בתשובה לשוקי שמאל, 22/03/22 22:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא אמרו לי ש"שאז לא קלטו פליטים" אמרו לי, ואני מצטט מהזיכרון, ש"פקידים חסרי לב לא אפשרו לפליטים חסרי כל להכנס ל...". החלק העובדתי נכון ללא ספק. (גם החלק הלא עובדתי, ז"א ה"חסרי לב" נשמע לי נכון, אבל אולי זה נשמע לי ככה בגלל הלב הדפוק שלי). בסנט לואיס לכל הנוסעים היו סרטיפיקטים לקובה, רובם נקנו בשוחד (ואותם השלטונות ביטלו). קובה "הסכימה" לקלוט את הנוסעים עם הויזות החוקיות (ועוד אחד שניסה להתאבד). רוב הנוסעים באמת נספו, אבל לא בגלל שהם הוחזרו לגרמניה, הם נקלטו בבלגיה, בריטניה והולנד (זה היה בקיץ 39, המלחומה פרצה בסתיו), שתיים מהמדינות האלה נכבשו במלחמה, וחלק גדול מהיהודים שם, כולל רוב מי שהיו על סיפון הסנט לואיס, נרצח. אבל זה לא היה "מהספינה לסוביבור" (סוביבור התחיל לפעול באפריל 42) או ל"מהספינה אושוויץ" (שהיה אז סתם איזה כפר פולני), או "מהספינה למחנה ריכוז בצרפת" - זה כתוב בפירוט במאמר אליו דב קישר (בלי לקרוא, כרגיל)... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק הבנת. "פקידים חסרי לב" -שטויות. פקידים לא מחליטים שום דבר משמעותי אפפעם. זו היתה החלטה מסודרת בהרבה מדינות (בחלקן דמוקרטיות לעילא) שבהן המנהיגים נענו לדרישת הציבור למנוע כניסת מהגרים חדשים למדינה. למשל בארה"ב היו אלו החלטות יזומות ע"י חברי בית הנבחרים שנענו לדרישות של בוחריהם, מסוף המאה ה-18 עד 1922. הפליטים לא ממש שיחדו. הפליטים קבלו אשרות שהייה בקובה שלא היו אשרות כניסה רגילות, אלא אישור לשהות בקובה באופן זמני עד שיסדרו לעצמם אשרות קבועות (לארה"ב). האישורים היו חוקיים לגמרי. הבעיה היתה שהאישורים היו ללא תשלום ואילו מנהל ההגירה לקובה שהוציא את האישורים האלו דרש מן המתווכים 160 דולר לאישור. בלחץ ההתנגדות בקובה למנהל המושחת ולכניסת מהגרים, השלטון בקובה ביטל את אשרות השהייה לאחר שכבר הוצאו והפליטים כבר היו על האונייה בלב ים. מתוך כ-900 נוסעים, יותר מ-600 הוחזרו ליבשת אירופה ונקלטו בדיוק כפי שכתבתי בצרפת,הולנד ובלגיה. המדינות הללו החזיקו את הפליטים במחנות הסגר (לא מדובר במחנות ריכוז גרמניים), שם שהו כשנה, עד לפלישה הגרמנית באמצע 1940. במשך אותה שנה כ-350 מהם הצליחו למצוא מקלט ויצאו מן המחנות הללו. כאשר הגרמנים פלשו למדינות הללוהם שלחו את 250 הפליטים שנשארו במחנות למחנות הריכוז והגטאות בפולין. בסופו של דבר, נשלחו למחנות ההשמדה בסוביבור ובאושויץ. לדעתי, איש מהם לא שרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, הבנתי מצויין. כמובן שפקידים מחליטים הרבה דברים... אבל בהקשר הזה, למיטב הבנתי, הכינוי "פקידים" בא להביע את חוסר האנושיות שלהם (בנוסף להבדיל מפקידים בעלי לב שעברו על החוק ועזרו לפליטים...). כמובן שמדובר היה במדיניות החוקית של המדינות האלה. זה לא מה שכתוב בויקיפדיה: "על-פי החוק הקובני לא היו הרישיונות הללו כרוכים בתשלום כלשהו, ואולם, גונסלס מכר אותם, לשם רווח אישי, ב-160 דולר לרישיון. קנאתם של פקידים קובנים ברווח הבלתי-חוקי של גונסלס, רגשות בקרב התושבים נגד בואם של פליטים יהודים ונטייתה הפרו-פשיסטית של הממשלה, חברו יחד וב-15 במאי 1939 ביטלה הממשלה את תוקף רישיונות הכניסה וקיצצה בסמכותו של המנהל הכללי... נראה שחברת הספנות המבורג-אמריקה והנוסעים עצמם ידעו על ההחלטה, אך סברו שהרישיונות שנרכשו זמן רב לפני קבלת ההחלטה יכובדו... רק 22 מהפליטים היהודים מילאו אחר הדרישות החדשות של קובה באשר לאשרות כניסה.... ממשלת בלגיה הסכימה לקבל 214 נוסעים, 288 נוסעים המשיכו לבריטניה, 181 נוסעים התקבלו בהולנד ו-224 נוספים המשיכו לצרפת... נוסעי האנייה שהיגרו לבריטניה, ניצלו. רבים מאלו שנקלטו בהולנד, צרפת ובלגיה נספו מאוחר יותר בשואה, עם כיבושן של ארצות אלה בידי הגרמנים... מתוך 620 נוסעי הסנט לואיס שחזרו ליבשת אירופה, מצאנו ש-87 הצליחו להגר עוד לפני שגרמניה פלשה למערב אירופה ב-10 במאי 1940. 254 מהנוסעים שהיו בבלגיה, צרפת והולנד לאחר התאריך הזה מתו בשואה. רובם נרצחו במחנות ההריגה אושוויץ וסוביבור. השאר מתו במחנות הסגר, או בניסיונות הסתתרות ובריחה מפני הנאצים. 365 מתוך 620 הנוסעים הללו, שרדו את המלחמה." (ויקיפדיה האנגלית מסכימה עם העברית וחולקת עליך). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |