בתשובה לAlucard, 05/01/22 21:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה בתזה שלך היא שגם תושבי הפריפריה, לו הדבר היה תלוי בהם היו מעדיפים לחיות במרכז העיר (ת"א) בשקט. לא קשור באופן ישיר אבל לגמרי קשור בעקיפין: האזנתי לראש העיר הצעיר והסימפטי של באר שבע מוכר לתושבים חדשים בפוטנציה את נפלאות השכונות החדשות, הסייברפייק והאגם המלאכותי. אני מאד רוצה להאמין שרוב צרכני התקשורת לא בונים ציפיות על סמך הבטחות בחומר פרסומי. אם ראש העיר רוצה להבטיח זרם איתן של מתנחלים לעירו הוא צריך לעשות אחת מן השתיים: א. להקים פלוגות מתנדבים שינקו את מרחבי הנגב מפושעים ועבריינים בדואים. ב. לדרוש חקיקת חסינות מפלילים לסחטני פרוטקשן, מיידי אבנים ומשתוללים בכביש, שיעתיקו את מפעלותיהם מב"ש למרכז הארץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ג. רכבת מהירה שתביא אותך מבאר שבע למרכז תל אביב בחצי שעה. ובתור באר שבעי במקור ותל אביבי היום, אני אומר את זה כבר עשרים שנה. אז מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שהתוספת שלך צודקת וטועה בגדול בעת ובעונה אחת. ללא קו רכבת עם תפוקה משמעותית, באר שבע לא תוכל להתפתח כמטרופולין. לא פחות מנוסעים (לדעתי הרבה יותר) זה עניין של שינוע חומרי גלם ותוצרים מוגמרים אל מרכזי האוכלוסיה והנמלים. מצד שני, ההצעה של דנילוב צריכה לקבל עדיפות מוחלטת ע"פ הרכבת המהירה. אם למישהו יש עבודה בב"ש אני לא רואה שום סיבה שהוא יגור בת"א/ראשל"צ/ירושליים. מעבר האוכלוסיה לב"ש יקל על התחבורה העירונית בב"ש ובודאי בגוש דן וזאת בנוסף לדילול המחנק המטרופוליטני עליו מדבר allucard. צריך גם לזכור כי רכבת "מהירה" מת"א לב"ש פרושה בניית מחלפים, צמתים וגשרים עיליים, המגדילים באופן ישיר או עקיף את המחנק התחבורתי בגוש דן. ובכלל מדוע שאנשים בדרכם למקום עבודתם בימי ראשון, יצטרכו להדחס בין צ'ימידנים ורובי סער של חיילים החוזרים לבסיסיהם. זו אינה זוטא מצוצה מן האצבע שהמצאתי. עובדה היא שרכבת ישראל מנסה להתחמק מהסעת חיילים ובפרט בימי ראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״הבעיה בתזה שלך היא שגם תושבי הפריפריה, לו הדבר היה תלוי בהם היו מעדיפים לחיות במרכז העיר (ת"א) בשקט.״ אני לא משוכנע שזה נכון. טיעון מחליש לטענה שלך: עובדה היא שאנשים חיים ובוחרים לחיות בפרברים *למרות* המחיר הכבד שהם צריכים לשלם על כך באי נוחות ובזמן המבוזבז שב-Commute היום יומי אל מרכז העיר. אם מורידים את המינונים של הצורך במיגרציה יום יומית אל מרכז העיר וחזרה ממנו (גם כאשר הם ממשיכים לעבוד מחברות שיושבות למעשה באותו מרכז עיר), הדבר דווקא יגרום לאנשים רבים לבחור ולהעדיף את הפירפריה ואת הפרברים על פני החיים במרכז העיר. למשל, בעקבות משבר הקורונה, החברה בה אני עובד שיושבת בתל אביב, התחילה פתאום (בניגוד למדיניות בעבר) להעסיק אנשים מאוד מאוד מוכשרים שגרים בדרום הרחוק ואפילו יש לנו כמה עובדים מדהימים שחיים בישובים ליד הגבול בצפון. התרומה שלהם לחברה היא מדהימה והם צריכים להגיע למשרדים בתל אביב רק לעתים רחוקות. גם משלמים להם ומתגמלים אותם עם תנאים מעולים. איזה אינטרס יש לעובד כזה להעתיק את חייו למרכז תל אביב? מה יש לו לחפש שם חוץ מזהום אוויר, צפיפות ודירות קטנות יותר תמורת שכר דירה גבוה יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרברים? חה! יש לנו מנהל פרויקטים תל אביבי שהחליט לפני כמה חודשים (בגלל סיבות שלא רלבנטיות לדיון) להעביר את עצמו ואת משפחתו לאיזה איזור כפרי בצרפת. חוץ מכמה ימים של המעבר עצמו, אנחנו ממשיכים לעבוד איתו צמוד באופן יום יומי כאילו לא השתנה שום דבר והיו אפס שינויים בפרודוקטיביות של הצוות, ביכולת שלו לתקשר דרישות ורעיונות ובייסיקלי לא השתנה שום דבר בעבודה שלנו מולו. הוא אפילו קודם בתפקיד בתקופה הזאת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |