|
אני רוצה לנסות להבהיר- קיימת כמות ענקית (קרוב ל 160 אלף) דירות בבניה פעילה. בחברות תעשייתיות זה נקרא "מלאי בתהליך". המלאי הזה כבר נמכר ברובו- רק 47 אלף דירות בבניה אינן מכורות. אותם כ 110 אלף רוכשים של הדירות שכבר החלה בנייתן עדיין לא גרים בהן. רק כאשר תסתיים הבניה והם יעברו לגור בהן ישתחרר הלחץ בפועל- או שהם יצאו מבית ההורים או מדירתם הקיימת, או שהם יעמידו את הדירה החדשה להשכרה. בינתיים משקי הבית לא מרגישים את הלחץ משתחרר, כי קצב גמר הבניה (נכון למרץ 22', הנתון ליוני יתפרסם בימים הקרובים) עדיין נמוך מ 50 אלף בשנה. גם זה ישתנה בקרוב.
אבל מבחינת השוק- אותם 110 אלף משקי בית כבר קנו את הדירה. הביקוש שלהם סופק. לא רק שהוא סופק- כמות הדירות הלא מכורות שנמצאות בבניה הולכת וגדלה.
מצד ההיצע יש ליזמים שאלה של תזרים- אם נניח שהרווח היזמי הוא 20% אז כאשר היזם מכר 85% מהדירות בפרויקט הוא רגוע כי התזרים שלו יאפשר לו להשלים את הפרוייקט, והדירות שנותרו לא מכורות הן רק הרווח שלו. אבל אם הוא מכר רק 60% מהפרויקט- בכל חודש שעובר הוא צריך לשלם ריבית על ההלוואות שמממנות את בניית הדירות שהוא עוד לא מכר. יזם שהפרוייקט שלו מתקדם לגמר בניה ולא הגיע ל 85% מהדירות מכורות יהיה לחוץ ויוריד מחירים.
לכן נתון הדירות הלא מכורות בבניה הוא נתון חשוב. כאשר מספר זה הולך ועולה לאורך זמן ירידת המחירים בדרך.
בשוק הדיור גם הביקוש וגם ההיצע הם די קשיחים. העדר גמישות משמעותה ששינויים קטנים בהיצע או בביקוש מביאים לתנודות גדולות במחיר. כיוון שהביקוש תלוי בעיקר בדמוגרפיה התנודות בהיצע גורמות לעיקר ההשפעה על המחיר (כפי שראינו בתקופת המחסור). התגובה של השוק לשינויים היא איטית מאוד (כפי שראינו בתקופת המחסור). התחלות הבניה השנה רק צפויות לגדול. לכן ניתן לצפות שירידת המחירים תהיה מתמשכת.
|
|