בתשובה לאריק, 12/10/22 13:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה הפטנט של האמריקאים. בד"כ קו המים הכלכליים הוא המשכו של קו המים הטריטוריאליים. קו המים הטריטוריאליים יוצא מנקודת הגבול בחוף ומאונך לקו החוף. הויכוחים הם בד"כ על זוית ה"מאונך" (הקובעת גם את קו המים הכלכליים). מה שהוכשטיין או מתווך קודם הציעו זה שיהיו 2 קוים. 2 הנקודות הראשונות קובעות את הקו הקצר שהוא הגבול הטרי' ושתי הנקודות האחרונות קובעות את הקו הארוך, הגבול הכלכלי שהוא לפי עדותך קו 23 הלבנוני. כלומר הקו הכלכלי אינו המשכו של הקו הטרי'. קו הגבול הטרי' הוא מן הסתם משהו קרוב לקו המצופים שישראל קבעה במים. יכול להיות ששם יש לישראל איזשהו רווח ביחס לעמדה הלבנונית. בכל אופן, העיתון הטורקי מאתמול כותב שהוסכם שקו הגבול הטרי' הימי יוסכם כאשר יוסכמו הגבולות היבשתיים (מה שנראה מתאים ל"רוח" ההסכם), כך שגם ההישג הזה הוא על הקרח/מים. לגבי המובלעת של דרום שדה Qana, גם אני לא רואה משהו כזה. אבל יש שם כל מיני טבלאות של נקודות גאו'. לך דע היכן זה יכול להסתתר. במקום זה אני רואה כל מיני הסכמות מה מותר ומה אסור לישראל אם החיפושים והפעולות של החברה המפעילה יגלשו לחלק הישראלי של השדה. בינתיים אני נשאר בעמדתי, שעדיף שלפיד היה אומר לנו שהיתרון העיקרי של ההסכם הוא עצם ההסכמה עליו ולטובת זה כדאי לנו ללכת לקראת הלבנונים כמה שנוכל. ולא לספר סיפורי סבתא על פשרות ו-100% ביטחון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הציפיות שלי מלפיד נמוכות משלך. מבחינתי הוא לא יותר מה lesser evil. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין זה אנו מסכימים. ובכל זאת מאכזב לגלות שהוא חושב שאסור לגלות את האמת למצביעיו (לנו). בינתיים ראיתי שבנט הביע עמדה מאד דומה לזו שלי. עושה רושם שבנט למד על ההסכם רק לאחרונה, מה שמחזק את הרושם שמדובר במחטף כדי לא לפספס חלון הזדמנות. מלכתחילה היה צריך לפחת בחשיבות ההסכם ולא להבליט אותו כהישג גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו לפיד, עכשיו הבנתי מה הכי מפריע לנתניהו בהסכם הגבול הימי. השמפניה מהחברה הצרפתית והסיגרים מארה"ב יגיעו ליומולדת של לפיד ולא שלו :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת יש משהו מדאיג בנקודות הדמיון בין לפיד לנתניהו. המלאכה של הורדת נתניהו היא מלאכה לא קלה בנתונים הקיימים. ולכן איש לא ינזוף בלפיד על המאמצים שהוא משקיע בכך. חזית הרל"ב היא הכרח בל יגונה. במצב זה עלולים לשכוח שהדרך והחזון חייבים להיות קודמים לשיקולים אישיים, אם רוצים לשמור על עקביות ויושרה. יש עתיד חייבת להגדיר עם עצמה לאיזו מדינה היא חותרת. זה הרבה יותר חשוב ממי יהיה רוה"מ. במילים אחרות, האם כל המאבק הזה שווה בשביל להקים ממשלה ששופכת כסף על בעיות במקום לפתור אותן? רביב דרוקר מפרסם בבלוג את יומניו של ניר חפץ, אדם שהיה במחיצתו של נתניהו כל יום. מן היומנים עולה תמונה, אולי קצת חדשה ומפתיעה של נתניהו. אני מניח שאי אפשר לקחת את חפץ בתור אמת צרופה (אחרי הכל הוא עד מדינה), אבל לענייני צריך בעיקר לשים לב לקטעי הרכילות ולתמונות מן המציאות היומיומית של נתניהו, תמונה בה לקחו חחק הרבה משתתפים. בדברים בהם אין לחפץ סיבה מיוחדת להמציא דברים יש מאין. מצטיירת כאן דמותו של נתניהו כאיש חלול העסוק כל זמנו בקידום מעמדו הפוליטי. החלל הרעיוני גורם לנתניהו לתמוך בכל פעם באג'נדה מעט שונה. זה גם גורם למעמדו המשונה של נתניהו כלפי ההתערבויות המשונות של בני משפחתו. אדם הפועל לקידומה של אג'נדה עקבית ומבוססת , לא היה מאפשר לבני ביתו להעיר לו הערות פוליטיות ולהעמידו במצבים לא נעימים. החלל הפנימי של נתניהו הוא שמושך את ההתערבויות הכל כך מטורפות האלו. עושה רושם שנתניהו מבלה הרבה יותר עם דובריו ומערך ההסברה שלו מאשר בטיפול בענייני המדינה. אין לדעת איך נולד החלל הזה. יתכן שהיו לנתניהו אג'נדות בעבר, אבל הללו לא עלו בקנה אחד עם האלקטורט שהתגבש סביבו והוא נאלץ להשאירן בצד הדרך הפוליטית. נראה כי נתניהו עסוק מאד בגימיקים ושטיקים חדשים שיחזקו אותו בקרב בוחריו ופחות בקידום ענייני המדינה. זו הסיבה שישראל בשנים האחרונות בעיקר מגיבה למהלכים של אחרים ולא יוזמת מהלכים משלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |