|
||||
|
||||
הפאזה הנוכחית של הסכסוך מתמקדת בשטחים והגדרה לאומית פלסטנאית.מן הסתם זהו השלב הנוכחי הוא היה אחר בעבר וישתנה בעתיד. תהליך אוסלו מעולם לא הסתים במדינה פלסטינאית בת קימא. עזה הפכה לבית סוהר ענק הגדה בותרה לכמה וכמה אזורים שונים שהתעבורה בינהם ניתנה לשליטה ע'' ישראל. הסכמי קמפ דויד מעולם לא התקבלו ע''י רוב הציבור הישראלי ועארפת ב''חוכמתו'' מנע קרע בציבור הישראלי שהיה מקרב אותו לתהום של מלחמת אזרחים. גם לא פונתה מעולם התנחלות ישראלית ''רשמית'' בארץ ישראל. ורבים מהפלסטינאים ראו את עצמם נדחקים ממקורות העבודה בתוך המשק הישראלי על ידי עובדים זרים. ואכן גם לצד הפלסטנאי היה חלק זעיר בדרדור המצב שטובים ממני ישמחו להציג אותו. הנקודה המרכזית שהתהליך עצמו יותר משקבע עובדות בשטח היה תהליך של רטוריקה גם בצד הישראלי. ועזה היא אולי הדוגמא המובהקת להתעקשות הישראלית לסמן את הסכסוך כסכסוך בין קהילות ולא בין צבאות. כמה אלפי ישראלים מקימים את חייהם בתוך מליון ורבע פלסטינאים תוך הפעלה מתמדת של מערכת צבאית לשמירת בטחונם. היה בקלות אפשר להשיג את כול המטרות הבטחוניות הישראליות באזור גם ללא אף תושב ישראלי אחד ברצועה.אך ישראל מתעקשת לקים מלחמה עקובה מדם באזור על גבם של התושבים הפלסטנאים בשם איזה אידיאל נשגב. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |