|
||||
|
||||
לגמרי מזדהה עם הכיוון שלך, אבל חושב שצריך לחדד יותר את הטעות בצד השני. א. מי שיטען שצריך בכל מחיר להימנע ממלה"ע שלישית ישר ייחשב בעיני החוגים היותר תוקפניים כרך ויפה נפש. אבל במקרה זה מי שמבטל את טענות הרוסים על התוקפנות של המערב כלפיהם וטוען לאיזושהי אנלוגיה בין היטלר לפוטין, אבל מצד שני מטיף להתנהגות תוקפנית , שלא לומר מחרחרת מלחמה כלפי רוסיה ללא קשר למעשיה (בבחינת מקדים תרופה למכה), חייב להבחין באבסורד שבדבר. ב. איינשטיין אמר שהוא אינו יודע באלו כלי נשק ישתמשו במלה"ע השלישית, אבל ברביעית ישתמשו במקלות ואבנים. באופן אישי איני מאמין בעתידנות מסוג זה, אבל מי שלא מבין שמלחמת עולם בעידן הגרעיני היא משהו שונה ממה שהיה עד כה מתעלם מקורה בין עיניו. דוקא ההיסטוריה האחרונה של קריסת בריה"מ היתה צריכה ללמד אותו, כי המנעות ממלה"ע כמעט בכל מחיר היא המהלך הנכון. לא תמיד המהלך הזה מצליח, אבל האלטרנטיבה היא הימור חסר אחריות. ג. יש לי בעיה עם האנלוגיה בין פוטין להיטלר. ראינו לא מכבר כי אפילו בדמוקרטיה הכי מערבית אין הליך מסודר ואמין שיכול לזהות אי-כשירות מוחלטת של המנהיג לתפקידו. קשה מאד לדעת מה בדיוק מצבו הנפשי וכשירותו של פוטין כרגע. יחד עם זאת (ואני ממליץ שוב על ראיון ה-4 שעות של אוליבר סטון עם פוטין), אני נוטה לקבוע שפוטין אינו היטלר בשום פרמטר מהותי של אישיות. פוטין הוא דיקטטור כוחני ומפחיד, אבל האיש אינו פסיכופט והשיח המרכזי שלו עוסק בטיעונים רציונליים ולא במיסטיקה או דת. יש מרחק אדיר בין אדם השואף להחזיר את רוסיה למעמד של מעצמה צבאית לבין אדם המשתעשע עם נשק גרעיני. ההצהרה האחרונה של הרוסים בעניין זה, מקצרת מאד את ההבדל הזה. מצד שני, דוקא ההכרזות ה"לוחמניות" המטיפות לתקיפת רוסיה מטשטשות מאד את ההבדל בין פרנוייה לבין דאגה לגיטימית. ד. אני עצמי מפקפק בכשירות של משטרים דמו-ליברליים להתמודד עם האתגרים של העידן הפוסט מודרני, אולם בנקודה זו, דווקא יתכן שיש שותפות לרעיון בין היטלר, פוטין וכל מצחצחי החרבות האנטי-רוסים מן ה-CNN ועד הימין הישראלי. כל אלו מזלזלים במנהיגי הדמוקרטיות. ה. ברשותכם, שיעור בקליפת אגוז בהיסטוריה. היטלר לא היה כל כך מרוצה מהסכם מינכן 1938. הוא חשב שגרינג ומוסוליני הערימו עליו ותמרנו אותו כדי שיחתום על ההסכם. החזון של היטלר, היה יותר בכיוון של הכניסה לחבל הריין, סיפוח צ'כיה במרץ 1939 האנשלוס האוסטרי ובסופו של דבר הפלישה לפולין בספט' 1939. היטלר האמין שמנהיגי המערב הם "תולעי נייר" והם בסופו של דבר יבליגו על כל מהלכיו וישלימו איתם. מסיבהזו אין שום צורך או טעם בהסכמים איתם. ו. בניגוד לטיעונים רבים, גם כאן באייל, קווי המערכה של המערב נגד רוסיה, קיימים וברורים לכל מי שעיניו בראשו. תגובת המערב, במקרה זה אינה נקבעת ע"י האישיות של מנהיגיו השונים, אלא ערוכים וחתומים בהסכם ההגנה ההדדית של הברית הצבאית של נאט"ו. ההסכם הזה קובע בצורה שאי אפשר לחזור ממנה, כי כל פלישה רוסית לתוך אחת מחברות הברית, תביא להכרזת מלחמה של כל חברות הברית. ההתחייבות הזאת היא האיזון הראוי לחוסר הרצון הציבורי בדמוקרטיות בסכסוך מזויין עם מי שלא תקף אותך ישירות. ההתנהגות של המערב שהבהיר מראש שלא יתערב צבאית המקרה פלישה לאוק', דוקא חיזקה את הברית. אלו הקוראים לנאט"ו לתקוף את רוסיה, אינם שמים לב כי הדבר יחליש את הברית. אם נאטו מתערבת למען מדינו שאינן בברית, מדוע שמדינה תתחייב לברית? עדיף לשבת על הגדר ולצפות שאם תותקף הברית תגן עליך בכל מקרה. ז. עושה רושם שהרוסים מבינים לחלוטין את ההבדל הזה. לדעתי, במדינות הבלטיות, רודפים את הרוסים האתניים, הרבה יותר מאוק' ובכ"ז רוסיה לא פלשה לשם. האם הרוסים טועים לגמרי כאשר הם מבליגים על הנעשה במדינות הברית (הצבת כוחות חיצוניים ונשק התקפי) ומצפים להתנהגות מקבילה כלפי מהלכיהם באיזורים שתחת "השפעתם"? ח. התובנה שלי של המצב הנוכחי: הרוסים צוברים כוח מכריע לקראת מתקפה מכריעה, אני מאמין בקייב. ה"הפוגה" הזו יצרה לאוק' הזדמנות לתקוף ולדלל את הכוחות הרוסיים, שאינם דינמיים, אינם מוגנים היטב ונמצאים בשטח זר להם. זה מצב דומה למה שקרה ברמה"ג ב-1973. ב-2 ימי הקרבות הראשונים, שיירות ענק של טנקים סורים הזדחלו בדרכים המקבילות לקו הגבול של 67 ואפשרו לשריון הישראלי הסדיר לבצע "טבח" בכוח הסורי עוד לפני שחצה את הגבול. נראה כי ההסבר להתנהגות ה"רוסית" הזו, הוא היסטוריה של התעלמות מן המחיר בקרב הכוחות שלך בתפיסה הרוסית. עד כמה הצליחו האוק' בדבר הזה איני יודע. אני רק יכול לנחש שבהעדר ראיות ודאיות לפגיעות קשות בכוח הרוסי, הם לא ממש הצליחו. יתכן שהם מתרכזים בהכנת ההתנגדות בשטח הבנוי במקום בתקיפת הרוסים. התחזית שלי לצד האוק', בין אם יושג הסכם שימנע את המתקפה ובין אם זו תצא לדרך, אינה טובה. למרות זאת, אני לא חושב שהרוסים יכולים לנצח באוק' לטווח הרחוק. ט. הסעיף הקודם הארוך נועד לבסס את הטענה הבאה: בסה"כ המערב רשאי לראות את אוק' כאפגניסטן החדשה. האנלוגיה הזו אינה מונוליטית. אין הרבה דימיון בין אוק' לאפגניסטן. הדימיון היחיד והמכריע הוא שלאורך זמן, רוסיה לא תוכל לשלוט בשטח. (כפי שקרה בהונגריה, פולין וצ'כוסלובקיה). מבחינה זו, אין שום סיבה להיסטריה במערב. מה שקורה באוק', מקטין את הסיכוי לפלישה לפולין ולא להיפך. כל זאת בתנאי שנאטו (המערב) לא יסחף ולא יגרום להצתת המערכה בעצמו. י. לו היה בכוחי הייתי מייעץ לאוק' כך. ההונגרים בחרו להתנגד לרוסים בכוח מזויין. הפולנים והצ'כים נקטו בגישה אזרחית יותר. בסופו של דבר, לטווח הרחוק התוצאות היו זהות. אני במקומם הייתי מסתמך יותר על התנגדות אזרחית מאשר על אספסוף חמוש בבקת"בים וקלאצ'ניקובים. צריך להבדיל בין זלזול וחוסר רגישות לקרבנות אזרחיים לבין כוונה והוראות מפורשות לפגוע באזרחים. עד כה לא ראינו שהרוסים פגעו במפגינים לא חמושים וכנראה שאין בכוונתם לעשות זאת. כ. יש תחזיות קשות להחרפה בלוחמה בשני תחומים. ראשית נראה כי הרוסים מכינים את לוגיסטיקה להפצצה כבדה של איזורים עירוניים (מתחמי השלטון בקייב?) ואת ההסברה לקראת שימוש בנשק כימי. שני הדברים הללו, אם יקרו עשויים להתגלות כשגיאה קריטית. במסגרת לוחמה של הליכה על הגבול, זה עשוי להיות צעד אחד יותר מדי. צעדים כאלו רק יעצימו ויאחידו את הסנקציות המערביות ואני בספק רב עד כמה הקהל הרוסי יקבל את הצידוקים וההסברים. הקפיצה מאג'נדה של חוג הצמיחה המשותפת של העמים הרוסיים להפצצות שטיח וגאז מחניק, נראית לי קפיצה בלתי אפשרית בפרט לציבור הרוסי המתיחס ממילא בספקנות לאינפורמציה הרשמית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |