 |
|
 |
||
|
||||
 |
בינתיים בר-לב הצליח להתעלות פעמיים על הליצן שצבט את המלך: קודם התבדח בטוויטר על הטעות בהלוויה, אחר כך ניסה לזרוק אשמה לכל הכיוונים ודיבר על "המחבל הנרצח". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לטענתו הדאחקה בטוויטר נעשתה ע"י הדובר ללא ידיעתו. הדובר פוטר ("אני לוקח את מלוא האחריות" אמר השר ופיטר את הדובר. "לא, אני לוקח את מלוא האחריות" אמר בנט ופיטר את השר לבטחון פנים. "לא, לא, אני לוקח את מלוא האחריות" אמר הציבור ופיטר את בנט. "תסתמו כבר, אני לוקח את מלוא האחריות" אמר ביבי ופיטר את הציבור. ותשקוט הארץ ארבעים שנה). על ההתיחסות להריגת המחבל כאל רצח אולי כדאי להעיר שייתכן מאד שהמחבל (צריך להגיד: הנתעב, השפל, הנקלה, הבזוי, העלוב, התת-אדם, החיה הדו-רגלית) חוסל לא ע"י מר חיימוב אלא בידי הבחור עם הסוודר האדום שעשה בו מעשה אזריה לאחר שהוא כבר נוטרל (במובן הנכון של המילה, לא בתפקידה המקובל כיופיזם ל"חוסל"). אני משער ש"רצח" הוא מילה קצת חזקה מדי בהתייחס לכמויות האדרנלין שפעפעו בעורקיו של היורה, אבל לפחות פורמלית היה צריך לחקור את זה, או לפחות להתייחס לזה). בפינת הספקולציה השבועית נביא, אם כך, את ההסבר הבא: "אסור, חס וחלילה להתייחס לאותו מוציא להורג כאל רוצח" הסבירו לבר-לב שוב ושוב "והכי טוב לא להזכיר אותו בכלל, זאת תהיה טעות פוליטית איומה". בר-לב הפנים את ההגיון בהנחיה הזאת, אלא שהיא העיקה על מצפונו ומצאה את דרכי הביטוי המעניינות שלה באופן שהיה גורם הרבה נחת לפרויד קשישא. מסקנה: פוליטיקאי עם מצפון לא יכול הגיע רחוק. רובם פיתחו "מצפוטין" כתחליף יעיל. _____________ כן, למרות הכל אני עדיין מסמפט את מר בר-לב. הראיון שלו אצל רינה מצליח היה "מכמיר לב" כפי שנהוג לומר בחוגים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי אמות המידה שלך השוטר והשוטרת שירו ברוצח ליד שער שכם ונחקרו אחר כך על ידי מח"ש בוודאי עשו "מעשה אזריה" וחקירתם שגונתה מקיר אל קיר הייתה בכל זאת ראויה. במקרה הנוכחי היורה הראשון ירה כדור אחד ממרחק כמטר וחצי תוך כדי הסתערות המחבל עליו ומיהר להסתובב ולהתרחק ממנו אחרי הירייה ללא ספק כהגנה על עצמו מפני דקירה צפויה. האיש עם הסוודר האדום עשה בדיוק את מה שצריך לעשות במקרה כזה, כי אדם שנורה פעם אחת כשעדיין לא ברור מה מידת הנזק יכול לקום ולהמשיך במה שהחל בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אדם שוכב ללא תנועה על האדמה וברור לחלוטין שאינו נושא חגורת נפץ, וכאשר אקדח מכוון אליו מטווח של מטרים בודדים, הוא לא מהווה סיכון. דומני שגם במקרה אזריה אחזת בדיעה שהירי היה מוצדק, כך שנראה שהעולמות בהם אנחנו חיים שונים זה מזה כמו העולם התחתון והעולם הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה הנוכחי אינו דומה כלל למקרה אלאור אזריה. הוא דומה יותר למקרה הירי במחבל בשער שכם על ידי השוטר והשוטרת שהזכרתי קודם. אם תתבונן בסרט תראה שהאיש בסוודר האדום רץ באקדח שלוף אל עבר המחבל עוד בטרם התבצע הירי, ובשניות שלאחר הירי על ידי היורה הראשון, קשה היה לו להספיק לעשות בדיקה מעמיקה אם המחבל הוא עם תנועה או ללא תנועה או עם חגורת נפץ או בלי חגורת נפץ, ואני גם לא לגמרי בטוח שהוא, כדבריך, היה ללא תנועה לפני שהאיש עם הסוודר ירה בו שתי יריות. זה נראה ירי מוצדק עוד יותר מהירי על ידי השוטר והשוטרת שגם אותו אני מצדיק לגמרי ללא עוררין ובלב שלם. לגבי מקרה אלאור אזריה שהוא שונה לגמרי, איני זוכר מה בדיוק כתבתי וגם אני מתעצל לחפש ולבדוק, אבל אני חושב שכתבתי מה שאני חושב עכשיו, והוא שמבחינה משפטית אם אלאור טוען שחשד שהאיש נושא חגורות נפץ, כשהעובדות הן שהיו צעקות במקום שטענו כך וגם שהמחבל נראה זז, אז יש לו קייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין עמדתי בקשר לאלאור אזריה, ראה סוף תגובתי תגובה 713727 ותגובתי שמופנית משם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן הביטוי ''המחבל הנרצח'' היה ביטוי מעולם אחר, אותו עולם שכנראה עומר בר לב מצוי בו לאחרונה. לדעתי, השר לביטחון פנים צריך לעבור איזו שהיא בדיקה. מאד קשה להבין את ה''יציאות'' שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה המקום להזכיר כאן1, שכשאתה נושא אקדח מול איש נחוש עם סכין, מרחק הבטחון המומלץ ממנו הוא שבעה מטרים לפחות. פחות מזה, וכשהוא יסתער עליך בכל כוחו ומשקלו, סיכוי סביר שמספר היריות שתספיק לירות בו, אם בכלל, לא ימנעו ממנו מלהגיע אליך ולפגוע בך פגיעה שיכולה להיות קטלנית. 1 מן הסתם לא בפעם הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנושא נשק שעובר חידוש רישיון פעם ב-3 שנים ומטווח ריענון מתישהו בין חידושים, אני מתרשם שחלק ניכר מבעלי הרישיון לנשיאת אקדח יתקשו לפגוע באדם ממרחק של 7 מטר, אפילו אם מדובר באדם בלי סכין, שלא זז והוא עשוי מקרטון. המשרד לבטחון פנים דורש 70% פגיעה במטרה בגודל 40x60 ס”מ במרחק של 7 מטרים וחלק ממחדשי הרישיון מגיעים להישג הנדרש רק אחרי כמה עשרות כדורים (באימון צריך לירות לפחות 50 כדורים, אבל רק ה-10 האחרונים נספרים לצורך עמידה בהישג הנדרש). להבדיל, אקדוחן מאומן (והיתה תקופה שהייתי כזה) יכול לפגוע בלפחות 9 מ-10 נסיונות בראש של אדם במרחק של 20 מטרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ויכוח על כך שדרגת המיומנות של נושא האקדח משפיעה על דיוקו. אבל לא ברור לי שהטיעון הזה מתמרץ התקרבות לאדם נושא הסכין. אם אתה לא מיומן, הסיכוי שבכדור הראשון או השני תפגע בסכינאי יורד, אז דוקא להתקרב אליו כדי שיהיה לו יותר סיכוי להתנפל עליך ולשסע אותך נראה לי כמו אסטרטגיה הישרדותית גרועה מאד. עדיף לירות חמישה כדורים ממרחק בטוח ולקוות שאחד או שניים יפגעו. מזכרון שלי לפעמים שבהם נשאתי נשק, נראה לי שאני איפשהו באמצע הטווח שאתה מתאר1. ועל כן, גם אם שבעה מטר זה קצת רחוק, הייתי שומר על טווח של עד חמישה מטר מהסכינאי וודאי לא מתקרב אליו כמו ההוא מהמקרה הנוכחי. 1 בקליעה ברובה, ולא באקדח, דוקא הפגנתי ביצועים נאים מאד בזמני. ככה הייתי עובר את מבחני הירי במאמץ בבה"ד 1 - מגיע בין האחרונים, אבל פוגע בכל המטרות :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעוד שאני מאוד מעריך את הזהירות והרתיעה משימוש בנשק שהפגין היורה הראשון, אני הרבה פחות מעריך את המקצועיות שלו. כפי שאמרת, הוא היה צריך לשמור על מרחק של לפחות 5 מטרים וכשהוא כבר החליט לפתוח באש הוא הסתפק בכדור בודד. אני הייתי מנסה לשמור על מרחק גדול יותר והייתי יורה שלושה כדורים ברצף ברגע שהדוקר היה מסתער לכיווני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וברור שלפני הירייה השנייה והשלישית היית בודק אם החלאה כן ''ללא תנועה'' או לא ''ללא תנועה''. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה צוחק, אבל התרגולת לעצירת תוקף חמוש שמסתער לכיוונך היא ירי רצוף של שלושה כדורים למרכז המסה. אחרי זה אמורים לבצע הערכת מצב האם התוקף עדיין מהווה סכנה ולפעול בהתאם להערכה זו. אני ממש לא במקום לשפוט את היורה השני, אבל אישית לא הייתי ממהר לירות באדם ששוכב על הכביש ושלפי מיטב שיפוטי אינו מהווה סכנה לזולת, אפילו אם הוא רצח רק לפני רגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריי הציניים כוונו, בעצם, למה שאמר שכ''ג. אני חושב שכיוון שהיורה הראשון ירה כדור אחד וברח, שני הכדורים שירה השני ממש בחלקי השניות אחר כך היו מעין השלמה לשתי היריות הנוספות הדרושות ''לפי הספר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אה, ושכחתי לומר - 90% במטרת ראש ממרחק 20 מטר עם אקדח זה מאד מרשים!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום אני יכול רק לחלום על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאיזי אמר. לא הייתי ממהר לשפוט (תרתי משמע) את הבחור בסוודר האדום. כמובן שיש הבדל של שמיים וארץ בין התנהגות היורה הראשון לשני, אבל אתה לא יכול להכנס לנעליו של השני ולומר בכמה סכנה הוא חש באותו רגע. זה לא שהוא החליט לפעול אחרי מספר דקות, כמו אזריה וכמו הלינץ' בקניון. הוא פעל בלהט הרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה להסכים איתך, אבל לצערי המציאות היא שבכל מקרה אנו מציירים את המטרה מסביב לחץ שכבר נורה. כפי שכתבת אי אפשר להכנס לראשו של היורה חולצה אדומה. הוא לא יכול לדעת כמה עוד חמושים ערבים נמצאים בשטח או אפילו כמה המפגע הראשון עדיין מסוכן ואנו לא יודעים כמה שניות חלפו בין היריה הראשונה לבין 2 יריות ההמשך בעידודו של צד שלישי נעלם. . כפי שכתבה אלנה פרנטה על הטרוריסט: "גם לקרובים של האנשים שהרג יש זכויות. אתה לא משחק את המורד ושופך דם אמיתי כדי לצעוק אח"כ: יש לי זכויות". נותר לנו רק להניח את המבוקש: היורה הראשון, מבוגר יותר, שייך לחברה קודמת שהחזיקה בערכים של טוהר הנשק ולא ראתה ב"ניטרול" ערבים את התרופה המושלמת לכל תחלואי החיים. היורה השני שייך לדור אחר, דור המתנחלים והשליטים שהכול מגיע להם. הם מאמינים שקודם צריך לירות בערבי ורק אח"כ לברר למה. ההבדל בין "ניטרול מפגע" ל"וידוי הריגה" הוא בדיוק היחס הערכי למושג "וידוי הריגה". בחברה של היורה חולצה אדומה, "וידוי הריגה" זו פעולה חלוצית ולכן מי שמדבר על באזניהם על רצח שבויי מלחמה, מדבר אל אוזניים חרשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "ואנו לא יודעים כמה שניות חלפו בין היריה הראשונה לבין 2 יריות ההמשך" אנחנו כן יודעים. התבונן בסרט. בערך שתי שניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר ל ''בעידודו של צד שלישי נעלם'', מדובר ככל הנראה במישהו שעמד ליד זה שצילם או המצלם עצמו, ודי ברור שאין כל קשר בינו ובין היורה. אין כאן שום מיסתורין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם הניתוח שלך בסוף תגובתך לא נראה לי, בלשון המעטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 2 השניות, זו בעצם כוונתי. קשה לדעת כמה הספיק היורה השני לחשוב ולהבין מאז היריה הראשונה. גרוע מזה, כתבתי "וידוי הריגה" וצריך להיות "וידוא הריגה". הניתוח בסוף תגובתי הוא למען האמת, הניתוח שבכל תגובתי. בראייה עובדתית-ראייתית אין לנו דרך לבחון מה התרחש במוחו של היורה חולצה אדומה בזמן אמת. מה שטענתי בתגובתי הוא שאם אתה בא מחברה שאינה שוללת כעיקרון "וידוא הריגה" מפני שזה לא מופיע בהלכה או משהו כזה, מצווה על מי ששייך לחברה אחרת להימנע מקריאות התפעלות וזרי דפנה למוציא לפועל. לדעתי ההבדל החשוב בין חולצה אדומה לבין אלאור אזריה היא שאזריה פעל ללא רשות וסמכות בהיות קציני צה"ל בכירים ממנו בשטח. ליד חולצה אדומה לא היו צבא או משטרה שיחליטו במקומו. זה ה"סיכון" שלוקח על עצמו הטרוריסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "ואנו לא יודעים כמה שניות חלפו בין היריה הראשונה לבין 2 יריות ההמשך". זה משפט מאד ברור ומוגדר שאינו דורש הסבר נוסף. בתגובה לדבריי לפיהם אנחנו דווקא כן יודעים, כתבת שהתכוונת למשהו אחר שלמיטב הבנתי אין קשר בינו ובין מה שכתבת בתחילה. את הניתוח שלך בהמשך שלא נראה לי הסברת באופן שאינו כל כך מובן לי. מה שאיני מבין הוא מדוע אחרי התקרית בשער שכם שגם בה נורה חלאה אחרת כשכבר היה במצב מאוזן, לא עשית ניתוח מעמיק דומה. האם זה בגלל שהשוטר והשוטרת לא היו לבושים בחולצות אדומות (או בסוודרים) ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה להימנע מויכוחים נוקדניים וקטנוניים מסוג הויכוח בו אתה אומר לי למה התכוונתי. אבל במקרה זה העניין ממש פשוט. לא זכרתי בדיוק כמה זמן חלף בין הירייה הראשונה ליריות של החולצה האדומה. חשבתי שמדובר בזמן קצר מאד שבו לא היה ליורה זמן למחשבה והערכה מעמיקה של מידת הסכנה שעדיין נשקפת מן המפגע. ולכן כפי שכתב אריק אין צורך לבוא בטענות משפטיות ליורה השני. אתה דייקת שמדובר ב-2 שניות. על מה הויכוח? לגבי החלק השני. כמובן שאיני מחוייב להגיב על כל ארוע חבלני. איני ח"כ ואיני חייב לגנות או להלל כל דבר שקורה. לגופו של עניין: מדוע לא עשיתי ניתוח מעמיק בשער שכם. האם זה בגלל שהשוטר והשוטרת לא היו לבושים בחולצות אדומות (או בסוודרים) ? אענה ב-3 שלבים. א. לא הייתי מתאר את הניתוח שלי של הירי בחדרה מעמיק. ב. לכאורה, יכולתי לענות לך שזה בדיוק מה שאני טוען. במקרים כאלו שבהם לא מדובר בהוצאה להורג חד וחלק לפי הדקדוק המשפטי, אישיותו וזהותו הפוליטית של היורה חשובים לי יותר מפרטי האירוע. מאחר והמתנחלים והשבט שלהם דוגלים פחות או יותר בוידוא הריגה ובחיסול מחבלים בכל מצב ותנאי, מלכתחילה הם חשודים בביצוע וידוא הריגה (שלא לומר מעשה השקול לחיסול שבויי מלחמה). מאחר והאידאולוגיה והאתיקה של חיילי מג"ב אינה מצדדת בוידוא הריגה, אני מחיל עליהם את זכות הספק ומניח שהם חשו סכנה כלשהי המצדיקה את מעשיהם. ג. לצערי, אחרי שנות השלטון הממושכות של הימין הדתי, אני לא ממש יודע מה האתיקה והאידיאולוגיה של חיילי מג"ב בשאלת וידוא ההריגה. לכן באמת אין לי מה לומר במקרה זה. אתה יכול לומר שמדובר במקרה מובהק של דעות מוקדמות מצדי ובכך תצדק. השאלה היא האם הדעות המוקדמות הללו צודקות. אתה יכול לומר שאתה מתנגד באופן עקרוני לוידוא הריגה ואז לפחות במקרה שלך הדעה הקדומה שלי שגוייה. אם אתה דוגל בוידוא הריגה של חלאות כאלה ואחרות כהגדרתך, מה אכפת לך מניתוח מעמיק של האירוע? אתה תשבח ותהלל את מר חולצה אדומה ואני אשאל את עצמי עד היכן מותר להמשיך בקולקטיב עם אנשים שזו האידיאולוגיה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר תגובתך הארוכה אין לי עוד דבר להוסיף על מה שאמרתי כבר, והדבר היחיד שנותר לי לומר הוא שלא אמרתי לך למה אתה מתכוון. בדרך כלל זה מה שאחרים אומרים לי וטועים, ואני יכול להצביע על מספר דוגמאות. אם אתה חושב שכן אמרתי אנא אצבע בדיוק על הנקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתבוננות בסרטון שצולם ממצלמת הגוף של ע', השוטר שחיסל את החלאה בבני ברק, לא ניתן להבחין אם הוא ירה גם כשזה כבר היה מוטל על הקרקע, אבל מהעובדה שהתוצאה הייתה מוות מידי ניתן להסיק כמעט בוודאות מוחלטת שחלק מהיריות נורו גם לאחר שהחלאה היה כבר שכוב על הקרקע. והשוטר הגיבור לא לבש סוודר אדום. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Miguel de Unamuno, on October 12, 1936
"But now I have heard this insensible and necrophilous oath, "¡Viva la Muerte!", and I, having spent my life writing paradoxes that have provoked the ire of those who do not understand what I have written, and being an expert in this matter, find this ridiculous paradox repellent. General Millán-Astray is an invalid. There is no need for us to say this with whispered tones. He is an invalid of war. So was Cervantes. But unfortunately, Spain today has too many invalids. And, if God does not help us, soon it will have very many more. It torments me to think that General Millán-Astray might dictate the norms of the psychology of the masses. It should be expected from a mutilated who lacks the spiritual greatness of Cervantes to find horrible solace in seeing how the number of mutilated ones multiplies around him." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ההרגשה של "וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם" מוכרת לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הסימפתיה שלך לבר-לב אחרי אירועי הלוויה של אבו עאקלה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |