 |
אני מאוד בעד תחבורה ציבורית 24/7 בהתאמות הנדרשות (אין צורך בכל הקווים ובתדירות מקסימלית בכל שעה ובכל יום), אבל יש דברים שדורשים שיפור עוד לפני זה בתחבורה הציבורית.
אני נוסע פעם או פעמיים בשבוע לעבודה בתחבורה הציבורית, למרות שיש לי אפשרות לנסוע ברכב פרטי (יש לי רכב ויש לי חניה חופשית במקום העבודה, שבמקרה של תל אביב, אני מרגיש לא נוח לא להשתמש בה כשאני חושב כמה היא עולה למעסיק). בסך הכל, חוויית הנסיעה היא די טובה, האוטובוסים והרכבות נוחים, ממוזגים היטב, בדרך כלל מגיעים בזמן המפורסם והעלות שלהם נמוכה בהרבה מהעלות של שימוש ברכב פרטי. דווקא בגלל זה, אני חושב שהיה ניתן לעשות עוד מאמץ קטן ולא יקר כדי לשפר את השירות ולהביא אותו לרמה ממש גבוהה.
בעייה ראשונה: תיאום בין אמצעי התחבורה. אני לוקח אוטובוס לתחנת הרכבת בטרמינל 3 בנתב”ג. האוטובוס, על פי לוח הזמנים, מגיע בדיוק בדקה שיוצאת הרכבת לחיפה. בדרך כלל האוטובוס מקדים בדקה או שתיים והרכבת מאחרת בדקה או שתיים ואני מספיק לרוץ מתחנת האוטובוס לתחנת הרכבת ולעלות בזמן. אם יש פקק קטן בדרך (צומת אל-על), אם הבדיקה הבטחונית בכניסה לנתב”ג מתעכבת (המאבטח בדיוק משוחח עם חבר שלו, או שכבר עומד בכניסה אוטובוס אחר), אני אחמיץ את הרכבת ואחכה חצי שעה לרכבת הבאה. אם האוטובוס היה יוצא 5 דקות יותר מוקדם, הייתי כמעט בוודאות מגיע לרכבת בזמן ולא הייתי צריך לרוץ בין התחנות.
בעיה שנייה: לוחות זמנים לא הגיוניים. יש מנתב”ג 4 רכבות בשעה לתל-אביב בשעות XX:00, XX:05, XX:30, XX:35. שתיים מהן ממשיכות לחיפה. השתיים האחרות מגיעות לתל-אביב 3 דקות אחרי שיוצאת משם רכבת לחיפה שלא עוברת בנתב”ג. התוצאה היא 0 גמישות - אני חייב לתפוס בדיוק את הרכבת הנכונה או לחכות חצי שעה לרכבת הבאה במקום שכל רבע שעה תהיה לי רכבת (פעם ישירה ופעם עם החלפה). אותה בעיה קיימת גם בכיוון ההפוך - הרכבות מחיפה שלא ממשיכות לנתב”ג מגיעות 3 דקות אחרי שיוצאת רכבת לנתב”ג והרכבות לנתב”ג הן בהפרשים של 5 דקות ו-25 דקות במקום חלוקה אחידה יותר.
כדי לפתור את הבעיות האלה לא צריך תקציב ולא צריך מאבק פוליטי או חברתי. צריך רק קצת היגיון, רצון טוב וקשב לנוסעים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש