|
||||
|
||||
כבר התקציר של האופק עליו הצבעת כתוב בצורה שרק המנקים של משרד הבריאות והש"ג בקריה (ההם שמצביעים בעד או נגד זריקת דחף נוספת1) מסוגלים להבין אותו. מכל מקום, אני מקווה שהוא לא יתנהג כ"אופק" טיפוסי וחיסונים רחבי טווח יפותחו במהרה. לגבי הסיכון, גם בלי הסטטיסטיקה שהיא כנראה מפוקפקת למדי מהסיבות שהזכרת, ככל הנראה הזן החדש מתרבה בעיקר בדרכי הנשימה העליונות ולא בריאות, ולכן אני מסרב להצטרף לדאגה שלך (ושל שוקי), שמשמעותה, עבורי, הוא בעיקר חזרה להחרמת חנויות שאינן מקפידות על מסכות, מה שאינני שש לעשות - אף פעם לא אהבתי לעשות הזמנות מהסופר, למשל. אם יגיעו זנים חדשים קטלניים יותר אשקול את עמדתי שוב. _____________ 1- אני מתלבט אם הטמטום הזה מצדיק התעלמות מהמלצות הצט"מ. גם בלי המצביעים חסרי הרקע המתאים, גוף שמונה 90 אנשים לא יכול לקיים דיונים רציניים, והאמון שלי בצט"מ ירד מאד השבוע. כנראה לא אהיה בין הראשונים לקבל את זריקת הדחף כשתאושר. רק כשתתברר היעילות שלה, או אם יתברר שאומיקרון הרבה יותר מסוכן ממה שהוא נראה עכשיו, אתן כתף. |
|
||||
|
||||
למה המסקנה שלך מ-"הוירוס מתרבה מהר יותר בסימפונות ולאט יותר בריאות" היא "הוירוס כנראה מסוכן פחות"? הוא הרי בהחלט מתפשט בריאות, והמסקנה "לחולים באומיקרון נדרש קצת יותר זמן לפתח דלקת-ריאות" נשמעת להדיוט כמוני סבירה במידה דומה (והמסקנה ממנה היא שכל הנתונים האמפיריים המעודדים בינתיים, שווים כקליפת השום). אבל זה אפילו לא העניין העיקרי: למיטב ידעתי, המנגנון המדוייק בה נגרמת מחלה קשה לא ידוע. הוירוס מתפשט בכל רקמות הגוף (כולל למשל בלב ומבערכת העצבים) וסביר למדי שכאן קבור הכלב[*]. יתכן גם שלמחלה קשה אחראית בכלל תגובת מערכת החיסון, ולא הוירוס per se. אז מדוע לייחס כזו משמעות לקצב ההתפשטות בריאות? את המהלך הלוגי שאתה מבצע כאן ראיתי בהרבה מקומות, אבל כל ניסיונותי להבין את ההצדקות שלו עלו בינתיים בתוהו. [*] ביחד עם שאר 10-30 מיליון המתים בינתיים. and counting. |
|
||||
|
||||
לאחרונה רווח הביטוי "להרויח זמן" בענייני הקורונה, ובניגוד לממשלה שאת הזמן שהרויחה בזבזה על נסיונות רופסים להגדיל את כמות המחוסנים, אני מקווה שבזמן שהוירוס מתענג על הסימפונות שלי ומתרבה שם כאילו אין מחר מערכת החיסון שלי מגייסת מילואים ודואגת לכך שבאמת לא יהיה לו מחר, גם אם התוכניות שלו הן לעבור ל"אורנים גדול" בריאות. אל תשכח גם את התרופות שאמורות להקטין מאד את הסיכוי למחלה קשה, ולכן גם את תגובת היתר הציטוקינית. בקיצור, אני מסרב להכנס לדיכאון! (כל מי שמכיר אותי יודע איזה אוקסימורון מזעזע הפרחתי כרגע). רק בורלא! |
|
||||
|
||||
התרופות באמת עשויות להיות game changer אמיתי. |
|
||||
|
||||
הבה נפתח את השנה החדשה ברוח אופטימית זאת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |