בתשובה לאור, 25/06/02 9:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשביל להבין צריך זכרון, אבל בשביל לשנן לא? אם לשם של השיר תהיה משמעות בשבילהם, אני בטוחה שרוב התלמידים יזכרו אותו דקה אחרי שהם ילמדו אותו וגם חודש אח"כ. לא אכפת לי ממערכת החינוך. אכפת לי מהתלמידים. אני רוצה שכל ילד יוכל לנפח את חזהו בגאווה ולהגיד "מאמינים בי, אני יכול". אני רוצה שבעוד 20 שנים יהיו פה גם מדענים וגם פועלי בנין, לא רק אלה או רק אלה. אבל אני גם רוצה שאף אחד מהם לא ירגיש מרומה. אני לא רוצה שפועל הבנין ירגיש שהוא היה יכול להיות פיזיקאי ורק בגלל מורה שלא לימד כמו שצריך, או בגלל סינון לא מוצלח, הוא היום פועל בנין. כן, אני יודעת שגם היום המצב לא קרוב למה שאני מתארת, אבל בשיטה שלך מקרים כאלו יהיו נפוצים הרבה יותר. אני, מה לעשות, לא זוכרת את השאלות שהיו במבחן דקה אחרי שיצאתי ממנו. התלמידות שלך לא זכרו אותן שבועיים אח"כ. אז מה? זה שהן כנראה לא התכוננו זה משהו אחר. כנראה שיש לזה קשר עם זה שאמרו להן שאת השאלות הן כבר יודעות. כן, אני מציעה שתמשיך ללמד תלמידות כאלו. אם הן הצליחו כ"כ טוב בשני המבחנים הראשונים כנראה שטיפשות גמורות הן לא. לחלק דפים עם צילום השיר יכול לעורר דיון. ברור שזה לא יקרה בהכרח. צריך הכוונה מהמורה, כמובן - או שאתה מצפה מתלמידי תיכון לפתח דיון לגמרי לבד? תמיד יהיו תלמידים שלא ישתתפו בדיון, מהרבה סיבות. הרבה מאלו שיושבים ושותקים פשוט מקשיבים. ברור לי שהתכוונת ללימוד מקצוע. גם ברור לי שהתלמידים שתפנה ללימוד מקצוע יוכלו להצליח במקצועם. השאלה היא אם עוד תהיה להם מוטיבציה לכך אחרי שהרסת את הבטחון העצמי שלהם. אני משתמשת במילה "הרסת" בכוונה - לדעתי ברגע שאתה מתחיל לחלק את התלמידים, אלו שלא יוכרו על ידך כטובים מספיק יקחו את זה קשה. אתה חושב שבמצב כמו שאתה מתאר לא יהיו סטיגמות לבתי הספר המקצועיים? התלמידה הזו שלך, הילדה האינטליגנטית שלא הבינה את חוק החיטוף - איפה היא תהיה לפי השיטה הזו? בבית ספר עיוני או מקצועי? לפני שהתלמידה הזו שיננה את חוק החיטוף, מישהו הסביר לה אותו? הבעיה היא לא בזה שחלק יקבלו השכלה עיונית וחלק לא. הבעיה היא בכך שאתה מחלק את האנשים ויצור מעמדות, ועוד בשלב מאוד שגיע מבחינת התפתחות הערך העצמי שלהם. הבנה היא לא דבר פשוט וקל. שכחת את אחד התנאים הכי חשובים - מישהו שיודע להסביר. גם שקט ומוטיבציה תלויים מאוד במורה - יש מורים שמצליחים להשתלט על כיתה וכאלו שלא (אותה כיתה). לפני שאתה מפיל את כל האחריות על התלמידים שלא רוצים או לא מסוגלים ללמוד, מה עם המורים? מה עם אלו שלא רוצים או לא מסוגלים ללמד? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההתכוננות שלהן: במבחן הראשון הן לא התכוננו ולכן טעו. במבחן השני הן כן התכוננו ועדיין נכשלו. דרך אגב אלו לא תלמידות שלי. לדעתי אתם מגזימים במקצת. מה נראה לכם? שניתן ללמד שיר שלם או פרק שלם מתוך שינון בלבד? ברור שמסבירים ומתבססים על הבנה. למעשה הבחינה בתנך היא אחת האחרונות שעוד דורשת הבנה נטו וזו גם הסיבה שאחוז הכשלונות בה גבוה כל כך. אבל תמיד ישנו חלק של זיכרון, בערך כמו שזוכרים את שם הרחוב שאנו גרים בו או חלק מן ההסטוריה האישית שלנו. שוב, כמובן שחלק ניכר תלוי במורה ולמעשה חלק ניכר מאוד, אבל שוב. אתם מנערים כל אחריות מן התלמיד. חייבת להיות לו. "אם לשם השיר תהיה משמעות" - באמת כמה רחוק אפשר ללכת? ברור שלשם יש קשר לשיר עצמו אבל עדיין נדרשים לזכור אותו. ישנו בסיס מסוים שבו חייב להיות זיכרון נטו. אני למשל כשאני מלמד דקדוק אני מבסס כמעט הכל על הבנה נטו. גם את עניין חוק החיטוף אני מבסס על הבנה. הבנה שטחית, על פני השטח, אבל עדיין הבנה. הרי המבחן הוא מבחן יישומי והבנה תיאורטית לא שווה הרבה וגם בדרך כלל לא מסוגלים לה. בכל מקרה, רב הלימוד בדקדוק מתבסס על הבנה תוך ניסיון למחוק את שאריות הזיכרון שיש להם. רק מה, יש חלקים שבהם אין בררה אלא לזכור. פה כבר לא יעזור. תלמיד חייב להכיר את מילות היחס וחייב לזכור אותן בעל פה. אין פה מה להבין. וזו באמת החוליה החלשה ביותר שלהם, כאן הם נופלים. ואיך מסבירים את זה? איך תסבירי ש"לכן" האי מילת חיבור במשפט מחובר? אין פה להסביר. פשוט מנסים לזכור. אין פה שום מקום להבנה כי מה להבין פה. ככה זה בחלקים מן החומר. לגבי אותן תלמידות דרך אגב, הן הסיפור עליהם הוא סיפור של מורה מיוחדת לשיעורי תיגבור שהביאו להן. אחרי חודש של הוראה להן מורתן עזבה את מערכת החינוך. אבל עיקר דברייך נוגע לאותה חלוקה שאני מציע לעשות. בעניין הבנה ושינון דברינו נחלקים לדעתי פשוט בשל אי הבנה או אי התבססות על אותם נתונים אך בעניין החלוקה אנו נחלקים עקרונית. את דוגלת במדיניות של לתת הכל עד הרגע האחרון ואני מתנגד. אני חושב שתפקידה של המדינה לסנן את אלו שהיא מעניקה להם חינוך חינם בהתאם לסיכוי להפיק אזרחים יעילים ועובדים. פה אין כבר אין מקום לויכוח לדעתי. זוהי מחלוקת עקרונית. אני חושב שצריך לסנן בשלב מסויים, אחרי 10 שנים נראה שלב טוב ולדעתך לא צריך. אוקיי, כרגע שיטתך היא זו שמושלת בכיפה ואכן בוטלו כמעט לגמרי בתי הספר המקצועיים שבהם למדו נגרות או פחחות וכן האלה. היום כולם ניגשים לבגרות. גם אלו שבקושי יודעים לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסירה לגמרי את האחריות מהתלמידים. ההתכוננות למבחן היא באחריותם. תפקיד התלמיד הוא ללמוד, אבל תפקיד המורה הוא ללמד. לדעתי מורה לא יכול להגיד ''הם לא לומדים ולכן אני לא אלמד''. אני גם לא חושבת שזה לגיטימי לא ללמוד בגלל מורה גרוע, אבל ברור לי למה במצב כזה הרבה יותר קשה ללמוד. כן, אפשר ללמוד שיר שלם מתוך שינון. בלי להבין, כמובן, אבל יש אנשים שמאוד קל להם לזכור מה המורה אמר ולכתוב מבחן טוב מאוד. יש הרבה מורים שאפילו ''מבקשים'' את זה - מורים שקשה להם לקבל דעות שונות משלהם (בתנ''ך, בספרות, לא במתמטיקה כמובן). אני לא יודעת מה היה עם אותן תלמידות, ובאמת חבל לי על המורה, אבל להסיק מהמקרה שלהן על המערכת נראה לי מוגזם. אני עדין מנסה להבין איך השיטה שלך תעבוד. באמת לא ברור לי איך תוכל לסנן. אני רק חייבת לציין שמערכת החינוך כמו שהיא היום היא לגמרי לא אידיאלית בעיני ואני מאוד שמחה שאני כבר לא חלק ממנה (לפחות לא בתיכון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו תמיד היה מרמור עז על כך שלתנ''ך לומדים, לומדים, לומדים ובסוף- אין שום קשר בין מה שלמדת לבחינה עצמה... (המירמור נבע מכך שלמרות הכל, המשכנו לחרוש למבחנים בתנ''ך, מתוך אמונה ש''למבחנים צריך ללמוד בכדי להצליח''. אני מניחה שבסופו של דבר זה כרגיל, אשמתנו...) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |