|
במקור אלוביץ’ לא נרדף על ידי הפרקליטות בגלל נתניהו. הוא „נרדף״ על ידי המחלקה הכלכלית בגלל עברות שלו נגד הציבור: הוא קנה את את פלאפון כשהיא עוד הייתה מדפסת כספים ושילם על כך בכסף של הבנקים. זה יצר לו חובות אדירים ואותם הוא היה חייב לשלם. אז הגיע כחלון ופלפון הפסיקה להדפיס כסף. הבעלים של סלקום ושל פרטנר התמוטטו, אבל לאלוביץ’ הייתה עדיין מדפסת אחרת, גם אם פחות משובחת: בזק. הוא עדיין היה שקוע בחובות ונזקק לתעלולים שונים כדי להחזיר אותם.
אחד התעלולים היה מכירה של חברה פרטית והפסדית שלו לבזק (שהייתה, משיקולי פירמידה) הרבה פחות בבעלותו אבל עדיין בשליטתו הישירה. הוא לא סתם מכר, אלא גם ניפח את שוויה. לשם כך הוא גם נזקק לשיתוף פעולה מצד משרד התקשורת.
(אבל כן, אני מסכים שאי אפשר לקרוא לנתניהו „חבר של עבריין״ כאן, כי הרשעתו והרשעת חבר מרעיו מגיעה רק בשלב מאוחר של הסיפור. פרטים חלקיים פורסמו בעיתונות הכלכלית עוד לפניכן ולא גרמו לנתניהו ללהפסיק את חברותו עם אלוביץ’)
|
|