|
כנראה שתסכול אינו בסיס טוב לחשיבה הגיונית. אני לא חושב שתתאכזב במיוחד, אבל לדעתי גם אתה, כמו שכה"ג, עדיין נסחף מדי אחר התעמולה ה"אוקראינית". אני חושב, שקרוב לודאי שהרוסים נפלו קורבן לתעמולה שלהם והעריכו שאוקראינה תתפרק מעצמה (זה לא היה כל כך רחוק. תאר לעצמך שזלנסקי היה נמלט למערב). וזה כבר משמח. בניגוד לאוירה כרגע, לא נראה לי שאנו הולכים לתסריט צ'כי (1968) או הונגרי (1956). לרוסים היה מספיק זמן לרכז כוחות. נראה שהם לא עושים זאת. להיפך. נראה שהצבא הרוסי מגלה יכולת מפתיעה לפעול במתכונת של סכסוך מזויין על אש נמוכה. ככל שחולף הזמן נראה שפוטין חותר להפסקת אש עם זלנסקי או מי שיחליף אותו במקרה שיחוסל. בניגוד לתסכול שלכם, נראה לי שדוקא המערב פעל בתבונה עד לאחרונה. אני מאד מקווה שהזרמת הנשק לאוקראינה והטלת הסנקציות מכל הבא ליד אינם אלא זריית חול בעיניהם של הנרתמים לעגלת התעמולה האוקראינית. ביידן צדק מלכתחילה, כאשר הבהיר שהמערב לא יתערב בסכסוך ע"י שליחת חיילים. המהלך הזה חשף את הבלוף האוקראיני ושירת מצויין את האינטרס הכלל עולמי. איש אינו רוצה במלחמת עולם ושוב מתבהרת תמונה די פשוטה: עצמאותם של עמים תלוייה קודם כל בנכונותם לשלם את המחיר ולהגן עליה. התסריט של דמוקרטיה/עצמאות אינסטנט על חודי כידונים של נאט"ו או מעצמות זרות, הולכת ונהיית נדירה יותר ויותר. מי רוצה לחזור על הסיפורים של בוסניה, עירק ואפגניסטן? בסופו של דבר, מי שיקבע אם אוקראינה תהיה עצמאית, הם האוקראינים עצמם. הם צריכים להחליט מי הם. האם הם פליטים אופורטוניסטים או אוילים הנוהרים למעברי הגבול, או עם המוכן לשלם את תג המחיר של החירות, גם אם המשמעות של זה היא התנגדות לא אלימה של אזרחים לא חמושים המתייצבים מול שרשראות הטנקים. ברור לי שזה בבחינת קל לומר, קשה לבצע. אבל, היי, אם האש חמה מדי, מדוע נכנסת למטבח? הזרמת נשק לאוקראינה, הכנת בקבוקי מולוטוב וקריאות מוזרות לבריגדה בינלאומית, אינם צעד בכיוון הנכון. כל הצעדים האלו מלמדים דבר אחד? ההנהגה האוקראינית עדיין לא יודעת איך לגייס את האוקראינים להגנת מולדתם.
|
|