|
||||
|
||||
אינה דיקטטורה במובן שאם תרצח את המנהיג העליון ועוד חמישה אנשי מפתח ישתרר שם אמנם הלם לטווח קצר, אבל המדינה תמשיך לתפקד ותבחר (לא בדרך דמוקרטית, אבל תבחר) להם מחליפים. אין כאן דיקטטור אחד שמספיק לרצוח אותו והכל יתפרק. |
|
||||
|
||||
איני חושב שמספיק להתנקש בו והכול יתפרק, אבל אם יתמידו בשיטה הזאת ספק אם יימצאו מועמדים חילופיים שיקבלו עליהם תקופת שלטון קצרה עם אירוע טרגי מבחינתם בסופה. |
|
||||
|
||||
זה נכון גם לגבי ישראל. אבל לאחר מספר התנקשויות, מעלים את רמת הכוננות. |
|
||||
|
||||
בישראל העובדה שאויבנו הקרובים, החמס והפת''ח לא התנקשו בראשי ממשלה היא לא בגלל שבחרו לא לעשות כך אלא בגלל שאינם יכולים. הם מעולם לא בחלו גם במעשים חמורים בהרבה. |
|
||||
|
||||
ההשפעה היותר סבירה תהיה "ציפוף השורות" של החברה האיראנית והקצנה של המשטר שיתחזק כתוצאה מכך, ויהיה לו אינטרס של ממש להראות לתוקפים שלא זאת הדרך. אמנם למדנו מחסמב"ה שהערבים הם טיפשים ופחדנים, אבל הפרסים אינם ערבים. כתרגיל מחשבתי תאר לעצמך שהפלשתינאים היו מסוגלים לתקוף מנהיגים ישראליים והיו עושים זאת, ותאר לעצמך גם שמסיבות כלשהו לא היה ניתן לכבוש את השטחים ולהראות להם שזאת היתה שגיאה גדולה. האם לדעתך הציבור היה זז ימינה או שמאלה במקרה זה? |
|
||||
|
||||
השאלה שלך בהחלט מעניינת, אך קשה לקרוא לה תרגיל מחשבתי. האם ההתנקשות ברחבעם זאבי גרמה לך לזוז: 1. ימינה 2. שמאלה 3. מרכזה 4. אני לא חוזר למלון הזה |
|
||||
|
||||
הציבור הישראלי בשנים שלאחר ההתנקשות בזאבי הפך הרבה יותר ימני (או פחות שמאלני, שה אותו דבר) יחסית לשנים לפניו. כמובן שהיו עוד אירועים מסביב שעזרו לו. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל כפי שציינת - קשה לדעת איך האירוע הבודד הזה תרם לכך. ולכן השאלה היא אישית: איך, למיטב זכרונך ויכולתך לנפות הטיות, השפיעה ההתנקשות בזאבי על (ונחדד גם כאן) רמת ה״פטריוטיות״ שלך ותמיכתך בממשלה. וההקשר הוא ההנחה שיש מנהיגים איראנים שרמת הקונצזיוס שלהם בציבור האיראני כיום דומה לזה של גנדי בציבור קוראי האייל ביום ההתנקשות. |
|
||||
|
||||
מאחר ולמיטב זכרוני ההתנקדות הזו קרתה בתוך ים של אוטובוסים מתפוצצים ברמה השבועית, קשה לי לומר שהיא שינתה משהו. מצד שני גנדי לא נחשב בעיני כדמות בכירה בממשלה ובפוליטיקה הישראלית, ודומני שהיה די רחוק מהקונצנזוס, לכן אפילו לא ברור לי שזו אנלוגיה רלבנטית. |
|
||||
|
||||
אני מניח שאצלנו הציבור היה אולי זז ימינה, כפי שלדעתי אכן זז בעקבות האלימות הרצחנית הפלשתינית שבאה בעקבות הסכמי אוסלו שהתירו את הרסן, ושאפשרו להם לנהוג כפי שהם אוהבים לנהוג. התנקשות במנהיגינו הייתה אולי מכעיסה את הציבור שלנו, אבל מה שהם עשו בפועל היו מעשים פחות מוסריים ומכעיסים יותר. אבל אני חושב שככל שמדובר באיראן, זה לא בהכרח יפעל כך. זה משום שהמשטר לא נבחר על ידי הציבור ואני מעריך שרוב הציבור שם סולד ממנו. |
|
||||
|
||||
גם תיאוקרטיה היא סוג של דיקטטורה. |
|
||||
|
||||
המילה דיקטטורה״ לא משמעותית למה שרציתי להגיד ואם היא מבלבלת, אפשר להסתדר בלעדיה. התכוונתי ל־Bus factor [Wikipedia] (כי אם אנחנו מתעסקים עם מערכת הדלק, למה לא להשתלט מרחוק על אוטובוסים?) |
|
||||
|
||||
גם אותי זה בלבל, אני חשבתי שגם רוסיה הקומוניסטית היתה סוג של דיקטטורה, וחילופי מנהיגים לא פגעו במשטר שם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |