|
||||
|
||||
אני כבר נכוויתי בעבר מביקורת על מאמר של רון בן ישי. קטונתי מלחלוק על מקורותיו. אני יכול רק לשתף בהתרשמותי שרב"י קבל תדרוך מגורם קרוב מאד לממשלת ישראל ומדברר אותו. נחזור אליו בהמשך. ראשית, כדאי להבהיר שאיני נגד ההסכם. אני רק מסתייג מהניסיון להציגו כאיזשהו הישג יוצא דופן. נתחיל בשתי עובדות יסוד. החזבאללה בלבנון משחק תפקיד כפול. מצד אחד מדובר בכנופייה מזויינת המחזיקה את האזרחים כבני ערובה בכח הנשק. מצד שני מדובר במפלגה בינונית המשתתפת במשחק הפוליטי של לבנון. הגורמים הלבנוניים המובילים את ההסכם (הנשיא, רוה"מ, יו"ר הפרלמנט וסגנו) הם בני בריתו הפוליטיים של החזבאללה. דבר זה כולא את נסראללה במצב לא נוח. קשה לו להתנגד להסכם מבלי להסתבך עם שותפיו הפוליטיים ובעתיד לשלם מחיר של החלשות נוספת במרחב הפוליטי הפנימי. מבחינה זו מדובר באמת בחלון הזדמנויות שיכול להסגר בכל רגע. מצב זה מצדיק ויתורים משמעותיים על מנת לחתום את החוזה ולא לפספס את ההזדמנות שלא בטוח שתחזור. בסה"כ ההסכם מהווה יתרון מסויים לישראל בכך שעצם קיומו קובע תג מחיר לבנוני פנימי לחזבאללה. במידה והחזבאללה יתקוף אינטרסים ישראליים בים, הוא יצטרך להסביר לציבור הלבנוני מדוע עשה זאת. מאחר ואני לא חושב שהמחיר שישראל שלמה בעבור ההסכם אינו סביר, אני חושב שישראל עושה נכון בקבלת ההסכם. כעת לנקודות שלך: הכרתנו הממושכת עם הערבים, כמה היא מוכנה לשלם לישראל - כוונתי פשוט ליכולת שלהם במו"מ. לגבי התשלום שישראל תקבל מטוטאל ושותפיה רב"י מציג את הגרסה הכי נוחה לממשלת ישראל. אני לא בטוח שמה שהוא מתאר מעוגן בחוזה. אני לא טענתי שהחברה הצרפתית תקבע כמה תקבל ישראל. בחוזה כתוב שהתשלום יוסכם במו"מ בין החברה לישראל ללא כל מעורבות ולא על חשבון לבנון. רב"י מציג זאת כאילו החוזה דואג לאינטרסים של ישראל בבתי משפט וככה. אני לא יודע איך הגענו לבתי משפט ועו"ד. מדובר במו"מ מסחרי ואפשר להגיע להסכמה או לא. החברה המפיקה יכולה להגיע למסקנה שכל העסק לא כדאי לה ולהשאיר את ישראל במצב לא הכי נעים כמי שמונעת את השאיבה מן השדה. באשר לכך שנקבע שלא יהיה שום מו"מ בין ישראל ולבנון (בנוגע לתמלוגים) ישנה גרסה אחרת, שנראית לי יותר ריאלית והיא שמדובר בדרישה לבנונית להימנע מכל מראית עין של שת"פ עם ישראל (אני מזכיר, מדובר בשותפיו הפוליטיים של נסראללה). לעקרב שעקץ את הצפרדע כי זה טבעו - אני לא טוען שהמצב הבטחוני של כריש הורע או שמדובר בכסף שהולך לחזבאללה. דומה שכמו כולם, אני סבור שמצב של הפקה בכריש מול הפקה בקאנא הוא מצב טוב לשקט ביחסי ישראל-לבנון. אבל זה טמון בעתיד הרחוק מאד. במקומותינו 5 שנים זה נצח פוליטי. אני לא יודע אם זה בכלל אפשרי, אבל במקום ישראל הייתי מנסה לתעדף את ההפקה מכריש על חשבון שדות אחרים. אני חושב שמשל העקרב והצפרדע חל על ישראל ובודאי על לבנון. אם החזבאללה למשל יעמוד בסכנה היפוטתית של מחיקה מן המפה הפוליטית בלבנון או לחץ מסיבי של הספונסרים האיראני והרוסי, הוא עשוי להבעיר את הגבול, גם אם זה יחריב את כלכלת לבנון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |