 |
זהו, שאני לא רואה את המגמה שאתה מדבר עליה. להיפך- נראה כאילו הכנסת מחוקקת חוקים פופוליסטיים שאינם עומדים במבחן פסקת ההגבלה (לדוגמה- כליאת המסתננים) רק כדי שבית המשפט יוציא להם את הערמונים מהאש.
אחד החריגים הבולטים היה הלכת דרעי-פנחסי (1993). בית המשפט שקל שיקולים ציבוריים שאינם מופיעים בחוק. השופטת מרים נאור אמרה: "נקודת המוצא לפסקי הדין אלה הייתה כי דיני הפסלות הסטטוטוריים אינם בגדר רשימה סגורה". חלפו כמעט 20 שנה ומסתבר שהכנסת קיבלה את הלכת דרעי-פנחסי כמות שהיא, אבל אתרגה את תפקיד ראש הממשלה. בג"ץ (ה 11-0 המפורסם מ 2020) כפף ראשו מול לשון החוק הברורה.
לכנסת היה קל לחוקק את חוק הלאום ההצהרתי, אבל בנושאים הפתוחים החשובים ביותר הכנסת העדיפה לדחות ולדחות. חוק יסוד: החקיקה הוא אבן הראשה שתשלים את בנין חוקי היסוד ותהפוך אותם לחוקה. פעמים רבות כבר הוגש חוק יסוד: החקיקה בחגיגיות אל הכנסת ונקבר.
המשפט האחרון שלך תמוה בעיני. בית המשפט פוסל חקיקה של הכנסת רק אם נפל בה פגם טכני, או שאינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שחוקקה הכנסת עצמה. בית המשפט יכול לחדש הלכות רק במקום שהחקיקה השאירה לקונה.
ישנו לפעמים בלבול בין תפקידו של בג"ץ כמרסן של הרשות המבצעת, שם כוחו גדול ומעוגן היטב בחוק, לבין תפקידו כמבקר של הרשות המחוקקת, שם הוא ניגש בדחילו ורחימו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש