בתשובה לאריק, 12/06/22 14:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניח שהסיבה היא כמות הידע שנדרש כדי לבחור בתרופה המתאימה בכל סיטואציה. בהעדר רגולציה, חברות התרופות יפרסמו את מרכולתן באגרסיביות באמצעי התקשורת וברשת. האוכלוסיה הפגיעה ביותר תהיה הראשונה ליפול בפח. מתוך שילוב של משאלות לב בלתי מציאותיות, פרסום מגמתי וחוסר ידע, היא תקנה תרופות שיזיקו לה, ובהיקף עצום. בריאות האוכלוסיה תפגע, ותעריפי הביטוח הרפואי של כולנו יתייקרו בחדות. סיכון נוסף טמון באפשרות של אבחנה עצמית: בהעדר צורך לפנות לרופא לקבלת מרשם, חולים רבים יחליטו על דעת עצמם לקנות תרופה - אולי את הזולה ביותר או המפורסמת ביותר - במקום לבקש את עצת הרופא. התוצאה תהיה ניתוק הקשר הקיים היום בין צריכת תרופה לטיפול אפקטיבי במחלה, ומכאן קצרה הדרך להפסקת סבסוד התרופות ע"י קופות החולים, ולהתייקרות המחיר לצרכן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ה- FDA מציב מספר קריטריונים למתן הרשאה למכירת תרופה ללא מרשם: א. החולה יכול לאבחן בעצמו את הבעיה הדורשת טיפול. ב. החולה מבין את מהות הבעיה במידה מספקת, כך שקל לו לקבל את ההחלטה על הצורך בתרופה. ג. החולה יכול לבדוק בעצמו את הצלחת הטיפול. ד. החולה יכול לקבוע בעצמו את מינון ותדירות הטיפול. בחלק ממדינות העולם קיימות גם תרופות "מעבר לדלפק", כלומר כאלו שהחולה יכול לקנות ללא מרשם, אבל רק באישור הרוקח. קישור למאמר בנושא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לא רע בתאוריה. השטן נמצא כמובן בפרטים. איך קובעים אם החולה (למה לא בן משפחתו?) יכול או לא יכול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כצרכן, נראה לי שזה עובד לא רע גם באופן מעשי. אני מפספס משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול ללכת לקצה ולהגיד שזה לא עובד כי גם עם מרשם רופא הצליחו למכר מיליוני אנשים לאופיואידים, אבל זאת כנראה סטיה מהדיון. מהצד המעשי אני לא רואה הבדל בין ASA-5 לבין NSAID אחרים שאינם דורשים מרשם רופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך הההתמכרויות לאופיואידים משנות לדיון הזה (נראה לי שהם היו תרופות במרשם). למיטב הבנתי, הרגולטורים מנסה למצוא את האופטימום בין הרצון להקל על קניית תרופות ולהוזיל את מחירן לצורך להקשות על קניית תרופות ולשמור על בריאות הציבור. ברור שיש כאן סתירה מובנית, ולכן אני לא חושב שיש לזה פתרון אידיאלי. כל מדינה מגדירה את המגבלות קצת אחרת, וכל מדינה משנה את המגבלות עם הזמן. המגבלות הן בסופו של דבר שרירותיות, וכמו כל מגבלה שרירותית ברור שאין להן יותר מידי הגיון פנימי. השאלה היא: האם זאת באמת בעיה? זה נשמע לי די דומה לבעיית הגבלת המהירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה טובה. שכנעת אותי | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |