בתשובה לאח של אייל, 12/10/22 19:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ופרשנות נוספת של רון בן ישי מהיום, אחרי קריאת ההסכם. אסתפק הפעם בפסקאות האחרונות. ===== ככלל, ההסכם, אם וכאשר ייכנס לתוקף - באמצעות חילופי מכתבים בין לבנון, ישראל וארה"ב ואחר כך לבנון, ישראל וארה"ב עם מזכיר האו"ם - הוא הסכם טוב שמאזן בצורה יותר מסבירה את האינטרסים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים של ישראל. אגב, מי שנכנע כאן ללחצים הוא דווקא חסן נסראללה, שפטרוניו האיראניים לא רצו, לפי מיטב המודיעין שבידי ישראל, שלבנון תגיע להסכמות עם ישראל על הגבול הימי. אבל מזכ"ל חיזבאללה נאלץ בלחץ ממשלת לבנון ואזרחיה להסכים, כדי לחלץ את המדינה מהמצוקה הנוראה - שרבים מאשימים אותו באחריות לה. נסראללה הבין כבר לפני חודש שההסכם הולך להיחתם וכי לא יוכל להתנגד לו, ולכן הוא מיהר לקפוץ על העגלה ולאיים, כדי שכאשר יגיע רגע הסיכום הוא יוכל להגיד שאיומיו הם שהביאו את התוצאה הרצויה. אין מה להגיד, נסראללה יכול ללמד דבר או שניים, לא רק את מנהיגי ישראל אלא גם מנהיגים בעולם בכלל, ביחסי ציבור ובלעשות לימונדה מלימון. לעומת זאת, ממשלת ישראל בהובלת לפיד וגנץ עשתה טעות חמורה כאשר מיהרה לחגוג עוד בטרם סוכמו כל הפרטים ובטרם הייתה בידי המתווך האמריקני טיוטה סופית מוסכמת. ההחלטה לצאת בהכרזות חגיגיות ולברך על המוגמר בטרם היה מוצר משפטי מוגמר, נעשתה לצרכי בחירות וכמעט שגרמה לממשלת לבנון ולנסראללה לעלות מחדש על העץ שממנו היו מתקשים לרדת. לטוב המזל, המתווך הוכשטיין הציל את המצב ואפשר לא רק הסכם טוב לישראל - אלא גם מתנה יפה לנשיא ביידן. סביר שהוא ימצא לנכון לגמול ללפיד עליה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |