 |
|
 |
||
|
||||
 |
בגלל הויכוח עם דב נאלצתי לקרוא שוב את החומר הגלוי לציבור ובסה"כ אני די אופטימי. יש סיכוי די טוב שרפאל ואלביט יגיעו ראשונות במירוץ למערכת יירוט לייזר מבצעית. האתגר הראשי במערכות כאלו הוא הפיזור/בליעה של הלייזר באטמוספירה. כדי להגיע למערכת מבצעית/כלכלית נדרש לפחות טווח מינימלי של כ-10 ק"מ. בעבר רק לייזרים כימיים היו בעלי עוצמה מספקת כדי להגיע לטווח כזה. מדגים טכנולוגי של מערכת כזו (הנאוטילוס) שפותח בארה"ב היה מבוסס על לייזר דאוטריום-פלואוריד שהפיק קרן בעלת הספק 2 MWatt. לא רק שהמערכת צרכה חשמל בהספקים מפלצתיים היא גם רעילה ומסכנת מאד את מפעיליה. הטווח שצויין עבור המערכת היה עד 14 ק"מ. עם טווח כזה, מערכת מבצעית תהיה חייבת לנייד או להטיס את הלייזר לטווח הזה מנקודת הפגיעה. השילוב של המערכת המפלצתית עם הטווח המוגבל הכשיל ניסיון אמריקאי בשיתוף ישראל להקטין ולנייד את המערכת. הפיתוח הוקפא ב-2005. קפיצת הדרך הטכנולוגית הושגה כאשר הופיעו לייזרי מצב מוצק מסוג סיב אופטי. הלייזרים האלו איפשרו עבודה עם תדרי לייזר חדשים עם בליעה/פיזור מופחתים באטמוספירה. זה הצניח את עוצמת הלייזר הנדרש בסד"ג. בלייזרים כאלו ניתן להגיע לטווח 7-10 ק"מ בהספקי יציאה של 100-150 KW. מכאן נפתח מירוץ של פיתוחים טכנולוגיים שישפרו נושאים כמו נצילות הלייזר והטווח שלו. המשחק הוא בין מיזעור המערכת והארכת טווח ההשמדה שלה. נראה שרפאל בשיתוף אלביט הקדימו להיכנס למירוץ וצברו יתרון משמעותי ע"פ תוכניות פיתוח מקבילות בפרט בארה"ב. המערכת הוצגה ב-2014 בתערוכה האוירית בסינגפור. וכבר אז נמסר לאחד הכתבים הזרים שם שהמערכת תפרס בשטח ב-2015. ההבטחות חסרות הכיסוי מאז והסופרלטיבים מחוץ לפרופורציות זורעות סקפטיות וחשדנות במשקיף החיצוני. ל"מגן אור" של רפאל יש לפחות תכנית פיתוח מתחרה בלוקהיד-מרטין מאז 2018 (החברה פעילה בתחום של פיתוח לייזרי יירוט ייעודיים). הבשורה המשמחת היא שעיון בסרט הפרסום של תוצאות הניסוי של רפאל ממרץ-אפריל 2022 מראה שהחברה נמצאת במקום טוב מאד. בסרט הודגמו יירוט של מטרות מסוגים שונים (רקטה, רחפן ופגז ארטילרי) כאשר טווח המערכת תואר כ-7-10 ק"מ. זה כבר אבטיפוס מאד מתקדם כאשר השלב הבא הוא מזעור חלקי המערכת וניודה (בפרט מערכת ייצור וסוללות החשמל והלייזר עצמו, בניית מעטפת מבצעית ותיעוש הייצור. הטווח שנמסר של שנה-שנתיים הוא הפעם סביר. לרפאל יש יתרון גדול נוסף על ההתחלה המוקדמת והוא הניסיון עם כיפת ברזל. מלבד היכולת להתאים במהירות מערכות פריפריאליות של המערכת המבצעית יש עוד נקודה חשובה. המערכת המתחרה של LM תדרש להפיל גם טילים גדולים ומהירים (בליסטיים?) מה שעשוי להאריך את זמן הפיתוח, להגביל את מטרות היעד ואולי אפילו להכשיל את הפרוייקט. לרפאל אין בעיה לייצר מערכת שתהיה משלימה ליכולות של כיפת הברזל ותתמקד במטרות קטנות וקרובות. להבדיל מכיפת ברזל, המערכת כפי שהוצגה בניסוי היא ורסטילית מספיק כדי לעורר עניין של קונים ואף שותפים לפיתוח וייצור. גם אם בעתיד תופיע מערכת אמריקאית משוכללת יותר (ויקרה בהתאם), המערכת המבצעית של רפאל עשוייה הפעם לשלם את עצמה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |