בתשובה לעומר, 12/04/22 12:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(אולי מיותר להזכיר, אבל -) מבחן התוצאה הוא לא רק מספר המתים או מאושפזים מקורונה, אלא גם ההשלכות הכלכליות, החברתיות הבריאותיות של המגבלות... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. אולי מיותר להזכיר - אבל גם אני הזכרתי (נגיד, בהערת רגל מס' 3). אם כבר אנחנו בענייני גילוי-נאות, אז כדאי להזכיר שגם לתחלואה ולמוות יש השלכות כלכליות וחברתיות (כמו גם לשיבושים כתוצאה מתחלואה נרחבת ללא מגבלות רישמיות), שהמחיר של מגבלות רבות הוא אפסי או לפחות קטן (למשל עטיית מסיכות, עבודה מרחוק או בקפסולות, מגבלות מסויימות על התקהלויות גדולות וכו'). ובכלל 4\3 מהטקטיקות שהזכרתי לעיל כלל אינן קשורות למגבלות. אני מבין שהסנטימנט הרווח באייל הוא שבדרך נס יוצא - אחרי שכמובן כולם שיקללו בקפידה פונקציות עלות ותועלת - ש-"לא לעשות כלום" זה המדיניות האופטימלית. אני ספקטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הזכרת את זה (הערת רגל 3 מדברת על "מחיר נמוך" ואפשר לקרוא את זה כמחיר נמוך מבחינת המתים מקורונה בלבד). מיותר להגיד (אבל, אולי כדי) שגם לאי הטלת מגבלות יש מחיר כבד. אני לא בטוח כמה המחיר של עבודה מרחוק (למשל) הוא אפסי, זה תלוי בעבודה ובעובד. אני לא דובר של הסנטימנט באייל, אין לי שמץ של מושג מה המדיניות האופטימלית. אולי עוד חמישים שנה, אם אני אחיה עד אז (כנראה שלא), אני אוכל לדדעת מה המדיניות האופטימלית. עד אז אני שמח שאני לא צריך לקבל החלטות כאלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |