 |
לי נראה שמהזווית הלא צרה של כלכלה תחת סגר או מגבלות קשות, להרבה יותר אנשים ''הדברים הסתדרו הרבה פחות טוב''. באופן אישי, הקורונה עשתה לי די טוב, לא איבדתי אף מכר או קרוב והמעבר לעבודה מהבית או מהמשרד לפי רצוני, לא רק הרבה יותר נוחה לי אלא גם אפשרה לי להחליף מקום עבודה למשרה שאין סיכוי שהייתי יכול להשיג לפני הקורונה ושאני מרוצה בה הרבה יותר, הן מבחינת השכר והן מבחינת העניין. אני לא יכול שלא לראות שאצל חלקים גדולים מהאוכלוסיה זה לא ככה. הסגרים והמגבלות פגעו באנשים רבים כלכלית, רגשית וחברתית.
אני לא חושב שלמידה מרחוק צריכה להיות ברירת המחדל גם כשאין מגפות או מלחמות. במדינה בעייתית כמו שלנו כדאי שזאת תהיה אופציה אופרטיבית, אבל כל עוד ניתן עדיף שהילדים יהיו בבתי הספר עם המורים ועם בני גילם.
לי נראה שהסיכון שהממשלה לקחה על עצמה היה גם שקול והגיוני, מה גם שלפחות חלק משמעותי מחבריה הצהירו במפורש ומראש שתהיה המדיניות שלה. מדיניות שתמכתי בה עוד לפני הבחירות וכמובן שגם עכשיו.
הצד השני של הוראה מרחוק בלבד, הוא שהורים חייבים להשאר עם ילדיהם בבית. סגירת התחבורה הציבורית, החנויות (שאינן חיוניות) וארועי ספורט, תרבות ובידור מעבר לסגירת בתי הספר, זו בדיוק הדרך למיתון, לפגיעה אנושה בכלכלה, ברווחה ובסופו של דבר גם בבריאות של רוב אוכלוסיית המדינה.
אני חושב שבדיוק להיפך, מיתון בהכרח מקצץ בתקציבי הרווחה, הבריאות, התשתיות, איכות הסביבה וכל דבר שלא יורה (או עושה את עצמו יורה) ובשורה התחתונה מוריד את רמת החיים ואת איכותם, מה שמביא בסופו של דבר לפגיעה בבריאות הציבור לא פחות ואולי אף יותר מאשר הקורונה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש