|
||||
|
||||
אני חושב שהזכרה נוספת מצדי תהיה מוגזמת. כתבתי, הוספתי לתגובתי עוד תגובה שבה צינתי את חשיבות התשובה, וגם הזכרתי את הדבר בחילופי דברים עם ערן. אני מקווה שלא יהיה צורך בתזכורת נוספת. לגבי העניין עצמו, איני יודע אילו גילויים מרעישים (כל כך מרעישים שאתה אפילו לא זוכר את תמציתם) אתה עומד להציג. מה שידוע לי הוא התמונה הכללית, זו שרואה רוב הציבור שלא זכה להימצא במסיבת עיתונאים, ולדעתי זה גם החשוב: הוצגו מסמכים שמוכיחים שהטרור של התנזים וגדודי אל אקצה ממומן לפחות בחלקו ישירות מתקציב הרשות הפלשתינית. ההצגה הזאת נעשתה באמת ע"י אותה קצינה מאמ"ן: מירי אייזן. דברי פאואל האחרונים סוגרים את העניין סופית. גם האמריקאים שהם מאד זהירים בעניינים כאלה אומרים זאת בפרוש. |
|
||||
|
||||
טוב, אל תצפה למצוא דבר והיפוכו שם. סתם כמה אי-דיוקים. איכשהו אני תמיד נכנס לדיון הזה כשאני לא בבית. אוף. אני אשתדל לזכור. |
|
||||
|
||||
המשפט המקורי שלך שקצת עצבן אותי היה: "לא יודע אם המסמכים מזויפים או לא, אבל הדרך שבה הם הוצגו לעיתונות משנה לגמרי את מה שנאמר בהם באמת" "לגמרי" ! עכשיו אתה כותב: "אל תצפה למצוא דבר והיפוכו שם. סתם כמה אי-דיוקים." אני רואה בכך סוג מסויים של התנצלות, אסתפק בכך ולא אציק לך יותר בעניין זה. תודה שהיה מקום לתרעומת שלי. אני טוען שהתנהגות טבעית היא לנסות להגן על דובר הצבא שלנו. המוטיבציה "לתפוס אותו" אפילו במקרים שאין מקום לכך, היא משהו שאיני יכול להבינו. כל עוד ההתמודדות המילולית שלו היא כנגד האוייב (ולא, נאמר, נגד גוף פוליטי בתוכנו), אנחנו צריכים להיות בעדו ולא נגדו. |
|
||||
|
||||
טוב, עכשיו יש בפניך את הנתונים האמיתיים, ואתה תוכל לשפוט אם השינוי הוא מהותי או מזערי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |