. אני מאמין שרוב גדול של יהודים עדיין רואים עצמם חלק מאותו גוף גדול המכונה עם יהודי ורואים ביום השואה מועד לאו י ולא ארוע פוליטי שאפשר לסחור בו כדי להשיג יתרונות מגזריים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |