|
||||
|
||||
אני חושב שצריך להפריד בין "התאוריה ההליוצנטרית" לתאוריית "הגאון המרושע". אני חושב שהתאוריה השנייה אינה עומדת במבחן הראיות. למיטב הבנתי, המצב יותר מורכב ולא ניתן לצמצם אותו לאיש אחד. יש שלושה טיעונים כנגד תאוריית "הגאון המרושע" א. ההסבר של ידידיה לארוע "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים" יותר ממתקבל על הדעת. היה אכן זמן בו נתניהו עשה מאמץ גדול להעביר את ש"ס ממחנה היושבים על הגדר למחנה המתנגדים הרעיוניים להסכמי אוסלו והתפתחויותיהם. יתכן בהחלט שבמוחו של נתניהו לא היה בדבריו פגם. החיבור בין הגישה הגלותית של היהודי בגלות הנרדף תמיד (הגישה הרויזיוניסטית מבית מדרשו של אבא) עם תזת ה"אל תתנו להם רובים" "מטהרת" את החלק השני מצד ההסתה לצד ההסתמכות וההגנה העצמית. גם בפרשת ה"ערבים נוהרים באוטובוסים" אפשר שנתניהו לא ראה פגם בדבריו. הוא הרי לא האשים את הערבים בתמיכה בטרור או משהו מעין זה. יתכן גם שבאותו זמן האמין שמדובר באמת. כך שקריאתו לא נועדה להסית נגד ערבים אלא לעורר את החסידים לנהור אל הקלפיות. צריך ליחס לנתניהו סוג של אינטלגנציה ויכולת אנליטית וגם יכולת לראות דברים משני הצדדים. אין ראיות ברורות לכך שהוא ניחן בתכונות אלו. ב. לעומת זאת, ככל שעובר הזמן הולכת ומתבססת דמותו של נתניהו כאדם שבני משפחתו רודים בו ומושקע רובו ככולו בתעמולת בחירות שלעולם אינה מסתיימת. הדברים אינם קשורים, אבל הניסיון להציג תדמית של המנהיג עם יד הברזל מול חוסר היכולת לעשות סדר בביתו, יוצר רושם של פארסה. מצד שני, רק על נתניהו אפשר להאמין שהוא באמת חושב שהדרך למוחם של מצביעי ש"ס עוברת בלחישות על אוזנו של המקובל הגריאטרי וכי איזשהו מאמר חיובי באתר "וואלה" שווה את התסבוכת עם בזק. ג. ככל שהזמן חולף, נראה שנתניהו מאבד את יכולתו לעשות שיקולים לאומיים והולך ומתכנס בתוך המורשת מבית אבא של נרקיסיזם קורבני ומלחמה ללא גבול עם איזושהי אליטה המונעת ממנו את ההכרה וזכויות היתר שהוא ראוי להן. הגאון המרושע אמור לפעול בשמה של איזו שליחות מרושעת. עושה רושם שהשליחות היחידה הממלאת את עולמו של נתניהו היא המשך כהונתו כרוה"מ. נראה כי "חטאו" העיקרי של נתניהו הוא זה שהוא קולע עצמו למצבים המתאימים למה שיריביו מאשימים אותו. יתכן שנתניהו מצא עצמו, שלא במתכוון, במצבים של הסתה נגד אנשי השמאל והערבים. גם אם לא התכוון לכך. נתניהו לא יכול לפטור עצמו מן האחריות להיווצרות המצב. האם הקשר בין יהדות לבין הסכמי אוסלו הוא פחות שקרי משום שנתניהו מאמין בו? האם יש איזשהו דימיון בין מצבו של היהודי בגלות למדיניות ביטחון אחראית של מדינת ישראל? האם אין זה שקר מוחלט לבלבל שת"פ עם הרשות הפלשתינאית שכל ישראלי סביר יודע שהוא תורם לביטחון ישראל עם הפקרת ביטחון ישראל לידיה? איני יודע עבור מי מצביעים המשפחות של הדס מלכא, הדר כהן ונועה לזר ובוודאי שאיני מדבר בשמם. אבל מי שמחזר אחר אלו שפטרו את רוב בנות ישראל משירות ועושה זאת ע"י הטלת דופי במחויבותם לביטחון ישראל של אנשי הסמול, אינו יכול לפטור עצמו בטענה שהוא רק נקלע לשם. במקום מודל ה"גאון הרשע" הייתי מצביע על מודל המנהיגות החלולה (ע"פ דויד גרוסמן אאז"ן) של מי שבכל פעם שנקלע לצומת בין טובת המדינה לטובת עצמו, בוחר בשנייה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |