בתשובה לאריק, 03/03/22 17:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב. בהמשך כאשר אכתוב פוטין, אתיחס אליו כאל המנהיג והמוביל של הצד הרוסי מבלי להתיחס לשאלת מצבו הנפשי כרגע. א. מהדונבאס לא תוציא את הרוסים גם אם הגיהינום יקפא. כמו אצל הגרמנים הנאצים הטיעון של רוסים אתנים, הוא החלק בנאראטיב הרוסי שהנתינים הרוסים הכי מאמינים בו. ב. אני לא יודע, אבל יש לי תחושה שלא כל הרוסים האתניים באוקראינה מעוניינים בסיפוח רוסי. בהשפעת כתבות שראיתי, אני חושב שרוב הפעילים הבדלנים המזויינים הם חיילי הצבא הרוסי ולא רוסים אתניים מאוק'. השתיקה שלהם מעידה שהם מעריכים שפוטין לא ירפה מן הדונבאס. ג. אין ספק שהרוסים מכוונים אל עורק הצוואר. הצבא הרוסי נמצא בכל מקום וליד כל הערים האוק' והמטרה הסופית היא ללא ספק החלפת השלטון באוק'. תמונת המטרה היא משהו דמוי צרפת 1940. שטח איסטרטגי צבאי-אתני כבוש לעומת אוק' של וישי המאוכלסת באוק' אתניים. ד. אני נותן לצבא הרוסי ציון 9 על הישיגיו עד עתה. הופתעתי מיכולותיו בתחום הלחימה הזעירה והכוחות המיוחדים. יש בצבא הרוסי חדשנות טקטית ונכונות לחדש דרכי פעולה לא מקובלות. הצבא הרוסי כבר ספג אבידות לא מבוטלות, אבל לדעתי בהתחשב בהיקף הפעילות בשטח זר ובהתנגדות הנואשת האוק' זה סביר. ה. הייתי מדבר על מלחמת 3 הימים של הצבא הרוסי שלמעשה הצליח לפורר את הצבא האוק'. אני מאמין שהאוק' לחמו לחימה נואשת, אבל ברגע זה אין שום סימן לפעילות צבאית מאורגנת של הצבא האוק'באויר, ביבשה או בכוחות שיריון. ו. מסביב ללב אוק' הולכת ונארגת טבעת שליטה אסטרטגית רוסית שאני מדמה אותה לשליטת הוורמכט בחוף האטלנטי של צרפת. ז. בתווך נותרו הערים הגדולות עם האוכלוסיה האוק' העויינת. הרוסים מטפלים בלב אוק' בטקטיקה שמצליחה להמם ולהביך את הפרשנים הצבאיים. הללו תוהים עדיין על שיירות שאורכן עשרות קילומטרים ואינן נעות לשום מקום. ההשערה הפראית שלי היא שמדובר בחומה ניידת המזכירה את קווי המצור שבנה יוליוס קיסר במלחמת גאליה במצור על אלסיה (52 לפנה"ס). השיירה המפורסמת היא קו רצוף של הצבא הרוסי, מצוייד בנשק כבד ומחבר בין שני שדות תעופה אחד בבלארוס והשני ליד קייב. הקו הזה למעשה חותך את קייב ממערב. מספר קוים כאלו ינתקו בעצם את הערים זו מזו והן יהיו בעצם במצור שיוכל להמשך ככל שידרש. אין בעיה לתספק את הקו הזה משתי קצותיו ושום כוח אוק' אינו נראה שיוכל לתקוף את הקוים האלו ולפרוץ אותם. ח. כאמור כעת הרוסים ניצבים מול החומה הגבוהה והמבוצרת ביותר והיא הרוח הלאומית של האוק'. עוד דבר שהרוסים עושים נכון הוא שהם פועלים לפי הארועים ולא לפי תוכנית כתובה מראש. אי אפשר עדיין לדעת מה תהיה העוצמה של ההתנגדות האוק' החמושה והלא-חמושה. ט. הרוסים יכולים עכשיו לבחון את היכולת שלהם להכנס לערים ולהחליט אם לעשות זאת או לא, תוך שברקע קיימת כל הזמן אופציה של הפסקת אש שתתן לרוסים מספיק הישגים לשלב זה. י. בפני זלנסקי, אם ישרוד, משימה קשה יותר. הוא צריך לגייס את רוח העם הפולני באופן שישכנע את הרוסים באופן סופי שלא יוכלו לשלוט באוק' ללא סוג של עצמאות מסויימת לאוקראינים. יא. בסה"כ הצבא הרוסי פתח בפני שלטון פוטין מרחב מספיק של תימרון פוליטי. מה פוטין ואנשיו יצליחו להוציא מזה, נראה בהמשך. יב. מה שעולה מן התחזית שלי היא תקופה ארוכה של משבר הומניטרי באוקראינה שיכול להימנע רק אם ממשל זלנסקי יקרוס או שבעיה פנימית בהנהגה הרוסית תאלץ אותם לסגת. אחרת המוצא היחיד הוא הסכם במו"מ ממושך או כיבוש מלא לאחר מערכה רווית דם מרחוב לרחוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מאמין שפוטין ישיג את מטרתו, למרבה הצער, מכמה סיבות: א. היקף כוחות הצבא שפוטין גייס מראש מתאים למלחמה ממושכת - הרי חלקם אפילו לא נכנסו לקרב עדיין. לכן לא בטוח שהוא "הופתע" כל כך מההתנגדות שנתקל בה. ב. הצבא האוקראיני אינו יכול לנצח את הרוסים לבדו, בגלל נחיתותו בכוח אדם ובציוד. ג. מדינות המערב מכריזות שלא ישלחו חיילים לאוקראינה. ד. הנזק המוערך לכלכלת רוסיה עקב הסנקציות הוא כ- 7% מהתמ"ג. זה לא הרבה, ורחוק מלהספיק כדי להסיט מנהיג נחוש מתכניתו. ה. עד כה נראה שהצבא הרוסי מתיר לאוקראינים באזורים הכבושים לשמור על אוטונומיה אזרחית ועל זהות לאומית נפרדת, כל עוד לא יעסקו בפעילות צבאית. למשל, בעיר הכבושה Kherson מאפשרים להניף את דגל אוקראינה מעל בניין העיריה. אם ימשיכו להקפיד על כיבוש "רך", רמת העוינות של האוכלוסיה כלפי החיילים תרד בהדרגה. ו. אני צופה שאם וכאשר פוטין ינסה להמליך על אוקראינה את (נשיאה לשעבר) ויקטור ינוקוביץ', קרוב ל- 50% מהאוקראינים ייזכרו שהצביעו בעדו בבחירות שנערכו ב- 2010. לכן לא סביר שתקום התקוממות גרילה עממית נגדו. גם אם כן, דרום- ומזרח-אוקראינה, שהיוו את בסיס התמיכה ההיסטורי של ינוקוביץ', יוכלו להפוך דה-פקטו לאזור השפעה רוסי. הנעלם הגדול כרגע הוא היקף ההתנגדות ה-"פרטיזנית" של האוקראינים באזורים שנכבשו, ובעיקר באלו שיש בהם רוב ששפת אמו רוסית. נראה שהם מנסים לאמץ גם טקטיקה לא שגרתית לדבר אל הקהל הרוסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסדר הטוב, אני עצמי, משתדל מאד להימנע מעתידנות. ממקיאבלי למדתי כי המוזה האמיתי של ההיסטוריה היא אלת המזל פורטונה. אני מחזיק בדעתו כי בכל זאת כדאי ללמוד תקדימים היסטוריים, לא מפני ש האוק' מחפשים את נשמתם כעם חופשי ובפרט חופשי משלטון מוסקבה. הם עשויים למצוא עתה בהתנגדות עזה ובקרבות מבית לבית ברחובות קייב או בפיגועים חמושים נגד הצבא הרוסי או בהתנגדות אזרחית לא חמושה לצבא הרוסי. א. אני מסכים אתך שהמצב של אוק' לא נראה טוב. להפתעתי, פוטין שוב הצליח לתמרן לתוך מצב שרוב הקלפים בידו. התצפית הסבירה היא כרגע להערכתי, שבועות עם החמרה הולכת ומתרחבת של נזק הומניטרי. פוטין שביסס לעצמו עמדה מנוכרת לעניינים כאלה יכול לעמוד בכך לטווח רחוק מבלי לוותר על משהו משמעותי בדרישותיו. מטבע הדברים המדיה ודעת הציבור אינה בנוייה לשיח עם חרשים. הדרישות לפתור את המצוקות ההומניטריות יופנו יותר ויותר כלפי ממשלת זלנסקי. התוצאה בעבר היתה כניעה של הצד ה''הומאני'' לדרישות שהוא לא יכול להרשות לעצמו. סוף דבר עשוי להיות בפאזה הנוכחי, כיבוש דה פאקטו של כל שטח אוק' ע''י פוטין. ב. יחד עם זאת, אני עדיין מאמין שפוטין לא יכול לנצח. הנאראטיב שפוטין מכתיב לעצמו ולעמו הוא איחוד לבבי של רוסים ואוקראינים. את זה הוא כנראה כבר לא ישיג. גם אם תוקם ממשלת בובות אוק', העם האוק' לא יוותר על שאיפתו לסוברניות ובמוקדם או מאוחר הממשלה הזו תזרום לעצמאות אוק'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה קצת מתעלם מהעובדה שיש במלחמה הזאת עוד כמה שחקנים מלבד רוסיה ואוקראינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכובעי כמומחה לענייני צבא ובטחון: ד. על סמך מה? התחושה שלי היא שלא הצבא הרוסי חזק אלא שהאוקראינים רחוקים מאד מלהלחם בגבורה כפי שמנסים לצייר אותם, עם כל הכבוד להכנת בקבוקי המולוטוב ולבריקדות שמראים לנו השכם והערב, שהיו אולי טובים נגד הטנק של דגניה אבל לא נגד T72. ומכאן השאלה הבאה: ז. חומה שלאויב האוקראיני יש אפשרות גישה לשני צדדיה? לא שמעתי על חומה כזאת מימי. אני מתפלא שלא עוסקים יותר בחידה הזאת. גם אם משום מה כוחות גרילה לא מסוגלים לפגוע בה, בימים שחלפו מאז השיירה התמקמה היה די והותר זמן לצבא לשלוח כמה יחידות עילית מצויידות בנשק אנטי טנקי (הם בטח מצויידים לפחות בכמה אלפי טילים אנטי טנקיים שיעילים מטווחים של כמה ק"מ, וגם אם לא היו להם כאלה בתחילת המלחמה, עבר כבר שבוע מאז והמערב שולח להם נשק. לא מצב אידיאלי להשתמש בנשק לא מוכר שזה עתה הגיע, אבל מקורות יודעי דבר מספרים לי שלא מדובר על משהו מאד מסובך להפעלה, וזה בטח עדיף על בקבוקי מולוטוב). היתרון של התוקף שיירה באורך כזה הוא שהוא יכול לרכז כוח בנקודה מסוימת, בעוד המגן חייב לפזר את ההגנה לאורך כל אותם 64 ק"מ. י. שוב אתה מספח את פולין לאוקראינה, ובכך אתה גרוע אפילו מפוטין! תתבייש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. האם הרוסים נצחו או שהאוקראינים הפסידו? נדמה לי שזה בחזקת מה שקראו אבותינו "הא בהא תליא". במהלכים צבאיים יש 2 שכבות שהן במידה רבה בלתי תלויות זו בזו. ישנה השכבה של רוח החיילות. אין מקום לזלזל בנושא הזה. צבא בו החיילים במורל נמוך ולא"מגוייסים" למטרה, עשוי להתמוטט מתוך עצמו כאשר המהלך אינו לטובתם. ראינו מה קרה לצבא העירקי של סאדם חוסיין. השכבה השנייה היא השכבה הארגונית שהיא עוד יותר חשובה. בהערכה גסה הייתי זורק שב-90% מן המלחמות מנצח הצבא המאורגן יותר. הצבא המאורגן יותר יוצר מהר יותר בצד השני הזדמנויות להתמוטטות רוח החיילים. אין לי ספק שהחיילים האוקראינים נלחמים בכל ליבם בעבור מה שקראו היוונים "מקדשי ערינו וקברי אבותינו". הצבא הרוסי ישלו דוקא היסטוריה ארוכה של חוסר יכולת בתחום הארגון. הפעם הרובים הפתיעו והמערכה שלהם הייתה מספיק מאורגנת כדי להביס את האוק' הנלהבים והפטריוטיים יותר. ז. המצור על אלסיה (52 לפנה"ס). במלחמות הגאליות, הליגיונות הרומיים היו חיילים טובים יותר וכך חיפו על היתרון המספרי המובהק של הגאלים. בשילוב של מדיניות ומהירות תנועה צבאית הרומאים הצליחו לבודד בכל פעם קבוצת שבטים גאליים ולהכות אותה. במטרה להביס את האיסטרטגיה הזו, התבסס ורקינגטוריקס מנהיג הגאלים בעיר אלסיה במטרה למשוך את כל הכוחות הרומיים להטיל עליו מצור. במקביל הוא ארגן ברית גדולה של שבטים גאליים שגייסו צבא גדול כדי לשחרר את העיר. כאשר הרומאים שמעו על התקרבות הכוח מבחוץ, יוליוס קיסר הקים 2 חגורות של חומות עץ מסביב לעיר. החומה הפנימית כדי להלחם בכוחותיו של ורקינגטוריקס היוצאים מן העיר וחומה חיצונית כדי להלחם בצבא החילוץ החיצוני. כל חגורת מצור היא כלפי פני וחוץ, אבל עניין 2 החגורות של יוליוס קיסר מצדיקות את השאלה שלך. עניין חגורת המצור הוא אכן אחד מן הניחושים היותר פרועים שלי. יתכן שהרוסים תכננו אותו ויתכן שנקלעו אליו בטעות. שיירות צבאיות זה לא מונופול של הצבא הרוסי המבולגן (אני זוכר מידע אישי את שיירות צה"ל התקועות בשער פטמה במלחמת לבנון הראשונה). כדי לאשש את הניחוש הזה נדרש מודיעין עשיר ומפורט יותר על הרכב והערכות הטור ויותר מכך על הפריסה של ההגנה ההקפית המגנה על השיירה. בכל אופן, השיירות הללו הן כרגע אמצעי מצויין לבודד את הערים הראשיות ולמנוע מכוחות אוק' לשחרר אותן. עניין המצאות האוק' משני צדי השיירות מסבירה את השערת החגורה ולא מפריכה אותה. לעומת זאת העובדה שהאוק' אינם תוקפים את השיירות לא באמצעות כטב"מים, לא בארטילריה/כלי נ"ט ולא באמצעות מתאבדים חגורי חגורות נפץ מעוררת ספקות גדולים ביחס לעוצמתם של הכוחות האוק' שנותרו. י. התכוונת "מספח את אוק' לפולין". מאז תחילת המתקפה על אוק' אני מוצא את עצמי חושב על האוק' כפולנים. השתדלתי מאד שזה לא "יברח" לי ואתה רואה שזה חזק ממני. הסיבה היא שאני חושב על הסכסוך הרוסי-פולני המתמשך כבר מאות שנים. אם מנסים לחשוב על אוק' בקוים של מודלים היסטוריים אז: המודל הצ'כוסלובקי כשל בגלל שהאוק' נלחמים. המודל של פולין 39 כנראה גם לא תופס, מפני שהצבא האוק' חלש מדי והוא רק מרכיב שולי בשלטון האוק'. לא נראה לי שצפוייה כניעה רשמית של הצבא האוק'. הוא עשוי למצוא את גורלו בתור צבא מחתרת הנלחם כגרילה נגד הפולש-הכובש. מה שנשאר הוא המודל של פולין הנאבקת על עצמאותה במשך מאות שנים בעיקר כנגד השכן החזק ממזרח. מה שמעורר תקווה במלחמה באוק' הוא שפוטין לא באמת יכול לנצח. גם אם בשלב כלשהו הוא יצליח לספח את כל אוק', לא יהיה זה סוף הסיפור. בפאראפרזה על אמיר גלבוע, פתאום קם אדם אוק' ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת. פוטין לא יכול לשלוט באוק' ללא שת"פ של אוקראינים. אם הם החליטו שהם לא רוצים לחיות תחת שלטון רוסי, פוטין לא יכול חשנות את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף צ''ל ''פוטין לא יכול לשנות את זה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוטין רחוק מלהיות טיפש, או לא בקי בהיסטוריה. צריך להבדיל בין הנרטיב והעילה (המיוצרות) לבין המטרות הריאליות. המטרה הריאלית העיקרית של פוטין לדעתי היתה ונשארה כיבוש הרצף הטריטריאלי לקרים. מיטוט השלטון באוקראינה זה בונוס אבל לא העיקר. פוטין מרחיב את רוסיה הגדולה שעל שעל. המלחמה הנוכחית נראית בינתיים כמו רימייק של <ויקיפדיה מלחמת גאורגיה–רוסיה>. אמנם למערב אכפת קצת יותר מאוקראינה מאשר מגאורגיה (מסיבות כלכליות וגאוגרפיות) אבל בינתיים נראה שפוטין ממשיך להצליח במדיניות הסיפוח הזוחל שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. וודאי, אחרת לא הה צריך מצור על מריופול והצבא האדום היה מתקבל בפרחים. יא. מדינות אירופה לא רצו להכנס למלחמה עם פוטין ונתנו לבריון השכונתי להציק לילד השמן שלא בחבורה שלהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |