 |
התקיפה עצמה לא צולמה, והחשודים נראו בסרטון בסמוך מאד למקום הארוע 1:40 דק' אחריו. אני מניח שהחוקרים בדקו ומצאו שסמיכות הזמנים לא מאפשרת לחשודים לקחת חלק בתקיפה (אין לי מושג כמה זמן נדרש להקיף את הבניין שם כדי להופיע במצלמה מכיוון אחר). הם גם לא נראו כאילו האדרנלין שוצף בעורקיהם אלא כמו מי שמשוטט בניחותא, מה שהיה מגדיל בהרבה את החשדות נגדם בספרים אותם אני נוהג לקרוא, אבל כנראה מקטין אותם במציאות.
העדות שנמסרה בקשר לחקירה בשב"כ נשמעה לי אמינה, במיוחד כמשווים אותה לגירסה של השב"כ לפיה הכל התנהל באוירה כמעט ידידותית ("שאלתי את הנדון מה שלומו והוא השיב ששלומו טוב, ומייד קפץ והודה ברצח ארלוזורוב"). לדעתי הודאה שנמסרת בחקירה שאינה מצולמת צריכה להיפסל קטגורית' ואם יש ממצאים אובייקטיביים שהתגלו כתוצאה מאותה חקירה צריכים להבחן לגופם, תוך איזון בין חזקת הפרי המורעל לבין שחרור של פושעים קשים בגלל עניינים טכניים. למה, בעצם, השב"כ לא חושב שיש *לו עצמו* אינטרס לצלם את החקירות שלו כדי ללמוד מטעויות? זה לא שאני יפה נפש אוהב ערבים, חלילה וחס, אלא שכל חף מפשע שנמצא אשם, כפי שהיה כנראה קורה כאן אלמלא המצלמה, פירושו שהאשם האמיתי מסתובב חופשי ועלול לתקוף *אותי* במועד אחר, וחבל.
האם השב"כ למד משהו מהפרשיה הזאת? יש לי הרגשה שאני יודע את התשובה אבל אשמור אותה לעצמי לפחות עד שהחקירות שם יצולמו, ודי לפחימה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש