בתשובה לדב אנשלוביץ, 10/06/22 12:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למי שתוהה, התגובה הזאת היא מענה לתגובה 749353. דב החליט שהוא מחרים אותי (לא זוכר למה. יש כל כך הרבה סיבות מוצדקות שקשה לעקוב), אז הוא לא עונה לי ישירות. דב, זכותך כמובן לא להגיב או לענות-בלי-להגיב כפי שעשית. אך לדעתי יש כאן משהו לא הוגן מכיוון שאתה מתייחס לדבריי באופן שמקשה עלי להבין שעונים לי. רק דמיין שאם לא הייתי שם לב להודעה הזאת, אתה ושאר משתתפי האייל היו מנועים מלקרוא את ההודעה המאפלת הזאת (ואת ההקדמה המרתקת וההו-כה-רלוונטית הזאת בפרט!). הדיבורים על "לו הייתה מערכת יחסים כזאת, הפרקליטות הייתה מוכיחה זאת במשפט המתנהל היום ומצליחה להשיג הרשעה בשוחד" זה קישקוש. בפועל, אתה בוחר לקבל עדויות רק מהפרקליטות כי איכשהו הגעת למסקנה שאין הבדל בין הרף הפלילי למוסרי, אבל במקום להסתמך על מערכת המשפט הפלילית אתה מסתמך על שיקול הדעת הלא משפטי בעליל של עצמך. במילים אחרות, אתה גם מצמצם את היקף הטענות נגד נתניהו למינימום המשפטי (והרי כל ראיה של הפרקליטות אתה יכול לשלול בקלות ב"נו, זה הפרקליטות. הם חבורת רמאים ושקרנים שמזייפים ראיות"), אבל נותן לעצמך שיקול דעת כמה שיותר רחב לשלול אותן. אם כבר משפט אייכמן, הייתה שם סוגיה משפטית מעניינת. הוא הרי נשפט לפי חוק שנחקק רטרואקטיבית. לא רק זה, אלא שכל המערכת המשפטית במסגרתה המשפט נערך נוסדה אחרי המעשים (זה כנראה היה חלק מההקשר בו אייכמן על היעדר אשמה משפטית). אני מציין זאת משתי סיבות: א. סרווציוס באמת טען שלבית המשפט אין סמכות לשפוט את אייכמן, בין השאר, מאותה סיבה בדיוק. לא יודע מה ההקשר של הדברים שהבאת (לכן גם קשה להתייחס אליהם, ואשמח אם תביא קונטקס לדברים), אבל על פניו אפשר לפרש את תשובתו של האוזנר בתור טענה שהעוול המוסרי במעשיו של אייכמן זועק לשמיים עד כדי כך שאם החוק היבש לא חל לגביהם, צריך לפרש אותו בכח כך שכן יחול. ממה שקראתי, קיבלתי את הרושם המובהק שזה מה שעשו (ומכיוון שזה מוצדק מוסרית, לי אישית אין עם זה טיפת בעיה. אבל מצד שני, אני כן מבדיל בין רף מוסרי לפלילי). ב. למיטב זכרוני, טענת שזה לא הוגן שמעלים את נתניהו למשפט על סמך חוק שהיה קיים אך לא אכפו, והתבססת על העיקרון של "אין עונשין אלא אם כן מזהירין", מעניין לציין שזה בדיוק אותו עיקרון עליו התבסס סרווציוס (רק אצלו זה יותר מוצדק מכיוון שהחוק לא היה קיים כלל). אגב, סרווציוס גם העלה את הטענה שהשופטים לא אובייקטיבים מפאת יהדותם. על כך השופטים כתבו "אכן בשבתו על כס המשפט אין השופט חדל להיות בשר-ודם, בעל רגשות ויצרים, אולם הוא מצווה על פי החוק לכבוש רגשות ויצרים אלה, שאם לא כן, לא היה שופט כשיר לעולם לדון באישום פלילי, המעורר רגשות סלידה, כגון בגידה, רצח או כל פשע חמור אחר". זה בהקשר לטענות נגד שופטים (במשפט נתניהו, בבג"צ ובאופן כללי) שנטען עליהם שפוסקים לפי הנטיות הפוליטיות שלהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היה לפחות משתתף אחד שבזמנו החלטתי לא לענות לתגובותיו, אבל בשלב מסוים שכחתי מה הייתה הסיבה לכך, וחשבתי שזה בדיוק הרגע להפסיק את ''החרם'', וחזרתי לענות לו. כרגע המצב אתך דומה, ואם איני עונה לך כרגע זה לא מסיבות של חרם. פשוט לא תמיד אני עונה לכל התגובות. למשל, הרבה פעמים פונים אלי רבים באותו נושא, ולפעמים, כדי להקל על עצמי, אני בוחר רק אחד מהם ועונה רק לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמרים בזמן האחרון כל מיני דברי הבל על משפט אייכמן וזה מעט מרגיז מפני שהתהליך צולם והחומר נמצא. לשאלת האשמה, ענה אייכמן לגבי כל האישומים בתגובה זהה: "במסגרת זו, לא אשם" (כלומר ביחס לרוח הדברים בכתב האישום, איני אשם")]. במהלך כל המשפט אייכמן לא הכחיש את מעשיו אלא טען שהדברים נעשו תחת הוראה ברורה של הממונים עליו. אייכמן ראה עצמו מחוייב לצו הקטגורי ע"פ הפילוסוף קאנט וצו זה חייב אותו לבצע את התפקיד שהוטל עליו ע"פ הוראות הממונים עליו. לא למדתי את פרטי המשפט וחוות דעתי שתבוא מייד אינה מלומדת. אם היא לא נכונה אשמח ללמוד על כך. התרשמתי שמשפט אייכמן לא היה בעל ערך בתחום המשפטי. בית המשפט והתביעה פעלו ברוח הנחייתו של בן גוריון והמשפט הפך למשפט ראווה שנועד ל"חנך" את אזרחי ישראל על מה שארע בשואה ולחזק את שורשיהם במולדת החדשה. לא התיחסו ברצינות לטענותיו של אייכמן ולא ניתן להן מענה משפטי. במצב דברים זה אנשים בעלי משמעות קיבלו את טענותיו של אייכמן. אנשים כמו חנה אהרנדט ואולי גם הפרופ' לייבוביץ שטען שאת אייכמן היה צריך לקחת לשדה נטוש ולירות בו כפי שיורים בכלב שוטה. למעשה, כבר בזמן המשפט, היה ידוע שאייכמן הוא שקרן ונבל ברשות התורה. אייכמן היה מדורג גבוה מאד במערכת שהפעילה את הפיתרון הסופי. מעטים מאוד יכלו לתת לו הוראות. הוראות כפי שטען כמעט שלא ניתנו ואייכמן לא היסס להפר הוראות שקיבל שנגדו לדעתו את "רוח" המשימה שלו. למיטב ידיעתי, המידע הזה לא עלה בדיוני ביה"מ וטענותיו של אייכמן לא נידונו ברצינות. האוזנר הסתפק בכך שציין שאין בידי אייכמן שום מסמכים המוכיחים שקבל הוראות כפי שטען. בסופו של דבר, הצד הנכון של המשפט היה תלייתו של אייכמן בסיומו ולא הדיון המשפטי בטענותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן ונאמרים לאחרונה גם דברים לא נכונים על משפט אייכמן, אבל שתי הפסקות שאני הבאתי, תשובתו של אייכמן ותגובתו של האוזנר, לקחתיהן מתוך זכרוני, כי הדברים שודרו אז בשידור חי, ואין לי ספק בנכונותן. ישנם דברים שבגלל סיבה כזאת או אחרת נחרטים בזיכרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנצל הזדמנות זו כדי לטעון שחנה אהרנדט המאוד נחשבת בתחום הפוליטיקה של המאה ה-20 טעתה בגדול מאוד בספרה על המשפט: "אייכמן בירושליים". היא "נפלה בפח" השקרים של אייכמן מפני שהדברים תאמו את התזה שלה. אהרנדט טענה שהרוע הוא אפור ולא מעניין ("בנאלי"). הדמות שאייכמן התחזה לה, דמותו של הפקיד האפור שאך ורק ממלא את פקודות העליונים עליו, התאימה מאד לתזה של אהרנדט על הבנאליות של הרוע. קראתי בזמנו מאמר על הדברים שאמר אייכמן מחוץ למשפט. איני זוכר אם היה זה בראיון הגלוי לסוסן הנאו-נאצי ההולנדי או לחוקריו בישראל. מן הדברים עולה אדם שכלל לא היה אפור. הוא היה אדם מאד אינטלגנטי וגם די משכיל. העובדה שאייכמן לא היה אנטישמי פתולוגי מן הסוג של שטרייכר ודר שטירמר לא הופכת אותו לאנטישמי פחות אלא לאנטישמי יותר. אייכמן הכיר מצויין את האידיאולוגיה הנאצית ותמך בה בכל ליבו. הרשע של אייכמן לא היה פאסיבי או קונפורמיסטי. אייכמן השתמש היטב באנטישמיות שלו כדי להתקדם בסולם הדרגות של המפלגה הנאצית. אבל הדבר הזה לא עומד בניגוד לאמונה מלאה בתורה זו. אייכמן היה פסיכופט לא פחות מאיבן האיום, אלא גדול ממנו. עונש התלייה שנגזר עליו היה צודק לא פחות מגזרי דין המוות שנגזרו על מנהיגי גרמניה הנאצית בנירנברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר שכחתי. הטענה של סרוואציוס לרטרואקטיביות, היתה זהה למה שטען בנירנברג וגם שם נדחתה. חוק עשיית דין בנאצים נחקק לפני משפט אייכמן ללא כל התנגדות. ולכן לא היתה שום סיבה הגיונית או משפטית שביה''מ יהפוך אותו על פיו רק משום שכך טען סרוואציוס. החידוש היה כבר במשפטי נירנברג שלימדו שמנהיגים פוליטיים עשויים להיענש על מעשים שלא היו בניגוד לחוק בזמן שנעשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרתי לגבי משפט אייכמן מתועד באינספור מקומות (למשל בערך של משפט אייכמן [ויקיפדיה] תחת "שאלת סמכות בית המשפט"). את הקישור בין דברי הפתיחה במשפט לטענות של סרווציוס עשיתי כי דב הביא ציטוט מזיכרון ושם אותו בהקשר מסוים. אבל אם משנים את ההקשר משמעות הציטוט מתהפכת (מזכיר לי חקירה נגדית באיזה משפט איזוטרי שמתקיים ממש עכשיו. משהו לגבי פתקים ולאיזו מטרה הם נכתבו). ההגנה העיקרית של אייכמן במשפט אכן הייתה שהוא היה בורג קטן במערכת, אבל היו גם טענות מקדמיות שסרווציוס העלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |