|
||||
|
||||
בוא נניח שהמטרות החשובות לשליטי איראן הן (1) שימור וחיזוק זהותה האיסלמית-רדיקלית, (2) שימור וחיזוק כוח ומנופי לחץ מול מתחרות ויריבות פוטנצאליות (ישראל, ארה"ב, טורקיה, סעודיה), (3) המשך פיתוח נשק גרעיני, כאמצעי למטרות הקודמות; ומטרה פחות חשובה היא שגשוג כלכלי; ומטרה עוד פחות חשובה ואולי אף שלילית היא יחסים שלווים עם אותן יריבות פוטנציאליות (אפילו אם הן יקבלו את המשטר כפי שהוא). קטונתי מלנתח באופן כולל האם התמיכה במיליציות מועילה, אבל נראה שלכל הפחות היא משיגה משהו, ולא ברור לי שבמבט כולל היא לא מועילה. |
|
||||
|
||||
באותו אופן, זה יכול לעזור אם המנטרה של ישראל היא לשמור ולחזק את זהותה הימנית-קיצונית... (לא יפתיע אותי לגלות שכל המטרה של הסכסוך בין ישראל לאירן הוא פוליטיקה פנימית בישראל ואיראן) |
|
||||
|
||||
אם אפשר להוסיף בעניין הפוליטיקה הפנימית: ישראל ואיראן חולקים אויב/אוהב משותף ששמו העולם המוסלמי סוני.איראן וגם ישראל הם מיעוט שעלול להכחד אם לא יהיה לו את נשק יום הדין. |
|
||||
|
||||
בדיוק פורסם ב'הארץ' מאמר עם כיוון מאד דומה - אבל לגבי הצד הישראלי - שטוען שבעצם מטרתו ארוכת השנים של נתניהו היתה להעצים את הסכסוך הגרעיני מול איראן, ולא להקטין את סיכויי העימות. |
|
||||
|
||||
יכול להיות. הנקודה שלי היא שגם אם שמים בצד את הממד האסטרטגי (שבו אתה דן), במממד הטקטי איראן מצליחה עם מיליציות בגבול ישראל הרבה יותר משישראל יכולה להצליח עם מיליציות בגבול איראן, ולדעתי הסיבה העיקרית ליתרון האיראני הזה היא אידיאולגית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |