|
התשובה הצינית/בצחוק: חס וחלילה שנגיע למצב שבו גברים ממורמרים. מרמור זה משהו שכל כך אופייני ונורמלי לנשים בשוק העבודה. גברים לא יצליחו להכיל.
אבל יותר ברצינות: אם עובדי החברה מרגישים שותפים למטרות האירגון המוצהרות לעידוד גיוס נשים (בשוק בו קשה לגייס נשים), הם צריכים לקבל בהבנה שנוצר צורך להציע הצעות טובות במיוחד למועמדות (ולגמרי יכול להיות שזה עניין זמני לחלוטין בהתאם למידת ההצלחה ו/או שינויים בשוק ו/או שינוי ביעדי HR בחברה). פערי שכר קיימים בין אנשים באותו התפקיד גם היום, לפעמים מסיבות שרירותיות לא פחות ממגדר. למשל, תקופה של חצי שנה בה היה מחסור חמור של Dev Ops בשוק והיה צורך של האירגון לגיוס מהיר ואגרסיבי לתפקיד ואנשים קיבלו הצעות שכר גבוהות למשך תקופה. האם HR כל כך יזהרו מלתת הצעות משופרות למועמדים גם במקרה הזה? הרי ה-Dev Ops שגויסו בתקופות האחרות עלולים להיות ממורמרים... מה ההבדל?
מובן מאליו ששיקול של פערי שכר בין העובדים השונים זה *אחד* מהשיקולים אליהם צריכים להתיחס אנשי ה-HR כאשר הם מחליטים על מה היא הצעת שכר משופרת סבירה ומה היא הצעת שכר מוגזמת שעלולה ליצר בעיות. אבל הפעלת השיקול הזה היא גם לא היחידה וגם לא מיוחדת לקונטקסט הזה (מספיק, למשל, שסתם מגיע איזה מועמד עם כישורי מסע ומתן טובים יותר והוא יכול להרויח יותר מאחרים בחברה באותו התפקיד). אנשי HR מוצאים את עצמם במצבים בהם הם צריכים לכייל את ההצעות שלהם *כל הזמן וכעניין של שיגרה* למעלה או למטה בהתאם למועמד/היצע/ביקוש/מטרות, בלי קשר לענייני מגדר. אין בזה שום דבר מיוחד או יוצא דופן.
|
|