|
אני יודע שאבני הדרך הניידות קצת מורידות לצופה מבחוץ ויוצרות מצג של חוסר אמינות ורצינות, אבל במקרה זה לא הייתי ממהר להתאכזב משני טעמים. א. בד"כ המידע המתפרסם עובר דרך שני ממסרים בעייתיים: גורמי שיווק ואנשי תקשורת. היום שוב הודיעו על סיום ניסוי מוצלח של ה"מגן אור". בגלי צה"ל דברר כתב בשם דורון קדוש. מגישי תוכנית האקטואליה הרימו לו להנחתה: האם מדובר בהדגמה ראשונה בעולם של יירוט ע"י לייזר? הכתב (אני משער שמדובר בילד בן 18), במקום לומר שהוא לא בדק ולכן אינו יודע, (הכתב) נסחף ואישר. מה שכמובן הביא להיזון חוזר של סופרלטיבים מצד המגישים. במערכת זו פריצת הדרך אינה בעצם הרעיון של יירוט באמצעות הלייזר (ישראל היתה שותפה ליזמת הפיתוח של ארה"ב של מערכת נאוטילוס, עוד מ-2002 בערך). פריצת הדרך היא בפיתוחים טכנולוגיים שהופכים את המדגים הטכנולוגי למשהו שהוא קרוב מאד למערכת מבצעית. האבחנה הזו כנראה גדולה על הכתבים הצבאיים מבית גל"צ. מה זה מלמד על הרצינות של המפתחים? לא הרבה. אתה יכול בצדק לומר, שאת לוחות הזמנים לא ממציאים אנשי השיווק והתקשורת. אבל גם הלו"ז נתון לאילוצים, לחצים וצרכים של מנהלים ופוליטיקאים שיכולים להגמיש לא רק לו"ז אלא גם את ההגדרה של מערכת מבצעית. למי שבצדק לא רוצה להעסיק עצמו במידע מפוקפק, אומר שמבחן התוצאה של מערכת הוא כאשר היא מופעלת בפעילות מבצעית. אם המערכת הזו, כפי שמבטיחים לנו עכשיו, תהפוך מבצעית בעוד שנה-שנתיים, יהיה זה הישג טכנולוגי לא רגיל של רפאל. להערכתי לא פחות מהיירוט הרקטי והמזל"טים (של התע"א). ב. דוקא ההשוואה בין מערכות "קרן ברזל" לנאוטילוס בויקיפדיה חושפת ומאירה את פריצת הדרך הטכנולוגית. פיתוח לייזר מצב מוצק חדש במקום הלייזר הכימי עשה down scaling של הספק ההפעלה הנדרש פי 10-20 תוך שמירה על הטווח המירבי. השינוי הזה לא רק מתבטא בהקטנת המערכת למימדים מבצעיים אלא גם מקטינה את הסיכון למפעילים ואת המיגון הנדרש. רפאל גם שילבה בפרוייקט הישגים בדיוק המעקב שהושגו מן הסתם בפרוייקטי יירוט רקטי וזה מאפשר יירוט גם של קליעים עם מסלול מאד לא סדיר כמו פצמ"רים. בסופו של דבר ההישג מתבטא בכך שהנאוטילוס הגיע לשלב המדגים הטכנולוגי ושם הפעילות הוקפאה (אאל"ט הויקיפדיה מציינת הרפאה ראשונה ב-2007) ואילו מפא"ת, רפאל ואלביט רצות לקראת מבצוע בטווח זמן לא רחוק.
|
|