בתשובה להקריבו המקוטב, 26/06/02 16:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם הטענה הראשונה אני בהחלט מסכים. דרושה עזרה מבחוץ. לגבי השנייה, חשבתי שהציבור הישראלי הוכיח את כוונות השלום שלו מעבר לכל ספק. כנראה שטעיתי (בעניין הספק). באופן כללי, אני רואה את המאבק ביננו לבין הפלשתינאים, כמלחמה בת כמעט כ120 שנה (עד 120!), שבה אחד הצדדים תובע את כל מה שהוא מאמין ששלו (הכל) ואילו השני מוכן שוב ושוב להתפשר על מה שבעיניו שלו. בעניין הרש"פ, מדובר בשלטון שלמרות שנבחר בבחירות דמוקרטיות, עד כמה שאפשר, מרגע לידתו פגע הוא והזיק לבני עמו, הרבה יותר מאשר בנו, בכל התחומים. משטר זה הוכיח את עצמו כאויב המסוכן ביותר לעם הפלשתינאי ומעשיו הם שאינם מאפשרים לעם זה רווחה ושלום. הפגיעה ברש"פ לא קרתה אלא לאחר הרבה הבלגה, נסיונות פיוס ואף שוחד מדיני ורק אחרי שהתברר שהרש"פ, היא שעומדת מאחרי מיטוט התהליך המדיני ודירדור האזור כולו, כלכלית ובטחונית. זה קורה מפני שגורמים מרכזיים בה, סבורים עד היום שהם מרוויחים ממצוקת עמם ולכן הם מזינים את המשך ה"סטטוס קוו". בנקודה זו אני מסכים אתך, המצב ממשיך משום שיש גורמים הסבורים שמצב זה משרת אותם, או לפחות עדיף להם מאשר הצפוי להם בזמנים של שלום. לסיום: אכן, גם בצד שלנו ישנם גורמים שהמצב הנוכחי משרת חלק ממטרותיהם, אך לא בשל כך תומך רובו של העם בהמשך המאבק הצבאי כתגובה למתקפת הטירור שהוכרזה עלינו ובהחלפת הנהגת הרש"פ, אלא משום שהוא סבור כי זוהי הדרך היחידה האפשרית בשלב זה, שיש בה איזושהי תקווה לעתיד נסבל באזור. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |