בתשובה לאח של אייל, 07/02/22 20:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שתחושת העוול העיקרית (למתחרות, למשפחותיהן ולצופים) היא כאשר מי שהתפתחו כנקבות צריכות להתחרות במי שהתפתחו כזכרים. זה נותן יתרונות ביולוגיים עצומים (כשמדובר בתחרות ספורטיבית שדורשת כוח ומאמץ מתפרץ). לפי הבנתי הדבר היחיד שקובע את זה הוא כרומוזום Y בגן SRY. מי שתיפול בצד השני שתתחרה מול כל השאר שהתפתחו כגברים. אני לא יודע אם קייטלין ג'נר היתה לוקחת את הזהב בתחרות לגברים באולימפיאדת מונטריאול גם אחרי ההתאמה המגדרית ההורמונלית שהיא עברה, אבל בזכות השלד (1.90 מ') ומערכות נוספות שקיבלה כתוצאה מהתפתחות כזכר לו היתה משתתפת בתחרות לנשים זאת היתה בדיחה כמו בסאות'פארק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרו כבר (וגם כתוב בכתבה) קשה לאזן בין הרצון לאפשר את ההגינות שאתה מתאר מצד אחד, לבין הרצון שלא לפסול אנשים מסויימים באופן שרירותי. בכתבה הזכירו את מייקל פלפס שיש לו יתרונות ביולוגיים משמעותיים על המתחרים שלו. אבל הוא לא נפסל. ככל שאני חושב על זה, ספורט משקף ערכים של החברה - והערכים האלו משתנים עם הזמן. ביוון העתיקה ההשתתפות באולימפיאדה היתה מותרת לגברים בלבד, וממוצא אתני יווני בלבד. ולתחרויות היה מימד דתי. היחס לנשים השתנה מאד ב 50 שנה האחרונות והספורט מנסה להתאים את עצמו. זה כמובן לא תהליך אחיד או פשוט. יש נשים שדווקא מעוניינות להתחרות עם הגברים ויש כאלו שלא. אולי בעוד 50 שנה היחס לנשים יהיה שוויוני עד כדי כך, שהחלוקה של הספורט לגברים/נשים תראה ארכאית. ואז יעברו לחלוקה "פיזית" יותר, כמו קטגוריות משקל באגרוף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |