|
אלע"ד, כידוע, אבל אם המצב החוקי אוסר על החוקרים לאיים על הנחקר, כפי שעולה מהטיעונים בעניין חפץ, ואם איומים כאלה הם סיבה לפסילת ההודאה כולה וכל מה שהגיע בעקבותיה, לדעתי אפשר לשחרר לפחות חצי מהאסירים שהורשעו בחמישים השנים האחרונות. אפילו בארה"ב שנותנת משקל גבוה מאד לדוקטרינת פרי העץ המורעל איומים כאלה הם דבר של יום ביומו, ואפילו הטובים והמוסריים שבחוקרים לא נמנעים ממנו1. כולנו רוצים שהחקירות תתנהלנה בצורה הוגנת במידת האפשר, אבל "מידת האפשר" חייבת לקחת בחשבון את התוצאות הגרועות מאד של גישה ליברלית מדי, במיוחד לנוכח אילוצים תקציביים שאינם מאפשרים לגייס כ"א מובחר וציוד מתוחכם (אם כי גם השב"כ שלגביו האילוצים קצת פחות מעיקים לא ממש מצטיין בחקירות הוגנות, כפי שהוכח לאחרונה). ייתכן שצריך לשנות נהלים ודפוסי עבודה של המשטרה, אבל כשכל הנושא מתעורר דווקא בקשר לעד מדינה ספציפי, הוא הופך לקריקטורה.
כמה הערות:
1. סחיטה באימים היא אכן פשע (העונש הוא מאסר של יותר מארבע שנים), ובכך אני מקבל תשובה על שאלה ששאלתי במקום אחר. 2. מאחר שכידוע מותר לחוקרים לשקר לנחקר, האם איומים תוך שילוב אצבעות מאחרי הגב נחשבים? יהיה משעשע מאד לראות חוקר שמשתמש בהגנה "ש̲ק̲ר̲ דיברתי"! 3. דווקא לגבי הזמנת הגב' ההיא יש לחוקרים עלה תאנה (פורמלי לחלוטין, אבל הרי לימדונו חכמי הליכוד שכל מה שאינו בלתי חוקי בעליל הוא מותר וקביל) שכן מי יכול להבטיח שחפץ לא סיפר לה משהו או השתמש בטלפון שלה לשמירת מידע חסוי? אמנם לאחר לבסוף הוחלט שלא לחקור אותה, אבל אין שום חוק שאוסר לשנות את הגישה אחרי שמישהו כבר הגיע להיחקר. מסריח? ללא ספק. רצוי? לא ולא. הכרחי? אולי. פלילי? קשה לי לראות איך. _____________ 1- מה זאת אומרת מאיפה אני יודע? אני אדם מלומד:
"אין בעיה" אמר לו הארי בוש "אנחנו נשחרר אותך מייד, ורק נדאג שמקור אנונימי ידליף לדון-קורליאונה שלא הפסקת לזמר עד שהיינו צריכים לסתום לך בכוח את הפה כדי שהעצורים האחרים באגף יוכלו לישון קצת" "מה יהיה עם מכת ההדלפות הזאת?" שאל זורקין "אתה לא יודע שאוסר להדליף?" "תבע אותי. אבל עליך להיות זריז כי דומני שדון קורליאונה פחות מתעניין באספקט הזה. "טוב, טוב, הבנתי" גנח אלימלך "הרוצח הוא יונתן אוריך. כדאי לכם להציץ בטלפון שלו"
|
|